תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ה · ט
והנה לפי"ז יקשה לר"נ דס"ל מקלקל בחבורה חייב א"כ ס"ל מלאכה שאצל"ג פטור לדעת רש"י מסכת' שבת ק"ו וא"כ אמאי יחייב משום ש"ח נימא אעל"מ דהא מיתקן האיסור שלא יתחייב משום מפרק וא"כ אם זרק לא הורצה ואמאי יתחייב משום ש"ח לר"כ וצ"ל דר"נ ס"ל או בשוגג אמרינן אע"מ או דס"ל בכל מקים אמרינן אי עבד מהני, ולפי"ז יצא לנו דבר חדש דמאן דס"ל מלאכה שא"צ לגופה פטור וא"כ קשה לימא דלא מהני השחיטה בשבת ואינו ראוי לבא לפנים, וא"כ אמאי חייב משום שחוטי חוץ וע"כ דס"ל אע"מ ועפי"ז יש לפרש כוונת רש"י בד"ה מאי אריא חטאת וז"ל דכי נמי מדלית ר"ה מהכא ותימא אין אדם אוסר דשא"ש אלא בגמר מעשה איכא למפרך נמי ע"ש חטאת דנקט עכ"ל ולכאורא נראה מדברי רש"י דאפילו ר"נ דמקשה לר"ה מ"מ לא פליג לומר דאין אוסר כלל רק דס"ל דאין אוסר במעשה כל דהוא אבל בגמר מעשה אוסר, ומנ"ל לרש"י כן בדברי ר"נ ואדרבא הא בסמוך ס"ל לרש"י בפירוש אליבא דר"נ דאפילו בגמר מעשה אינו אוסר, אמנם לפימ"ש א"ש דעכשיו קיימינן דר"נ ס"ל ע"כ אע"מ דאלא"ה לא לחייב משום ש"ח כיון ששחט בשבת וכיון דס"ל אע"מ ממילא ס"ל ג"כ שנוי קונה לדעת רש"י במס' תמורה ה' ע"ב וס"ל לרש"י דכיון דשנוי קונה לא שייך כלל למימר אין אדם אוסר דשא"ש בגמר מעשה דכיון דגמר כל השחיטה וודאי הו"ל שנוי גמור וקנייני ואיסורו באים כאחד וע"כ דבגמר מעשה ר"נ ג"כ מודה דאוסר ולא קשיא מבריתא אמאי חייב ג' חטאות דאיסור תקרובת ע"א אינו חל עד גמר שחיטה ואז כבר נתחייב משום ש"ח רק הא קשיא גם לר"נ מאי אריא חטאת והא דס"ל לרש"י בתר הכי אליבא דר"נ דאינו אוסר אפילו בגמר מעשה זה הוכיח משקלא וטריא דגמרא מדפריך ליה מהמנסך ולפי"ז צריך באמת לומר דר"נ מודה דאעל"מ דשנוי אינו קונה כלל והא דמחייב משום שחוטי חוץ ול"א אעל"מ וממילא אינו ראוי לבא לפנים צ"ל באמת דס"ל לחלק בין שוגג ומזיד דבשוגג לא אמרינן אעל"מ וממילא הוי ראוי לבא לפנים כנ"ל בכוונת רש"י ע"ד הפלפול, אמנם בפשיטות י"ל כוונת רש"י כיון דהמקשן פריך מעיקרא ועולא מעשה כל דהוא קאמר ועל זה משני באומר בגמר זביחה ופריך אי הכי מאי אריא חטאת משמע דעיקר הקושיא הוא על מה דס"ל דאוסר אפילו במעשה כל דהוא ע"ז כתב רש"י דאפילו תימא שאינו אוסר אלא בגמר מעשה נמי איכא למפרך מאי אריא חטאת ודו"ק: