תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ב · יט
בפלוגתא דר' מנחם בר"י ות"ק הנה הת"ק לא מפליג בין נשאת ואח"כ באו עדים לבאו עדים ואח"כ נשאת וא"כ נראה דאפילו בנשאת ואח"כ באו עדים נמי דווקא בנשאת לאחד מעדיה, ולפי"ז לר' מנחם בר"י אפשר דבנשאת ואח"כ באו עדים דמתיר אפילו בנשאת לאחר דלדידיה עיקר החילוק בין נשאת בהיתר קודם שבאו העדים או לאחר שבאו העדים, וכן כתב הפנ"י בשם הגאון ר' אברהם בראדי ז"ל רק הוא חולק עליו וס"ל דאפילו לר' מנחם בר"י דלא תצא הוא רק בנשאת ואח"כ באו עדים אע"ג שנשאת בהיתר מ"מ בעינן לאחד מעדיה דווקא, ובאמת י"ל דתליא בהא דאי ס"ל דתו"ת לא הוי לגמרי כמאן דליתנהו רק שאין יכולין לעשות שום מעשה א"כ בנשאת ואח"כ באו עדים כיון שנשאת בהיתר אין עושים שום מעשה אע"ג שבאו אח"כ שנים והכחישו הראשונים אין עושין שום מעשה ועיקר קושיית הגמרא מכדי תרי ותרי נינהו הוא רק לת"ק דס"ל לא תצא אפילו באו עדים ואח"כ נשאת, משא"כ לרמנב"י דאינו אומר לא תצא רק בנשאת בהיתר לא קשיא הבא עליה באשם תלוי קאי דכל דאיכא תו"ת אין לעשות שום מעשה על פיהם וכן משמע ממ"ש רש"י בדברי ת"ק ולקמיה פריך תרי ותרי נינהו, ולכאורא יל"ד מה בעי רש"י בזה, וע"כ דרש"י אשמעינן דרק לת"ק דס"ל לא תצא אפילו באו עדים ואח"כ נשאת קשה מכדי תו"ת נינהו אבל לר' מנבר"י דמיירי שנשאת בהיתר לא קשה דכל דאיכא תו"ת אין עושין שום מעשה, ונשאר הדבר בהיתר כמה שהיה (שוב ראיתי בשעה"מ פי"ב מהלכות גירושין שכתב ג"כ הכי בכוונת רש"י דלר' מנבר"י לא בעינן נשאת לאחד מעדיה דווקא) ודו"ק: