תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ה · יט
ונ"ל דהך סברא אי מצי לאסיר היכא דקניא ליה לכפרה תליא בהא, דהנה כפי הנראה במס' יומא נ' ע"ב ס"ל להגמרא כל היכא דמתכפר בו הו"ל כשותף עי"ש ברש"י ד"ה מאי קמיבעי' ליה ואע"ג דיש לחלק דהכא כיון דחטאת עומד לאכילת כהנים ובעלים אין להם באכילה כלל לא הוי אפילו כשותף מ"מ מצינו לומר דלעניין לאסור כל היכא שיש לו בו רק קניין קצת אפילו נמי מצי לאסור כמו בחמץ לעניין קבלת אחריות דהוי כשלו כמ"ש האחרונים בכוונת רש"י במ"ש דקנאה ע"י הגבהה עי' באתס"ו בחידושיו לסוגיות, אמנם עד כאן נוכל לדמות כל שיש לו קצת קניין לשותף רק אי ס"ל דשוטף מצי לאסור אפילו חלק של חבירו אלמא דכל שיש לו קצת קניין מתפשט כחו על כל החפץ שיוכל להתפיס עליו איסור, ולא דמי איסור להקדש דהא בהקדש אין כח לשותף להתפיס קדושת גוף בכל החפץ רק קדושת דמים בעלמא דהא בהמה של שני שותפין הקדיש חציה אינה קרבה (עי' מסכת' קידושין ז' ע"א) אמנם אי ס"ל דאפילו שותף לא מצי לאסור רק חלקו ולא חלק חבירו כדמשמע מתוס' ד"ה ת"ש המטמא דחלק חבירו אינו נאסר רק משום שמעורב בשלו א"כ לא מהני מידי מה דקני ליה לכפרה כיון דמ"מ אין יכול לאסור רק חלק שלו וא"כ שותף שפיר מצי לאסור שהרי יש לו חלק בגוף הדבר ממש משא"כ הא דקנו ליה לכפרת או אפילו בקדשים קלים אפילו הוא ממון בעלים מ"מ כל זמן שלא היתה זריקה והקטרה אין לו חלק בגוף הקרבן ממש (ועי' היטב מס' ב"ק י"ב ע"ב תוס' ד"ה מחיים ודוק) אין יכול כלל לאסור אפילו חלק שלו דהא עדיין אין לו חלק בגוף הדבר עכשיו וא"כ כל הני תרי לשונות דרש"י אי א"ש לר"נ אי ס"ל כריה"ג דק"ק ממון בעלים תליא בהא אי שותף מצי לאסור כל החפץ או רק שלו דאי אינו אוסר רק שלו לא מהני ליה כלל מה דקנו ליה לכפרה כיון דאכתי אין לו חלק בגוף הדבר, משא"כ אי ס"ל דשותף אוסר גם חלק חבירו א"כ שפיר מהני מה דקנו ליה לכפרה שיהיה יכול לאסור כל הקרבן ודו"ק היטב בהך סברא, והנה ר"נ מעיקרא כשהקשה לר"ה מבריתא דהשוחט חטאת היה ס"ל דשותף לא מצי לאסור רק שלו וא"כ הוי חטאת אינו שלו דלא מהני מה דקנו ליה לכפרה שיוכל לאסור, והי' ס"ל דמשו"ה נקט חטאת דבחטאת אינו נאסר משום תקרובת ע"א ושפיר חייב משום ש"ח אמנם שלמים היה ס"ל דהוי טפי שלו מחטאת ונאסר משום ע"א ואינו חייב משום שחוטי חוץ אי נמי י"ל נמי אפכא דשלמים לא הוי שלו כלל דק"ק לאו ממון בעלים ואשמעינן הבריתא רבותא דאפילו חטאת אינו שלו ואינו נאסר וקשיא לר"ה אמנם לבתר הכי דמשני ליה לפי האמת דחטאת כיון דקני ליה לכפרה הוי כשלו ס"ל דשותף מצי לאסור אפילו חלק חבירו ג"כ, וא"כ חזינן דטפי יכול לאסור מלהקדיש של חבירו דהא שותף לא מצי להקדיש חלק חבירו, וא"כ שפיר ס"ל לפי האמת דמה דקנו ליה לכפרה הוי כשלו ולא משכחת בחטאת רק בעוף ובחצי קנה פגום וזכינו לתרץ קושי' התוס' ר"ה ת"ש דמנסך היינו מדמע ולפימ"ש א"ש דאי ס"ל דקנו ליה לכפרה הו"ל כדידיה והא דקנו ליה לכפרה לא הוי יותר משותף עכ"פ מוכח ממילא דהא דשותף אוסר הוא אפילו חלק חבירו דאי לא הוי מצי אסר רק חלק שלו לא היה מהני כלל הא דקנו ליה לכפרה לאסור כלל כיון דאין לו חלק בגוף הדבר ממש כמ"ש וע"כ דשותף אוסר לגמרי כל החלק וא"כ מנסך לאו היינו מדמע, וראיתי להרבה אחרונים שתירצו על זה האופן דכיון דאוסר שלו. ממילא חלק חבירו נאסר ג"כ או שכיון שנאסר ע"י מגע ביין שלו ממילא מקנה לו כל היין ונאסר מצד עצמו עי' בספר ישועות יעקב בסוף הלכות שחיטה ולפימ"ש פשוט הדבר דשותף כיון שיש לו קצת קניין עכ"פ יוכל להתפיס האיסור בכל החפץ ודו"ק: