תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ב · יג
ומעתה נבא לביאור הסוגיא בס"ד בגמרא ת"ר שנים אומרים מת וכו' מכדי תרי ותרי נינהו הבא עליה באשם תלוי קאי, והנה תוספ' כאן ובמס' יבמות פ"ח ע"ב ד"ה הבא עליה הקשו כיון דתו"ת הוי ספיקא דרבנן ומה"ת מוקמינן אחזקה א"כ האיך שבקינן להעד שתנשא לו, הא בחנק קאי ותירצו התוס' דאשה דייקא ומנסבא מרע לחזקת אשת איש, והנה לעיל באות ה' כתבנו דהא דחזקה דייקא ומנסבא יוכל להכריע במקום תו"ת, אע"ג דאפילו עדים לא מהני להכריע בתו"ת, היינו משום דתו"ת כמאן דליתנהו, והנה א"כ אי הוי ס"ל לפי האמת דגם חזקה דייקא ומנסבא לא מהני בתו"ת, צ"ל הא דאמרינן בבריתא לא תצא לאו דווקא בשנשאת לאחד מעדיה רק הבריתא מיירי באשה שהיתה לפנינו בחזקת פנויה, וא"כ רק מדרבנן לא תנשא דמדרבנן לא מוקמינן אחזקה אי תו"ת הו' רק ספיקא דרבנן וכיון דרק מדרבנן לא תנשא משו"ה לא תלא, ור' מנחם בר"י ס"ל דמשום דעברה אדרבנן קנסיה שתצא, וא"כ לא מיירי הכא כלל בבריא שטוענת בריא דזהו לא מהני אם היא בחזקת אשת איש כקושיית התוס' אי לא ס"ל דחזקה דייקא ומנסבא מרע לחזקת אשת איש, וצ"ל ע"כ דמיירי שהיתה בחזקת פנויה, (ועי' בשטמ"ק שכתב ג"כ דמיירי בהיתה בחזקת פנויה), וא"כ לא מטעם בריא שלה אמרינן דלא תצא, והנה מימרא דר"י מיירי ג"כ באשה שהיתה בחזקת פנויה דאי הוי בחזקת אשת איש לא היה צריך לומר בבבא דנתגרשה תרויהי בחזקת אשת איש קא מסהדי דא"צ כלל לאותו העד שאומר לא נתגרשה כקושית התוס' ד"ה תרויהי והראשונים, (עי' בשטמ"ק) וא"כ ע"כ מיירי באשה שהיתה בחזקת פנויה, ומשו"ה לא מוקי אביי בתו"ת להא דר"י דבתו"ת כל שלא היתה בחזקת אשת איש היה רשאי לינשא לכתחלה ג"כ דמוקמינן אחזקה, ומשו"ה מוקי לה בעד אחד וכיון דהיא יודעת בעצמה שהיתה אשת איש וליכא רק ע"א לא תנשא לכתחלה כל שיש עד אחד המכחיש, וזה הוכיח אביי דר' יוחנן ס"ל הכי מדמחלק בין גירושין למיתה, וא"ש דבגירושין אין הראשון נאמן יותר מהשני, ומשו"ה ס"ל דתצא, משא"כ במיתה הראשון נאמן יותר ולא קשיא אמאי אמרינן בגירושין דתצא אם היא בעצמה אומרת נתגרשה כיון דליכא חזקת אשת איש תהיה נאמנת משום הפה שאסר, כבר כתבו הראשונים דכיון דאיכא עדים כל דהוא, לא שייך לומר הפה שאסר ודו"ק, ובהכי א"ש מה שיל"ד למה דחיק אביי לאוקמא מילתא דר"י בעד אחד כיון שבדברי ר' יוחנן נזכר להדיא שנים אומרים. ולא ניחא ליה לתרץ כרבא לחלק בין מיתה לגירושין דבמיתה אינה יכולה מכחישתו ובגירושין יכולה אמנם לפי הנ"ל ניחא דוודאי אי הוי ס"ל דמשום הכ' לא תצא משום טענת בריא שלה שפיר יש לחלק דבגירושין לא אלים בריא שלה כיון שיכולה להכחישו. אמנם אביי לא ס"ל כלל שיועיל טענת בריא שלה דבחזקה לא מהני טענת בריא וחזקת דייקא ומנסבא לא ס"ל לאביי כמ"ש לעיל ועיקר ההיתר בבריתא משום חזקת פנויה, וא"כ אין חילוק בין מיתה לגירושין ומשו"ה מוקי לה בע"א ויש חילוק בין מיתה לגירושין כמה שמתרץ אביי לחלק ודו"ק (ועי' בספר יריעות שלמה בבית יד הלכה ו' שכתב ג"כ דאביי מוקי לר' יוחנן בשהיתה בחזקת פנויה):