תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ג · כג
ולפימ"ש דהכא ליכא חששא כל כך דמחל התנאי משום חזקה אין אדם מתפייס יש לתרץ קושי' הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל מה שהקשה לדעת הר"נ שכתב דלא שייך לומר וודאי אחיל לתנאי רק ספק, והא בגמרא רוצה לומר חליצה מוטעת כשרה כיון דעבד מעשה אחולי אחיל לתנאי והתם ע"כ אמרינן וודאי אחיל מדמקלינן שא"צ חליצה אחרת (עי"ש בחידושיו שהקשה כך) אמנם להנ"ל א"ש דוודאי התנאי בחליצה שאין הדרך להקפיד ואדרבא מצד מצוות התורה היה צריך לחלוץ בלי שום תנאי, שפיר ס"ל דאע"ג דהתנה מ"מ אח"כ בשעת חליצה חזר מדעתו כיון שהתנאי לא היה ראוי להתנות כלל ובוודאי מחל התנאי, משא"כ הכא בפלוגתא דרב ושמואל דמיירי במומין או נדרים דהתנאי ראוי מצד עצמו דהא אפילו בלא התנה כלל נמי לא הוי רק ספק קידושין וכל שהתנאי ראוי מצד עצמו תו ליכא למימר כיון דכנס סתם וודאי מחל ולא הוי רק ספק, ועוד י"ל בפשיטות דהכא בתנאי דקידושין כיון דאיכא למימר סמך עליה שמסתמא אינה נדרנית ובת מומין, ואע"ג דאכא ספק מ"מ וודאי זנית לא הוי, (ועי' שו"ת מהר"ם שיק לאה"ע סימן ע' ע"א) איכא למימר דיצרו תוקפו וסמך לבעול אתנאי משא"כ הכא בחליצה כיון דאין לו שום דבר הכריחו לעשות בלא תנאי ואפ"ה לא התנה, אמרינן דמחל התנאי בבירור ודו"ק: