תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער הספיקות שער ג · מו
בתוס' בד"ה רב דאמר כר"א תימא הא טעמא דר"א משום דכתיב מום בם וכו' הא ע"י תערובות ירצו אבל בעלמא לא וי"ל דהא דאצטריך קרא לא לחד בתרי אצטריך דבלאו קרא ברובא בטל אלא לחד בחד אצטריך והש"ס מייתי ליה לקרא משום דכיון דכל כך התיר הכתוב אין ראוי להחמיר מדרבנן לגבוה עכ"ל, והנה דגרי התוס' אלו מרפסן אגרי חדא דמאי מקשי התוס' שאני התם דכתיב קרא הא ה"נ בע"א רק מדרבנן אסורי ולא בטל ומשו"ה הקילו לומר דאיסורא נפל כמו באיברי בע"מ דמה"ת בטל רק מדרבנן אסרי לגבוה כמ"ש התוס' לקמן ע"ז ע"ב ד"ה ורבנן דלרבנן נמי רק מדרבנן אסור דמשו"ה ס"ל ג"כ אם עלו לא ירדו וא"כ לר"א באמת משו"ה ס"ל דתלינן אסורא בהך דקרב ומאי הקשו התוס', עוד קשה לפי קושיית התוס' דשאני גבי בע"מ דאית לן קרא דע"י תערובות ירצו א"כ מאי מתרצי התוס' דקרא אצטריך לחד בחד וא"כ מכ"ש דקשה מאי משני רב דאמר כר"א שאני התם דמה"ת אפילו חד בחד בטל, ומשו"ה תלינן לקולא, משא"כ בע"א דע"כ חד בחד ליכא ביטול לא תלינן לקולא, ולומר דכוונת התוס' בקושייתם כיון דגלי קרא מום בם ע"י תערובות ירצו והתורה התירה בפירוש לא גזרו חכמים וכסברת הט"ז בכמה מקומות דבר המפורש בתורה אין כח לחכמים לאסרו הא ל"ל דהא ע"כ אפילו לר"א גזרו חכמים שלא להקריב ע"י תערובות רק אם כבר קרב אחד מהם (ועי' בספר טהרת הקודש שעמד ג"כ בדברי תוס' אלו):