תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ב · כח
בגמרא ת"ר שנים אומרים נתקדשה וכו' אם נשאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה וכו' אם נשאת תצא מ"ש רישא ומ"ש סיפא, והקשו בתוס' ד"ה מ"ש רישא הא שנה ושנה דברישא איכא חזקת פנויה וסיפא חזקת אשת איש, ותירצו וז"ל וי"ל דברישא אע"ג דאית לן לאוקמא בחזקת פנויה, מ"מ תרי ותרי ספיקא דרבנן הוי, והוי לן למימר תצא מדרבנן והנה יל"ד בלשון התוס' שהאריכו במ"ש עוד בתירוצם אע"ג דאית לן לאוקמי בחזקת פנויה הלא כבר כתבו זאת בקושיתם והול"ל רק בקיצור דכיון דתרי ותרי הוי ספיקא דרבנן עכ"פ הו"ל לומר דתצא מדרבנן גם מ"ש מ"מ תו"ת ספיקא דרבנן אין הלשון מדוקדק כל כך, דאדרבא אי תרי ותרי הוי ספיקא דאוריתא כ"ש דלא קשה קושיית התוס' דאז וודאי פריך הגמרא שפיר מ"ש רישא ומ"ש סיפא דאי הוי ספיקא דאוריתא לא מהני שום חזקה, ובשטמ"ק הביא באמת לתרץ דהגמרא רוצה לתרץ הבריתא אפילו למאן דס"ל תו"ת ספיקא דאוריתא וא"כ מה זה שכתבו התוס' מ"מ תו"ת ספיקא דרבנן ונ"ל בכוונת התוס' כך דהנה בשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה, י"ל שני דרכים, הדרך האחד שמכחישים זה את זה לגמרי הדרך השני ששניהם מודים שהיה זריקת קידושין רק כת אחת אומרים קרוב לה וכת אחת אומרת קרוב לו, (ועי' בשטמ"ק בשם הראשונים שהביא אלו ב' דרכים.) והנה לכאורא היה מקום לחלק דוודאי היכי ששניהם מודים בזריקת הקידושין לא מוקמינן אחזקת פנויה דאיתרע לה החזקת פנויה כמ"ש התוס' בסמוך ד"ה תרוייהו, (ועי' בספר שערי תורה ח"ב כלל ג' שהאריך בדברי תוס' אלו,) משא"כ אם כח אחת אומרת לא נתקדשה כלל שמכחישים אותם לגמרי וא"כ אי ס"ל דתו"ת הוי כליתנהו לגמרי אפילו מדרבנן לא היה לנו להחמיר דאין להחמיר מדרבנן ג"כ רק אם החזקת פנויה איתרע עכ"פ שפיר אמרינן דאע"ג מה"ת חזקה דאיתרע, שמה חזקה, מכל מקום רבנן החמירו שלא לאוקמי' אחזקה כיון דאיתרע משא"כ היכי שלפי כת האחת לא איתרע החזקה כלל גם מדרבנן לא מחמרינן אי ס"ל דתו"ת הוי כליתנהו לגמרי, אמנם התוס' ס"ל דאפילו היכי שמכחישים לגמרי זא"ז ג"כ איתרע החזקה דלא אמרינן דתו"ת הוי כליתנתו כלל ומשו"ה האריכו בלשונם דברישא אע"ג דאית לן לאוקמא בחזקת פנויה כלומר אפילו בגוונא דליכא ריעותא ברורה בהחזקת פנויה כגון שכת השניה מכחישים אותם לגמרי שלא היו שום מעשי קידושין מ"מ תו"ת ספיקא דרבנן, כלומר דאפילו בכה"ג נמי אמרינן תו"ת ספיקא דרבנן דריעותא דתו"ת אע"ג דהוי ריעותא חוץ לגופה כמ"ש לעיל בריש הסוגיא, מ"מ ריעותא מקרי והו"ל לומר דתצא מדרבנן עכ"פ [כנ"ל בכוונת לשון התוס'] ודו"ק: