תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ג · יב
ועפי"ז יש לפרש כוונת רש"י בגמרא לא תימא קסבר רב אחליה לתנאי וכתובה בעי למיתב לה והקשו התוס' פשיטא דאין לה כתובה דבהדיא איתא במשנה דאין לה כתיבה, אמנם להנ"ל ניחא דלרש"י היה קשה כיון דאביי לית ליה כלל סברא דאחולי אחליה א"כ לאיזה צורך נקט כלל הך לא תימא וכו' ואמאי לא אמר בקיצור דטעמא דרב משום דאין עושה בעולת זנות לכך פרש"י דאביי באמת ג"כ ס"ל לרב דאי לא הוי מהני כלל מחילת התנאי בפירוש א"כ תיכף נתבטלו הקידושין לגמרי ותו לא שייך אין אדם עושה בעילת זנות דהוי כמו פנויה דעלמא רק משום דלרב ס"ל דעכ"פ אם מוחל בפירוש התנאי מהני משום דהוי כהתנה רק אם יקפיד מ"מ כיון דלא מחל בפירוש רק ע"י שבעל מסתמא יש לספק אם דעתו אתנאי או לשם קידושין משו"ה אמרינן דמסתמא בעל לשם קידושין וזה שהשמיענו אביי בדבריו במה דקאמר לא תימא קסבר אחליה לתנאי כלומר כיון דלרב ע"כ מהני מחילה בפירוש דאל"ה לא שייך אין עושה בעילת זנית כיון שאין לו שייכות עמה כלל, וא"כ אם נימא דע"י בעילה הוי כאילו מחל להדיא וא"כ ממילא כתובה נמי יש לה, וזהו ע"כ לא נוכל לומר דרב נמי צריכה גט קאמר ולא כתובה רק משום דאין עושה בעילת זנית והוי ספק דלמא מחל וכיון דרק ספיקא הוי, ממילא אין לה כתובה, אבל באמת אם מחל בפירוש נמי מהני לאביי אפילו לעניין כתובה רק משום דאין עושה בעילת זנות לא הוי וודאי מחילה, ומשו"ה לא הוי רק ספק עכ"פ מדנחית אביי לטעמא דמחילה מוכח דס"ל דמחילה בפירוש מהני וא"כ היכא דמחל בפירוש וודאי יש לה כתובה ג"כ רק אביי בא לאשמעינן דע"י אין אדם עושה ב"ז מ"מ לא הוי כמחילה בפירוש וכוונת רש"י במה דאמר וכתובה בעי למיתב היינו אי הוי ס"ל דבעילה הוי כמחילה בפירוש וא"כ אפשר דמשנה דקתני דאין לה כתובה מיירו שלא נודע לו עדיין מהמומין כלל אז אמרינן דלא הוי כמחילה בפירוש, משא"כ רב מיירי שכבר נודע לו מהמומין ובעל סתם ונימא דע"י בעילה הוי כמחל בפירוש ויש לה כתובה ג"כ לכך אשמעינן אביי דע"י בעילה סתם לא הוי כמחל בפירוש ואין לה כתובה, וא"כ לפי"ז יש להבין פלוגתא דרב ושמואל בפשיטות דבאמת י"ל כיון דהך חזקה אין עושה בעילת זנות לא עדיף עכ"פ מחזקה דעלמא ונגד זהו איכא חזקה אין אדם מתפייס במומין א"כ נוקי חזקה נגד חזקה ונוקמי בחזקת פנויה ואמאי צריכה גט וצ"ל דס"ל לרב כיון דתיכף בשעת קידושין הוי כאילו התנה אם יקפיד או לא יקפיד והקידושין תלוים ועומדים תיכף יצאה מחזקת פנויה וצריכה גט אמנם שמואל ס"ל דהקידושין נתבטלו תיכף כשיש עליה מומין א"כ לא מהני חזקה אין אדם עושה בעילת זנית דנגד זה איכא חזקת פנויה מעליתא ועי' שו"ת בית אפרים לאה"ע סימן מ"ב (בשם הגאון שאגת אריה) דהך אין עושה בעילתו זנית וודאי עכ"פ לא הוי, עכ"פ מדנחית אביי לטעמא דמחילה י"ל שפיר דרק משו"ה ס"ל לאביי אין עושה בעילת זכית משום כיון דמחילה בפירוש עכ"פ מהני ממילא יצאה מחזקת פנויה דלמא לא יקפיד ושפיר צריכה גט לרב ודו"ק עכ"פ אי לא הוי ס"ל לרב דמחילת התנאי מהני א"כ נתבטלו הקידושין תיכף והו"ל בחזקת פנויה וא"כ תו לא הוי אמרינן דע"י חזקה אין אדם עושה ב"ז תהיה צריכה גט דהא איכא נגד זה חזקה אין מתפייס במומין ומוקמינן בחזקת פנויה רק כיון דמחילה בפירוש עכ"פ מהני שיחילו הקידושין מעיקרא דהוי כהתנה אם יקפיד ויצאה תיכף מחזקת פנויה דלמא לא יקפיד ואע"ג דאיכא חזקה אין מתפייס במומין איכא נגד חזקה אין עושה בעילת זנית, ומשו"ה צריכה גט מספק וא"כ עכ"פ מוכח מדנקט אביי נמי להך דינא דאחילה אחלי' דבעי' להשמעי' דמחילה בפירוש עכ"פ מהני, אמנם שמואל ס"ל דאפילו בפירוש לא מהני מחילה, ומשו"ה א"צ גט דנגד חזקה אין עושה בעילת זנות איכא חזקת פנויה וחזקה אין מתפייס במומין ולא בעל לשם קידושין, וא"ש נמי מה דס"ל להר"מ פ"ז מה"א הלכה כ"ג דמחילת התנאי מהני וכתבו שם מפורשי הר"מ דיצא לו זה ממה דאמר אביי לא תימא וכו', ולכאורא יל"ד הא אדרבא ממילתא דאביי מוכח דס"ל דלא אמרינן הכי וא"כ מהיכא מוכח דס"ל דמחילה מהני אמנם לפימ"ש א"ש דעכ"פ מדנחות אביי לומר הך סברא ס"ל דמחילה בפירוש וודאי מהני רק אם לא מחל בפירוש לא אמרינן משום אין עושה בעילת זנית דלהוי חזקה אלימתא כל כך כאילו מחל וודאי ודו"ק (ועי' בסמוך באות ט"ו):