אור ברסלב
תבואות השדה חלק ה שער ליקוטי שושנים שער ב › ט

תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש

שער ליקוטי שושנים שער ב · ט

ח

ועתה נבאר עוד לעניין עד אחד במותה מה שכבר האריכו בזה ראשונים ואחרונים אם ונאמן מה"ת או רק מדרבנן והנה הרבה ראשונים ס"ל דנאמן מה"ת וכן כתבו הפוסקים בשיטת הר"מ דס"ל סוף פרק י"ג הלכות גירושין דהיא מה"ת, ומ"ש בגמרא משום עיגונא היקולו היינו דעכ"פ היה לרבנן להחמיר משום חומרא ערוה לכך אמר משום עיגונא הקלו והעמידו על דין תורה, (ועי' שו"ת נו"ב מהד"ק לאה"ע סימן ל"ג,) והנה הגם שאינו כדאי להכריע אפילו הכרעה קלה בזה, מ"מ נ"ל לומר דזהו אם עד א' יהי' נאמן מה"ת בעדות אשה הוא כך, דהנה הא פשיטא אי נימא דהא דהוצרכה התורה בכ"מ שני עדים ולא עד אחד לאו משום דע"א משקר רק משום גזירת הכתוב א"כ שפיר יש לחלק דבדבר שאין צריכין רק לידע האמת כמו באשה שמת בעלה סגיא בעד אחד נמי (ועי' היטב שו"ת נו"ב מהד"ק לאה"ע סימן מ"ה ובמנחת חינוך סימן תקכ"ג ודוק) אמנם נ"ל דזהו אי ס"ל דעד אחד א"כ אינו משקר יהי' תליא בהא דבאמת יש להוכיח דעד אחד ג"כ לא חיישינן שמשקר מדנאמן לשבועה, אולם זה יש לדחות דאדרבה מזה מוכח דאיני נאמן דהא הבעל דין מצי להכחישו אם נשבע להכחיש העד והשבועה הי' רק לברר הספק, (ועי' שו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאי ח"א סימן שצ"ה ודו"ק,) אמנם אי ס"ל דהיכא שאינו יכול לישבע משלם ובפרט אי אמרינן כן דאפילו היכא דלא הו"ל למידע ג"כ משלם היכא שאינו יכול לישבע, ממילא מוכח דעד אחד יש לו באמת נאמנות, (ועי' היטב בספרי תבואות השדה ח"א שער חזקת שער ח' אות ב' מ"ש שם בשם תוס' רי"ד למס' קידושין ס"ה) וא"כ כיון דס"ל להש"כ חו"מ סימן ע"ב ס"ק נ"א בדעת הר"מ דאפילו היכא דלא הו"ל למידע ג"כ אמרינן מתוך שאי"ל משלם ע"כ דע"א נאמן מה"ת בדבר שאין צריכים רק לידע האמת ודו"ק, ובאמת בדברי רש"י יש לנו סתירה קצת דכאן במס' כתובות בד"ה הימנותי רבנן משמע דרק מדרבנן נאמן, ובמס' יבמות פ"ה ע"ב ד"ת וקתני דפני פרש"י ובעד אחד לא מצי לאוקמא דא"כ למ"ל קרא הא וודאי אין אחד במקום שנים משמע הא בלא זה הוי מצינו לאוקמא בעד אחד והא כיון דמה"ת אין ע"א נאמן כלל איך נוכל לאוקמא קרא בע"א, ואולי יש לתרץ דברי רש"י דכה"ג היכא שעכשיו כבר מת והספק הוא רק אם היה מת בשעה שנשאת ועכשיו כשאני דנין על נאמנות העד למפרע היה מהני אפילו ע"א מה"ת לולא שגם עכשיו שנים מכחישין אותו וא"כ הוי מצינן לאוקמא קרא שעברה ונשאת עפ"י ע"א ועכשיו אומרים שנים שבשעת נשואין היה חי ורק עכשיו מת, וא"כ אי לא היה מוכחש משני עדים לא הוי מפקינן מן הכהן משום איסור זונה ומשו"ה כתב רש"י רק משום דאין דבריו של אחד במקום שנים ודו"ק, אמנם מ"מ דוחק לומר כן דא"כ נצטרך לאוקמי קרא שנשאת עכ"פ באיסור ועכשיו שנודע שכבר מת עכשיו לולא שהיו שני עדים שבאותו שעה שנשאת היה חי עדיין לא היינו מפרישים אותה מבעלה כהן ודוחק לאוקמא קרא שנשאת באיסור, ואולי י"ל כן דבאמת ס"ל לרש"י דע"א נאמן מה"ת כמה שמשמע מלשונו במס' יבמות, ומ"ש הכא הימנהו רבנן כבי תרי היינו שיהי' העד שאומר מת נאמן כשנים זהו רק מדרבנן, ונ"מ הוא כך דמה"ת נאמן עד אחד ג"כ רק מ"מ אם אחר מכחיש אותו ובאו בבת אחת וודאי אינו נאמן מה"ת, אמנם אי אמרינן דאותו עד שאומר מת נאמן יותר מאומר לא מת א"כ אפילו בבאו בבת אחת ג"כ האומר לא מת אינו נאמן דהאומר מת חשיב כשנים והאומר לא מת לא הוי רק כאחד וזהו הוי מדרבנן משום דהחמירו עליה ראו חז"ל שבוודאי דייקא היטב ולכך נאמן יותר העד שאומר מת כיון דיש עמו סברא דדייקא מהאומר לא מח אפילו באו בבת אחת, ואע"ג דתוס' בד"ה אי הכי לכתחלה כתבו דהכא מיירי רק בזה אחר זה דאז נאמן הראשון כשנים, מ"מ אפשר דרש"י ס"ל דאפילו בבת אחת נאמן יותר האומר מת וזהו רק מדרבנן שנאמין יותר להאומר מת מהאומר לא מת משום חומר שהחמירו עליה וכן איתא במס' יבמות קי"ח ע"א בשם ר' יוחנן דכל לא מת בעדות אשה לאו הכחשת הוא, וכתב רש"י דרבנן הימנית לקמא ומשמע אפילו בבת אחת (ועי' ספר עמק המלך על הרמב"ם פי"ב מהלכות גירושין) וא"כ זכינו לבאר דגם שיטת רש"י היא דע"א בעדות אשה נאמן מה"ת ודוק (ונבאר עוד בס"ד לקמן:)

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה