תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ד · ב
ולפימ"ש דלב"ה למשנה ראשונה הוי מחולקים לגמרי והנה כפי הנראה מירושלמי מהני החלוקה גם לאיסור דביום של רבו מותר בשפחה וגיום של עצמו בבת חורין (ועי' בירושלמי פ"ח ממס' פסחים) ולא כסוגיא דידן דלעניין איסור לא נתחלק (ועי' בקצה"ח סימן רמ"ט ס"ק ב' שכתב נמי דלדעת הירושלמי נתחלק לאיסור ג"כ), יש לתרץ איזה קושיות ודקדוקים כמה שנציע בס"ד, [א'] הרמב"ם פ"ב מהלכות קרבן פסח הלכה י"ג פסק דחצי' עבד וחלי ב"ח אינו אוכל לא משל רבו ולא משל עצמו והקשה הראב"ד דהא מסוגיא מס' פסחים פ"ח ע"א נראה דלמשנה אחרונה הרי הי' כבן חורין ואוכל משל עצמו עי"ש בפרש"י [ב'] הרמב"ם הלכות חגיגה פ"ב הלכה א' פסק דחצי' עבד וחציו ב"ח פטור מן הראיה קשה נמי עליו דכפי הנראה בריש מס' חגיגה למשנה אחרונה כיון שכופין הרב לשחרר הו"ל כמשוחרר וחייב בראית (עי"ש בהשגת הראב"ד) וא"כ יהיה הרמב"ם באלו שני פסקים דלא כמשנה אחרונה, ועי"ש בלח"מ שהאריך בזה, [ג'] יל"ד למשנה ראשונה האיך ס"ד דב"ה דלא חשו לתקנת עבד שיוכל לישא אשה ולא עלה כלל על לבם לעשות תקנה לעבד לקיים מ"ע דפריה ורביה ושבת הגם די"ל בזה דב"ה ס"ל למשנה ראשונה באמת כקושית התוס' מס' גיטין ד"ה לישא שהקשו דישא ממזרת שמותר הצד עבדות וגם לד החירות ומה שתירצו התוס' בשם ר"ת דאין זו תקנה להרבות ממזרים לא ס"ל לב"ה כיון דהוא רק מדרבנן (כמ"ש בטורי אבן) וא"כ יוכל לישא ממזרת וא"ש הלשון דב"ש במשנה מ"ש אלא מפני תיקון העולם, דפתח בתיקון עבדו את עצמו לא תקנתם וסיים בתיקון העולם ולפימ"ש ניחא דמשום תקנת עבד לחודא הוי סגיא ליה שישא ממזרת רק משום תיקון העולם שלא להרבות ממזרים תקנו דכופין את הרב [וחיי ראשי שאחר שהעליתי כך מסברא ראיתי בחידושי כתב סופר למס' גיטין שכתב נמי בהך דמפני תיקון העולם כמ"ש] וא"כ לא פליגי ב"ה על ב"ש רק שלא חשו לתיקון העולם אבל לתיקון העבד חשו ב"ה נמי אפילו למשנה ראשונה שנושא ממזרת, מ"מ זהו דוחק שיפלגו בהכי אפילו בס"ד, [ד'[ יל"ד מ"ש וחזרו ב"ה וכו', הו"ל לומר והודו ב"ה לב"ש מהו הלשון "וחזרו" ?: