תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ג · יד
עוד בתוס' ד"ה על מנת תירצו דלרב אתי לאשמעינן דאפילו קדשה ע"ת וכנסה סתם בעי גט אבל באמת קדשה סתם וכנסה סתם לית ליה כתובה אפילו לרב וכן כתב המהרש"א ג"כ דאפילו לרב בקדשה סתם וכנסה סתם נמי אין לה כתיבה רק אשמעינן קדשה ע"ת דאפ"ה בעי גט בכנסה סתם ולשמואל כיון דקדשה סתם נמי בעי גט א"כ למה אשמעינן בסיפא קדשה סתם וכנסה סתם הא קדשה סתם גרידא נמי בעי' גט ונקט כנסה סתם משום רבותא דכתובה דאפילו קדשה וכנסה סתם אין לה כתובה וא"כ עיקר החידוש לרב הסיפא מה דבעי גט ולשמואל עיקר החידוש מה דאין לה כתובה אפילו בקדשה סתם וכנסה סתם והנה בגמרא אמרינן הכא כתובות אצטריכא ליה, והנה לרב באמת לא אשמעינן שום רבותא לעניין כתובה כיון דסיפא קאי נמי בקדשה על תנאי הוי עיקר רבותא דבעי גט רק לשמואל הוי רבותא דאפילו קדשה סתם וכנסה סתם נמי אין לה כתובה דסיפא קאי באפי נפשיה ולא ארישא וא"כ הך שקלא וטריא דגמרא דהכא כתובות אצטריכה ליה א"ש רק לשמואל וא"ש לשון רש"י ד"ה שלא וכו' כדקתני סיפא תצא שלא בכתובה והוא יתור לשון ברש"י רק רש"י אתי לאשמעינן דבאמת הך רבותא דסיפא תצא שלא בכתובה ולא לעניין גט הוי רבותא וממילא קא השקלא וטריא אליבא דשמואל דווקא ומביא הגמרא בתר הכי מילתא דר' יוחנן דרק באלו ג' נדרים אמרי וקאי נמי רק אסיפא בכנסה סתם וע"כ דס"ל דסיפא הוי בבא בפני עצמו ומיירי בקדשה סתם וכנסה סתם כמ"ש התוס' ד"ה אלא אסיפא דסבר ר"פ כשמואל, וא"ש סידור הלשון בגמרא דהכל קאי אליבא דשמואל דסיפא לא קאי ארישא ודו"ק ועי' בשטמ"ק שכתב דלרב נמי מצינן לומר דסיפא הוי בבא באפי נפשיה דכנסה סתם פירושו בין אי קדשה על תנאי וכנסה סתם או קדשה סתם וכנסה סתם דבכולן בעי גט וכתובה אין לה (עי"ש בד"ה אילימא ארישא:)