תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ב · לח
הנה מה דאמרינן במס' כתובות כ"ו ע"ב וכן במס' ב"ב ל"ב ע"א דאי מצרפינן לעדותם מתכשר אע"ג דאכא תרי ותרי אמרינן אוקי תרי להדי תרי ואוקי אותו בחזקת אבהתיה שהיה כשר אי נמי בחזקה מה שהכשרנו אותי עפ"י עד הראשון, והנה יל"ד אמאי לא מוקמינן אותו בחזקת שפסלנו אותו מתחלה ע"י הקול, וראיתי בראשונים שהרגישו בזה, ועי' שטמ"ק שמתרץ בשם תוס' הרא"ש דעכשיו אגלאי מילתא שהערעור היה ע"י הני עדים שבאים לפוסלו וא"כ כיון דעדותם אינו כלום ה"נ הקול שיצא על ידיהם אינו כלום לפוסלו, וי"ל עוד דבאמת ע"י קיל לא נוכל לפוסלו רק עד שיבדקו הדבר כמ"ש הרשב"ם ד"ה ואחתיניה וא"כ היינו דווקא כל זמן שלא באו עדים המכחישים זה את זה, משא"כ לאחר שכבר באו עדים דאז לא יבורר הדבר לאמיתו לעולם דהא אפילו אם יבאו עוד כמה עדים הא תרי כמאה, (ולומר שיבורר ע"י הזמה או פסול גזלנותא זה לא שכיח) וכיון דע"כ לא יבורר עוד אינו נפסול ע"י קול בעלמא ומוקמינן אותו בחזקת אביו, ומ"ש רשב"ם ד"ה ואנן מסקינן דמסקינן אותו עפ"י החזקה שהחזקנו אותו עפ"י עד הראשון ולא פירוש כפשוטו דמוקמינן אחזקה קמייתא דאביה עי' בשו"ת שבסוף ספרי ח"ג מ"ש בזה ואולי כוונת רש"י כמ"ש בקידושין ס"ו ע"א דחזקת האם אינו מועיל לינאי, וה"נ אינו מועיל לו חזקת אביו, ומשו"ה כתב דזהו הוי חזקה מה שהחזקנו אותו עפ"י עד הראשון, אמנם הפנ"י מס' כתובות כ"ו ע"ב כתב דהכא איכא נמי חזקת כשרות של אביו שוודאי לא נשא גרושה, משא"כ בינאי אם היתה נשבית הוי אנוסה ולא שייך חזקת כשרות: