תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ב · מה
ונ"ל כוונה אחרת בדברי הרא"ש דלא יקשה עליו קושיית הפנ"י כלל ובפרט לפי מה שהבאתי לעיל באות ל"ה בשם הפנ"י כ"ו ע"ב בתוס' ד"ה אנן אחתינן דרש"י ס"ל ג"כ כשיטת הר"י ב"ג דעדים שבאו תחלה להוציא מחזקה יש להם טפי נאמנות א"ש ביותר דהנה הא וודאי כל ששני עדים מעידין על איזה דבר נאמנים מה"ת ולא מהני נגד עדותן שום חזקה, אמנם כן היינו דווקא אם תיכף בשעה שיצאת העדות מפיהם אין לנו שום ספק על עדותן אז' אין לדון על החזקה רק כפי העדות אשר מעידים יקויים הדבר, אמנם אי תיכף בשעה שיצאה העדות מפיהם ותיכף יש לנו ספק על עדותם אם הוא אמת או לא אזי בוודאי החזקה עדיפא כיון שבשעה שיש לדון על העדות תיכף יש לנו לספק על עדותם א"כ מעולם לא היה אפילו רגע אחת שהיינו יכולין לדון על עדותם שהאמת עם העדים א"כ ממילא נשארה החזקה קמייתא בתקפה, וא"כ א"ש דבשלמא בשני כתי עדים המכחישים זא"ז אימתי נולד ספק על חזקת כשרות של העדים בשעה שכת השניה מעידים להיפוך מכת הראשונה וא"כ תיכף כל כא שבאין לפסול ע"י עדות האחרת נולד ספק בעדות כל כת אחת מהן דאם תרצה לפסול כת הראשונה ע"י עדות כת השנית אמרינן דלמא כת השניה מעידים שקר וא"כ אין נפסלים הראשונים על פיהם ואם תרצה לפסול כת השניה אמרינן בהיפוך דלמא הראשונים שקר מעידים ולא היה אפילו רגע אחת על כל כת וכת לומר שפסולים הם דתיכף כשיש לדון ולפסול אותם אמרינן דלמא אינך פסולים וממילא, לא נוכל לפסול אפילו כת אחת, וזהו כוונת הרא"ש במ"ש דהתם פסולי דידהו משום דמכחישין זא"ז כלומר וא"כ אין שום כת האחת נפסלה ע"י עדות ברור כיון דעל כל כת וכת יש לומר מנ"ל לפסול כת האחרת מחמת עדותן דלמא הם מעידין שקר ואינך אומרים האמת משא"כ הכא בערער דגזלניתא שתיכף כשאלו אמרו עליו שהוא גזלן ובשעת עדותן לא הכחשו, לא היינו יכולין לדון על חזקת כשרות שלו כיון ששנים מעידין עליו שהוא גזלן ורק בשעה שאלו שני הדיינים מכחישין הראשונים יש לדון דלמא אלו הראשונים שקר העידו עכ"פ בשעת עדות כת הראשונה לא תיו מוכחשים עדיין ואז לא הועיל חזקת כשרותו כלל א"כ כיון שעכ"פ תיכף בשעה שיצאה העדות מפיהם לא היה מהני לנו חזקת כשרות שלו, שפיר אמרינן אע"ג דאח"כ באו שנים אחרים והכחישו הראשונים מ"מ לא עדיף מחו"ת ולא מוקמינן בחזקה וזה שכתב הרא"ש וז"ל אבל הכא דקא מסהדי לפסול אחד בגזלנות לא מוקמינן אחזקיה כלומר כיון דבשעת שיצאה העדות לפוסלו מחזקת כשרות לא היה לנו עדיין שום ספק על עדותן, משא"כ בשני כתי עדים המכחישים זא"ז דתיכף בשעה שיש לנו ספק על חזקת כשרותם דהיינו בשעת עדות כת השניה יש לנו ספק גם על עדותם וא"כ לא נפסול אפילו כת אחת מהן, משא"כ הכא שהעידו עליו שהוא גזלן בשעה שיצאה העדות מפיהם לא היה ספק על עדותן רק אח"כ כששנים האחרים הכחישו אותם ואז הוי ממש כתרי ותרי דלא מוקמינן אחזקה, וא"ש חילוק של הרא"ש בין שני כתי ערים דמכחישין זא"ז ותיכף יש לנו ספק בעדותם. מש"ה מוקמינן להו שפיר לכל כת וכת בחזקת כשרותם, משא"כ הכא בגזלן בשעה שיש לנו לספק על חזקת כשרותו לא היה עדיין ספק על העדות ולא היינו יכולין לדון תיכף על חזקת כשרותו כל זמן שאין לנו לספק בעדות העדים רק אח"כ כשבאו עדים השנים ואז הו"ל תרי ותרי ולא מוקמינן אחזקה וא"ש דברי הרא"ש וסברתו בס"ד, אמנם הא וודאי שלא עלה מעולם בדעת הרא"ש לחלק בין ערער גזלנות לערער דעדות שקר שאין שום טעם וסברא לחלק ביניהם רק כוונת הרא"ש כמ"ש ולא כמה שהבין הפנ"י בדבריו ובפרט אי נימא כסברת הר"י ב"ב דעדים הראשונים נאמנים יותר א"ש בפשיטות, אמנם אפילו אי לא נימא כסברת הר"י בר ברוך ג"כ א"ש ונכון החילוק בין הכא ובין הך דשני כתי עדים דמוקמינן כל חד בחזקת כשרות והכא לא מוקמינן בחזקת כשרות כמ"ש ודו"ק היטב ועיקר הסברא דבשני כתי עדים לא הוי עדותן לעניין חזקת כשרות כתרי ותרי כיון דתיכף בשעת עדותן יש ספק על גוף עדותן א"כ שפיר מוקמינן כל כת בחזקת כשרות ולא נפסלו אפילו אחת בספק (ודו"ק היטב)
ראיתי בשו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סימן ט"ז שנשאל באשה שהלך בעלה למדה"י ונשאת עפ"י שני עדים שאמרו לה מת ואח"כ באו שני עדים ואומרים שבשעת הנשואין היה עדיין חי רק עכשיו הוא מת אם מותרת להשני כיון שעפ"י שני עדים האחרים נשאת לו באיסור, והאריך שם לעניין תרי ותרי היכא דאיכא חזקה דהשתא המסייע דהכא אכא חזקה דהשתא שעכשיו הוא בוודאי מת והביא דברי התוס' מס' כתובות כ"ו ע"ב דכיון דעכשיו טמאה לתרומה לא מוקמינן בחזקה דמעיקרא בתרי ותרי ומסקנתו להתיר כיון דהא דאסורה להשני גס לאחר מיתת בעלה הראשון היא רק מדרבנן דבאמת היא אנוסה, ובאמת יש להעיר האיך יכול חזקת דהשתא להכריע במקום הרי ותרי (כמ"ש לעיל באות ה') וי"ל דכאן נמי חזקת דהשתא לא בא להכריע רק מכיון שעכשיו וודאי היא מת מוקמינן לה בחזקת בעל השני והעיקר היא כיון דאינו אסורה רק מדרבנן דהא אנוסה הי' כיון שנשאת עפ"י שני עדים משו"ה מותרת דבאיסור שאינו רק מדרבנן גם החזקה דהשתא יוכל להכריע (עי"ש היטב בשו"ת הנ"ל) ודו"ק: