תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ד · טז
בספר טוב גיטין (במס' גיטין כ"ג ע"ב) הקשה קושי' עצומה איך יוכל לרבי לשחרר החצי ואמאי לא אמרינן דפשטה קדושה בכולו הא שחרור הוי כמו קדושת הגוף ונפשוט בכולא כמה דאמרינן במס' קידושי' ז' ע"א רק באשה לא נפשוט בכולא משום דהוי דעת אחרת והכא דכל העבד הוא שלו א"כ נפשוט הקדושה בכולו ואמאי יהיה משוחרר רק החצי, אמנם לפימ"ש לעיל (באות י"ב) דכל טעמא דרבי דס"ל דמהני שחרור לחצאין הוא משום דבעבד עיקר הזכות היא כח הממון ובפרט לפימ"ש לעיל באות י"ד דלרבי הקניין הגוף באמת נפקע לגמרי דלכך לא הוי תו אגיד בי' וא"כ ממילא לא קשה דלענין ממון לא שייך לומר שיהי' נפקע כל הזכות ממון שלו ע"י החצי, ועי' בטוב גיטין שם שכתב באמת ג"כ לתרץ דזכות הממון שלו לא יוכל להפקע לגמרי (עי"ש שהאריך) ולפי דברינו א"ש בפשיטות דבאמת אין לו בו קניין הגוף עוד לרבי דס"ל שמהני השחרור לחצאין ודו"ק, אמנם בעיקר קושית הטוב גיטין נ"ל במחכת"ה שנעלם ממנו לפי שעת דברי התוס' מס' קידושין ז' ע"א ד"ה, ונפשטו שהקשו הא במס' תמורה ילפינן מקרא דפשטה קדושה בכולא וא"כ הכא גבי אמה דלית קרא מנ"ל דתפשוט בכולא (וכוונת קושייתם דאין לומר דילפינן מהקדש כיון דחולין מקדשים לא ילפינן) ותירצו דהגמרא פריך רק אם אמר הרי את מקודשת דהוי נמי לשון הקדש אבל אם היה אומר בלשון אחר כגון הרי את מאורסת גם בס"ד לא הוי פריך מידי וא"כ הכא בלשון שחרור דלא שייך לשון הקדש ממילא לא אמרינן דנפשוט בכולא עי"ש בתוס' וא"כ לא קשה קושית הט"ג, ודו"ק (שוב ראיתי בספר טוב גיטין שהרגיש בעצמו בזה עי"ש בד"ה ולפי"ז לרבנן:)