תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ה · יג
ידוע שיטת הרא"ה דאפילו למ"ד אין אדם אוסר דשא"ש מ"מ מודה דאסור באכילה דניהו דלא אסר לה מ"מ לא שרי לה והוי כמתה מאליה, ועי' בטו"ז סימן ד' מה שכתב בזה, והנה הרשב"א במשה"ב הקשה עליו א"כ מאי פריך ר"נ לר"ה מחתך בעפר הוא הא גם לר"נ קשה כיון דנאסר באכילה עכ"פ אינו ראוי לבא לפנים ואמאי חייב משום שחוטי חוץ והנה התב"ש כתב דרק מדרבנן אסור באכילה לשיטת הרא"ה עי"ש, ונ"ל ליישב קושית המשה"ב באופן אחר עפ"י מ"ש לעיל באות ח' דמאן דס"ל מלאכה שאצל"ג פטור א"כ בשוחט בשבת אי נימא דלא מהני הרי מיתקן האיסור שלא יתחייב משום מפרק וא"כ היה ראוי להיות דלא מהני, ואמאי אמרינן דחייב משום ש"ח משום דאם זורק הורצה כמ"ש התוס' ד"ה חייב וע"כ צ"ל דאיהו ס"ל באמת דמהני, והנה טעמו של הרא"ה דס"ל דאסיר באכילה היא ג"כ משום דאעל"מ כן כתב בספר חוו"ד (עי' שו"ת חחס"ו ליו"ד סימן ו' וכן כתב בספר צרור החיים) והנה כבר כתבנו לעיל דר"נ ס"ל מקלקל בחבורה חייב וממילא ס"ל משאצל"ג פטור, וע"כ מדמחייב משום ש"ח אע"ג דשחט בשבת ס"ל אע"מ, וא"כ א"ש דר"נ לשיטתו וודאי ס"ל דגם באכילה מותר אי אין אוסר דשא"ש, ולא קשה מחתך בעפר הוא, והרא"ה לא כתב דאסור באכילה רק למאן דס"ל אעל"מ, וכן ראיתי בספר צרור החיים שמיישב ג"כ באופן הזה, דר"נ לא ס"ל האי סברא דבאכילה אסור מ"מ אפילו אי אין אוסר דשא"ש אבל לר"ה קשיא בפשיטות דאי אסור אפילו בהנאה וודאי אין ראוי לפנים ואמאי חייב משום ש"ח, וראיתי בפרמ"ג פתיחה כוללת מהלכות שבת שהקשה אמאי לא קתני במשנה חייב ד' משום מפרק ג"כ כיון דשחט לע"א וודאי היה כוונתו שיזרוק הדם וראיתי בספר מנחת חינוך במוסך השבת שכתב דבריתא מיירי בכל גוונא אפילו לא יצא דם כלל ואני מסתפק בזה דאפשר אם לא מצא דם כלל אינו חייב משום ש"ח ג"כ דאין לך אין ראוי לבא לפנים יותר מזה כיון דליכא דם לזריקה ויש לעיין בזה:
כבר הבאתי לעיל באות י' דיש הרבה פוסקים דאפילו מאן דס"ל אדם אוסר דשא"ש הוא רק מדרבנן, והנה הפלתי סימן ד' ס"ק ג' הקשה אי ר"ה ג"כ ס"ל דאוסר דשא"ש הי' רק מדרבנן א"כ מאי פריך בגמרא ש"ח לא לחייב מחתך בעפר הוא הא מה"ת שפיר ראוי לבא לפנים וכן העיר בזה בתב"ש סימן ד' ס"ק י' והנה מכלים דאחז לא מוכח דאסור מה"ת רק מדרבנן עיין רש"י מסכת' ע"א נ"ב ע"ב ד"ה ואמר רב ששת ובתוס' ד"ה ברוך אתה, ונראה דיש להוכיח ממקום אחר דאוסר דשא"ש מה"ת דהנה במס' ע"א כ"ג ע"ב יליף הגמרא דישראל שזקף לבנה ובא עכו"ם והשתחוה לה אסרה וכו' מדפלחו לעגל גלו אדעתיהו, אלמא דשלחותיהו קעבדי, ופריך שם הגמרא הני דבהדי עגל נתסרי, מכאן ואילך לתשרי ומשני מאן מוכח כלומר דמשו"ה כלהו אשירות אסורים משום דלא ידעינן איזהו היו בשעת העגל, והנה בספרי חלקת השדה בהגהות לספר ארעא דרבנן באות קכ"ג הבאתי שם מה שהקשה המחבר הנ"ל אי ס"ל ספיקא דאוריתא מה"ת לקולא א"כ אמאי אסרה תורה כל האשירות משום ספק דלמא הנהו משעת העגל, ותירץ דהו"ל קבוע והקשה שם דהא הו"ל קבוע שאינו ניכר עי"ש, והנה לפי"ז י"ל דבר חדש דמאן דס"ל דאמרינן קבוע אפילו שאינו ניכר לא מוכח מקרא דואשריהם תשרפון באש דאדם אוסר דשא"ש דמצינו לומר מדפלחו לעגל גלי אדעתיהו ול"ל דמכאן ואילך לתשרי דהו"ל קבוע אעפ"י שאינו ניכר וא"כ באמת אין אוסר דשא"ש מה"ת, אמנם מאן דס"ל דלא אמרינן קבוע שאינו ניכר א"כ ל"ל דכלהו אשירות אסורי משום הנהו דהיו בשעת עשיית העגל דהא מספק לא היו אסורים אי ס"ל ספיקא מה"ת לקולא, ול"ל כמ"ש בספר ארעא דרבנן שהבאתי לעיל משום קבוע דהא הו"ל קבוע שאינו ניכר וע"כ מאן דס"ל דלא אמרינן קביע שאינו ניכר מוכח מקרא דואשריהם תשרפון דאוסר דשא"ש מה"ת, והנה י"ל דהא אי אמרינן קבוע אפילו שאינו ניכר תליא בהא דאי רוב הוי מסברא א"כ הו"ל קבוע חידוש ולא אמרינן רק קבוע הניכר, אמנם אי רוב לא הוי רק בתורת ספק ולא מסברא ולא הוי קבוע חידוש אמרינן קבוע אפילו שאינו ניכר (עי' בספרי ח"א בסוגיא דקבוע שהבאתי כמ"פ זו הסברא בשם האחרונים) ולא קשיא לפי הך סברא דמאן דס"ל רוב הוי בתורת סברא לא אמרינן קבוע שאינו ניכר והרי רב דס"ל הולכין בממון אחר הרוב ס"ל ג"כ רוב היא מסברא כמ"ש הפלתי סימן ס"ג אע"ג דרב ס"ל מב"מ לא בטל ובספרי ח"א בסוגיא דקבוע הבאתי דברי שושנת העמקים כלל י"ד דמאן דס"ל מב"מ לא בטל ס"ל קבוע שאינו ניכר ג"כ י"ל דרב ס"ל רק מדרבנן מב"מ לא בטל כמ"ש הריטב"א במס' ע"א ע"ג וא"כ שפיר מצינן לומר דרב ס"ל דקבוע שאינו ניכר לא אמרינן כיון דקבוע הוי חידוש לא אמרינן רק קבוע הניכר גם הש"כ ביו"ד סימן ק"י השתמש כמ"פ בהך סברא משום דקבוע חידוש לעניין כנה דברים דלא אמרינן קבוע (עי"ש ס"ק ל"ב ועוד בכמה מקומות שם) ודו"ק: