תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ב · מב
אמנם התוס' חולקים על רש"י והקשו כיון דקייל"ן כר"ה דכל אחד באה בפ"ע ומעידה הרי חזינן דמוקמינן להו בחזקת כשרות כל כת מהעדים אפילו להוציא ממון דאית לן לאוקמינהו בחזקת כשרות, והנה בסברת פלוגתת רש"י ותוס' י"ל, דתוספ' ס"ל דכל תו"ת הוי לגמרי כליתנהו א"כ מכיון שיש תו"ת המכחישים זא"ז לעניין חזקת כשרותו של זהו הדיין והוי כאילו לא באו כלל להעיד א"כ ממילא נשאר בחזקת כשרותו כמעיקרא ואין לדון כלל על חזקת ממון דהוי כאילו לא היה שום ספק בחזקת כשרותו וממילא אין לדון על חזקת ממון כלל, אמנם רש"י ס"ל כאן אליבא דרב דכל תו"ת לא הוי כליתנהו לגמרי אפילו אי לא הוי ספיקא דאוריתא רק שאין לב"ד לעשות שום מעשה וא"כ ה"נ אין לב"ד מלהוציא ממון וזהו ג"כ דעת הרי"ף שכתב והוי גברא ספק פסול הלכך לא מחתמינן ליה כלל דלא מפקינן ממונא אפומיה עכ"ל כלומר שעכ"פ אין לעשות שום מעשה וזה כוונתו במ"ש אלא מחתמינן ליה כלומר שאין עושין מעשה, וממילא נשאר הדבר בחזקתו שלא להוציא ממון כנ"ל בדיו"ק לשון הרי"ף דס"ל ג"כ כרש"י: