תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ספיקא דממונא שער ג · כה
עוד מצינו דיש חילוק בין שפיכת הבעלים עצמן לתפוס מאליו והוא דעת הרמב"ן בהלכות בכורות גבי איבעי' דנדמה במס' בכורות י"ב ע"ב אם פדה בו פטר חמור ונתן הפדיון לכהן ואח"כ מת פטר חמור אמרינן דהטלה של כהן ולא מפקינן מיניה, ואע"ג דס"ל תק"כ מוציאין מידו היינו כשתקפו, אבל נתנוהו לג בעלים הדר הו"ל הכהן בעלים והו"ל הבעלים הממע"ה, ומשו"ה נמי גבי כור בשלשים, סאה בסלע אמרינן דראשון ראשון קנה, משום דהבעלים התפיסו לו עי"ש ברמב"ן וסברא זו יש לכיון ג"כ בדברי הרשב"א בשו"ת סימן תרמ"ה, שכתב גבי מלמד שהשכיר עצמו בב' דנרין לשנה ב' פנדיונות לחדש, ונתעברה השנה דא"צ הבעה"ב לשלם לו עבור חדש העיבור, אע"ג דגבי מרחץ ס"ל כיון דקרקע בחזקת בעלים הו"ל חדש העיבור של משכיר, והתם נמי גבי מלמד הו"ל המלמד מוחזק בגופו, וכתב לחלק דגבי מרחץ דר השוכר בחצרו של משכיר שלא ברצון מפורש מן הבעלים ונמצא השוכר כמוציא מן הבעלים, אבל מלמד זה מדעתו מלמד את בנו ואין חייב לשלם לו עי"ש, הרי החילוק בין משכיר מרחץ ובין מלמד מבואר, דגבי מרחץ כיון דמאליו דר שם בחצרו הו"ל כמו שדר שלא ברצון מפורש. (דאע"ג דהתוס' בד"ה פוטר ממונו כתבו גבי מרחץ נמי הו"ל תפס בהיתר מ"מ היינו רק שלא הוי כתופס בע"כ ולא דמי לתק"כ מ"מ ברצון מפורש לא הוי, ועכ"פ התפיסהו בעלים לא מקרי,) משא"כ מלמד הו"ל התפיסהו בעלים וכל שהבעלים בעצמו התפיסו לו. הו"ל כאילו מחל לו בפירוש ושפיר מהני תפיסת בעה"ב שלא יצטרך לשללו שכר מלומדת וראיתי בתומים בקיצור תקפו כהן בסוף סימן מ"ה שהביא הך דשו"ת הרשב"א הנ"ל, וכתב דמסברא הוי אמרינן דחייב לשלם כיון דהוי תפיסה לאחר הספק ומשו"ה צריך ליתן טעם דפטור כיון דלמד עמו מדעתו, ורוצה לחלק דגבי פועל לא שייך לומר שהוא מוחזק בגופו כיון שתובע שכר פעולתו מבעה"ב והוי הוא המוציא עי"ש בתומים ולא הבנתי דבריו שהרי הרשב"א כתב בפירוש דהמלמד נקרא ג"כ מוחזק בגופו כמו בעל המרחץ ורק משו"ה פטור כיון שלמד עמו מדעתו הו"ל התפיסהו מדעת בעלים, וכבר העירותי בזה בגליון תומים שלי דהך דשי"ת הרשב"א הוא משום דהו"ל התפיסהו הבעלים וכה"ג שפיר מהני חזקת הממון של בעה"ב דכיון שהתפיס לו מדעתו הו"ל כאילו נולד הספק בחזקת ממון שלו אם מחל לו או לא ושפיר מהני חזקת ממון של בעה"ב בכל גוונא ודו"ק: