תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ספיקא דממונא שער ב · י
בתוס' ד"ה פוטר ממונו כתבו דכן המסקנא דקייל"ן תק"כ מוציאין, והקשו ממס' ב"מ ק"ב ע"ב דאמר שמואל בבא בסוף החדש כולו לשוכר אלמא דמהני תפיסה, וחילקו דהתם תפס ברשות, ולכאורא יש לעיין מה הקשו הא פשיטא דאפילו אי ס"ל דלא מהני תפיסה מ"מ אמרינן אוקי ממונא בחזקת מאריה והנה הכא השוכר הוא התופס הראשון כיון שהמשכיר בא בסוף החודש ואיך נוכל להוציא ממונו מספק, שוב ראיתי בשטמ"ק שם שכתב באמת לתרץ באופן זה וז"ל וי"ל דאימת הוי ספק כשבא לדון לפנינו וכבר הוא תפיס עכ"ל, וא"כ לא קשה קושיית התוס' כלל, וצ"ל דתוס' ס"ל דהספק חל תיכף מתחלת חדש י"ג ושפיר הקשו אמאי מהני תפיסת השוכר ומשו"ת הוצרכו לחלק דהתם תפס ברשות והנה בכוונת תוס' י"ל דס"ל דכל ספק גזל אסור מה"ת משו"ה נקרא הכהן תפס שלא ברשות כלומר בספק איסור גזל ומשו"ה לא מהני התפיסה והנה ראיתי בתומים בקיצור תק"כ סימן כ"ב שכתב דספק גזל לא אסרה תורה דכך נאמרה הלכה הממע"ה, והנה לפ"ז אי הו"א דספק גזל אינו אסור כלל היה מקום לומר שאין חילוק בין תופס ברשות או לא דכל תופס במקום ספק הוי כמו תפיסת ברשות כיון דאין איסור ספק גזל אמנם אחר העיון יש לחלק אי נימא דספק גזל אינו אסור היא משום דכך נאמרת הלכה הממע"ה, א"כ התופס הראשון דהיינו בעה"ב שהוא מוחזק הראשון כבר קנה ליה מה"ת וא"כ אם הכהן תופס עשה איסור כיון דהראשון שהוא מוחזק מתחלה זכה בה מן הדין ולא מהני ליה תפיסתו, אמנם אי נימא דהראשון זכה בה רק משום דספק גזל מותר כמו בכל ספק איסור שמותר מה"ת למאן דס"ל ספיקא לקולא מה"ת ואע"ג דמדרבנן לחומרא אפשר שבממון לא החמירו רבנן, א"כ אם הפס אח"כ השני ג"כ לא עשה איסור דכיון שמה שמותר לראשון הוא רק משום דספק גזל מותר א"כ מותר גם להשני וא"כ העולה מדברינו כך דאי ס"ל ספיקא מה"ת לקולא ולא משום דהממע"ה מותר ספק גזל א"כ גם השני זכה בה כשתפס אמנם אי ס"ל ספיקא מה"ת לחומרא והא דמותר להראשון להחזיק בו היינו משום דהממע"ה, א"כ כשתפס השני עשה איסור, כיון דראשון זכה בה מן הדין משום הממע"ה, ולא רק משום ספק גזל דמותר ואז השני עשה איסור כשתפס שלא ברשות הראשון, ולפי"ז י"ל דפלוגת' אי תק"כ מוציאין או לא תליא בהא, דמאן דס"ל מוציאין ס"ל ספיקא מה"ת לחומרא והא דבעה"ב היה מותר להחזיק בספק בכור, היינו רק משום דהתורה זכתה לו היכא שהיה אצלו תיכף בשעת הספק משום הממע"ה וא"כ אם הכהן תופס ממנו עושה איסור, ולא מהני ליה תפיסה ובפרט אי ס"ל כ"מ דאמר רחמנא ל"ת אעל"מ (ע"י בספר בציר אליעזר חקירה א' דרישה ז') ומשו"ה מוציאין אותו מידו אמנם אי ס"ל דספק גזל מותר משום דספיקא מה"ת לקולא ולא משום דהממע"ה דבמס' ב"ק מ"ו ע"ב מוקמינן לקרא דמי בעל דברים לדבר אחר ולא ולהממע"ה ועי' בחידושי' פנ"י שם ולא גלתה התורה שום חילוק בין ספק גזל לשאר ספיקות, וא"כ לא נוכל לומר שהתורה זכתה לו ספק גזל רק משום דספק גזל ליכא איסור כמו בכל הספיקות וא"כ כשהכהן תפס אח"כ גם הוא אינו עושה איסור דלדידיה נמי הוי ספק ומשו"ה ס"ל תק"כ אין מוציאין ודו"ק, ועי' מ"ש בסמוך אות י"ד ראיה לדברינו אלו מלשון הרמב"ם אמנם אכתי יש לעיין בזה דהא מ"מ עושה הכהן איסור בתפיסתו דהא אין עושין ספק בידים, וראיתי בספר צרור החיים בסוגיא זו שהעיר בזה מ"מ י"ל דאע"ג דעושה איסור במה שתפס הבכור מישראל, מ"מ לא נוכל להוציא ממנו, דאע"ג דעשה שלא כדין לכתחלה מ"מ אם עשה מהני דהא מ"מ הוי ספק (זולת אי הו"א כל מילתא דאמר רחמנא ל"ת אעל"מ) וא"כ קם שפיר סברתינו דאי אמרינן דישראל זכה בספק בכור שהיה הוא המוחזק ראשון משום הממע"ה א"כ כבר קנה אותו מכח גזירת הכתוב דהממע"ה וא"כ לא מהני תפיסת הכהן אח"כ כיון שהישראל היה המוחזק ראשון, אמנם אם גם הישראל לא זכה בהבכור רק שלא היה מוכרח ליתני לכהן משום דספק גזל מותר א"כ אם אח"כ תפסו הכהן אע"ג שעשה איסור דאין עושין ספק בידים מ"מ מה שעשה עשה ומהני ליה תפיסתו ואין מוציאין ממנו ודו"ק היטב: