תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ספיקא דממונא שער ב · א
עיקר האיבעי' בגמרא הוא על המשנה דאמרינן בשנים אוחזין יחלוקו ה אין הדין בתקפה הרשב"א מס' יבמות ל' ע"ב ד"ה אשה זו בחזקת היתר אחד בפנינו, ואח"כ מיבעי' ליה אי ס"ל תקפה אין מוצאין אותו מידו האיך הדין בהקדישה בלא תקפה והביא הגמרא לפשוט מההוא מסותא, דהתם נמי היה בספק של מי הוא ופשיט ליה ר' המנונא ממתניתן דאסורים בגיזה ועבודה וס"ל לרב המנונא דמשו"ה אסור בגיזה ועבודה משום דתקפו כהן אין מוציאין מידו ורבה ס"ל תקפו כהן מוציאין והא דאסור בגיזה ועבודה משום דהוי קדושה הבאה מאליה, כך הוא תוכן פלוגתא דרבה ורב המנונא, והנה כד נדייק פליגי רבה ור"ה בתרתי חדא דר' המנונא ס"ל דאי הו"א דתפיסת הכהן לא מהני לא היה אסור ספק בכור בגיזה ועבודה ורבה ס"ל דאפילו אי לא מהני תפיסה מ"מ אסור ספק בכור בגו"ע משום דהוי קדושה הבאה מאליה, שנית פליגי בעיקר הדין, דרב המנונא ס"ל דתפיסת הכהן מהני בספק בכור, ורבה ס"ל דלא מהני תפיסת הכהן בספק, ונראה דהכל הוא מא' פלוגתא וחד סברא לתרויהי, דהנה י"ל הטעם דר' המנונא ס"ל דאינו אסור בגיזה ועבודה אי לא מהני תפיסת הכהן הוא משום דמוקמינן להוולד בחזקת חולין שהיה במעי אמו כמ"ש השטמ"ק בד"ה כי אזלת, והנה במס' בכורות כ' ע"ב נראה דהתוס' נסתפקו בזה אי חשיב חזקה מה שהיה חולין במעי אמו, (ועי' בספרי חלק א' שער חזקות שער ה' אות ו' שם הארכתי בס"ד) דזהו תליא אי אמרינן מחזקין מאיסור לאיסור. וא"כ ה"נ מחזיקין מהיתר להיתר א"כ מהני לן שפיר לאוקמא על חזקת היתר שהיה במעי אמו אמנם אי ס"ל אין מחזיקין מאיסור לאיסור ה"נ אין מחזיקין מהיתר להיתר, וא"כ פשיטא דלא נוכל לאוקמא על חזקת חולין שהיה במעי אמו כיון שכבר יצא בבירור מהך חזקה ואין מחזיקין מהיתר להיתר כמו דאין מחזיקין מאיסור לאיסור עי"ש היטב בספרי והנה הא דאי מחזיקין מאיסור לאיסור נמי י"ל דתליא בהא דאי אמרינן דכל חזקה הוא מכח סברא א"כ פשיטא דוודאי לא שייך לאוקמא בחזקת מאיסור לאיסור דאין זה בגדר הסברא כיון שבוודאי יצא מעניינו הראשון אמנם אי ס"ל דכל חזקה הוא רק גזירת הכתוב בכל דבר שהיה פעם או בחזקת היתר או בחזקת איסור שכל שלא נודע בבירור אם הוא אסור או מותר נשאר בחזקה הראשונה א"כ שייך לומר מחזיקין מאיסור לאיסור ג"כ ועי' היטב בחידושי ודו"ק: