תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ספיקא דממונא שער ב · יג
ועפ"יז י"ל פרפרת אחד בהא דאמר אביי לאו מילתא היא דאמרי ומסיק עשירי וודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק וכתב בספר תק"כ דלמאי דמסיק אביי דספיקא לאו בר עשורי היא אדחי ליה סיעתא דר"ח לרבה דהא קשיא אפילו למ"ד תק"כ מוציאין מידו האיך מפקיע אחרים מיד מעשר דדלמא פטר חמור היא, וא"כ נשארו האחרים באיסור, וע"כ דלעניין מעשר טעמא אחרינא היא וא"כ א"ש אפילו למ"ד תק"כ א"מ מידו, ועי' בפנ"י בגמרא בד"ה הדר אמר אביי, ותמה עליו ולפימ"ש יש לכוון בדברי אביי שכוונתו באמת לדחות לגמרי כל מה שאמר מקודם בין דבריו שמוקי לה דלית ליה אלא תשעה והוא ובין דברי ר"ח דמסייע דבאמת יל"ד בלשון שאמר הדר אמר אביי לאו מילתא היא שמשמע שבא לדחות דברים הראשונים מכל וכל והכי אזיל לישנא דגמרא דבאמת עד כאן אמרינן תק"כ מוציאין מידו רק אי ס"ל ספיקא מה"ת לחומרא וא"כ צ"ל הא דישראל היה רשאי להחזיק הספק בכור ולא היה אסור משום ספק גזל, היינו משום דהתורה זכתה לו מכח הממע"ה כמ"ש לעיל באות י', וכן הראיה מספק בכור פטר חמור ולא אמרינן דהתם שאני משום שהיה לבכור חזקת בעלים הראשונים כיון דלא מהני ליה החזקה דאזלינן בתר דבר שנולד בו הספק, והיינו הפט"ח אי ס"ל ספיקא מה"ת לחומרא, וא"כ אי ספיקא מה"ת לחומרא, א"כ שפיר איכא ראיה לרבה דתק"כ מוציאין מידו וגם הסברא נותנת כך משום כיון דישראל ע"כ זכה בו משום הממע"ה ולא משום דספק גזל מותר כיון דספיקא מה"ת לחומרא, וא"כ ממילא לא יוכל הכהן אח"כ לתפוס, משא"כ אי ס"ל ספיקא מה"ת לקולא שפיר י"ל דתק"כ א"מ מידו כיון דגם ישראל לא זכה רק מספיקא בעלמא א"כ גם הכהן יוכל לתפוס אח"כ (ובפרט לאביי דס"ל אע"מ שפיר מהני תפיסת הכהן אפילו אם נימא דעושה איסור לכתחלה עכ"פ במה שתופס) וגם ליכא ראית מהא דספיקות נכנסים להתעשר, דהתם אית ליה חזקת בעלים הראשונים שהיה מוחזק בטלה ולא דמי לספק בכור בהמה טהורה והנה מהא דאמרינן עשירי וודאי אמר רחמנא אע"ג דהפסוק אינו מיותר (ועי' בספר נטע שורק על סוגיות הש"ס פרשת בחקותי) וצ"ל דבאמת מהכא ילפינן דתורה לא איירו כלל מספק רק מוודאי וכסברת החוו"ד בסימן ק"י למאן דס"ל ספיקא מה"ת לקולא, וא"כ א"ש הלשין הדר אמר אביי לאו מילתא הי' כלומר דהדר ביה לגמרי וא"צ לשום דחיה על רבה רק מסברא הי' ג"כ דתק"כ א"מ דכיון דאמרינן מכח הדרשה עשורי וודאי ולא עשירי ספק דספיקא מה"ת לקולא וא"כ ליכא ראיה מהא דנכנס להתעשר דהכא אית לבעלים חזקה על הוולד דל"ל דהוולד נגרר אחר הפט"ח כיון דהוי רק ספק אין יוכל הפט"ח לגרור הוולד שיהיה כמוהו ושפיר אית ליה חזקה (ועי' בספר משפט צדק להגאון ר' מנחם ז"ל מדעעש סימן מ"ו לחלק חו"מ) וגם כיון דספיקא לקולא שפיר י"ל דהא דהיה מעיקרא ברשות ישראל הוא רק משום דספק גזל מותר, וא"כ גם הכהן יוכל לתופסו ואין מוציאין, ומבריתא ליכא ראיה דהתם בפנו"ח מוציאין משום חזקת הבעלים שהיו מחזיקין בוולד אבל בספק בכור בהמה טהורה כיון דלא היה לבעלים שום חזקה מעולם באמת אין מוציאין וא"ש מ"ש בספר תק"כ דלאביי למסקנא ליכא ראיה לרבה וא"ש הלשון הדר אמר אביי לאו מילתא היא כלומר דלמסקנא ליכא שום ראיה, וגם א"ל למה ששחה אביי מעיקרא לאוקמא בליכא אלא תשעה והוא דאי ס"ל ספיקא מה"ת לקולא פשיטא דתק"כ א"מ מסברא כמ"ש כיון דאצל הבעלים לא היה רק משום דספק גזל מותר משו"ה הכהן נמי מותר לתפוס וגם דליכא סיעתא מהא דנכנס להתעשר כמ"ש דשם איכא לבעלים חזקה מעליא ונכונים מאוד דברינו עפ"י מ"ש בספר ש"ש שמעתא א' פ"ד דאביי ס"ל ספיקא מה"ת לקולא א"כ שפיר יש לכוון דברינו בכוונת אביי וא"ש נמי שיטת הרמב"ם כיון דאיהו נמי ס"ל ספיקא מה"ת לקולא א"כ ליכא סיעתא לרבה ומכח הסברא ס"ל תק"כ א"מ מידו כמ"ש ודו"ק: