תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער הספיקות שער ג · מא
אמנם אי ס"ל דרב ס"ל מה"ת מב"מ לא בטל וא"כ קשה אמאי תולין דאיסורא נפל, וצ"ל אפכא דרב ס"ל שפיר הטעם להתיר משים ס"ס ולא קשה כלל קושיית השע"ת הא איכא רוב נגד הספק דאיסורא נפל דהא אי ס"ל לרב מב"מ לא בטל גם ביבש הוי הטעם משום קבוע דכל דלא בטל הו"ל קבוע מה"ת ולא אזלינן בתר רוב מה"ת וא"כ לא מחשב כלל ס"ס כנגד רוב דמה"ת לא חשוב הרוב כאן כיון שאינו בטל מה"ת ועי' תוס' מס' מנחות כ"ג ע"א ד"ה שחוטה שמשמע נמי דכל מקום דס"ל מב"מ לא בטל הו"ל קבוע (וע"י בספרי ח"א בסוגיא דקבוע ודוק,) ובהיות כן יהיו מתורצים דברי הר"מ הנ"ל באופן אחר בס"ד דהנה בספר צאן קדשים הקשה מאי פריך הגמרא נימא הך דמית הוי דאיסורא הא רב לא מתיר רק בנפלה ממילא לים ולא במפיל בידים והתם צריך להמיתן בידים, ותירץ כיון דעושה כן במצוות חכמים להמיתן הוי כמו ממילא עי"ש, אמנם תירץ זה לא יתכן רק אי ס"ל הטעם דמותר משום ס"ס וא"כ אסיר להפילו בידים לים דהוי כמבטל איסור לכתחלה ושפיר נוכל לומר כתירוץ הצאן קדשים דכיון דהוא עושה במצוות חכמים הוי כממילא דבמקום מצוה לא אמרינן אין מבטלין איסור להתחלה, ועי' במג"א סימן תירכ"ו ס"ק ג' ודוק, אמנם אי הטעם משו"ה חולין שאיסור נפל לים כמ"ש הרשב"א משום שכיון שמעולם לא היו צריכין לדון עליו משעת נפילה מה הוא כיון שנאבד ואין צריך לדון עליו וא"כ הכא כיון דהילך להמית בידים ע"כ בשעה שממית אותו צריך לדון ואיך נוכל לומר שזהו וודאי האיסור כיון שהוא עדיין בפנינו בשעה שהולך להמיתו וא"כ כיון דבשעה שהמית אותו לא יכול להחליט שזהו האיסור א"כ גם לאחר שמת לא נוכל לומר דאיסורא מת ועי' בש"כ ס"ק מ"ב שכתב דה"נ אם פירש תחלה ואח"כ נפל לים לא אמרינן דאיסורא נפל, וה"נ דכוותיה דבשעה שממית אותו הוי כפירש ואח"כ כשמת הוי כנאבד ולא אמרינן דאיסורא מית וצ"ל דקושיית הגמרא קאי לרב ואיהו ס"ל הטעם משום ס"ס דהוי ס"ס מעליא כיון דמה"ת לא אזלינן בתר רוב והוי ס"ס מעליא, (ולא אמרינן לפי"ז דלמזבח הוי כמו לאדם אחד דלמזבח נמי אפשר בזה אח"ז ולא כמ"ש הפלתי סימן ק"י ס"ק כ"ב עי"ש ודו"ק) אמנם הר"מ ס"ל דהכא מתירין בטבעת משום דא"צ לדון עליו בשעת נפילה ולא קשה ממשנה ימותו כולן, דהתם כיון שצריך לדון עליו בשעה שממית אותו הוי כפירש ואח"כ נפל לים ולא מהני להתיר השאר כמ"ש הש"כ ס"ק מ"ב ומשו"ה שפיר ס"ל להר"מ כמשנה דכל הזבחים דימותו כולן דאיך יכול להמית אחר בידים כיון שבאותו שעה הוא לפנינו ויש לדון עליו מה הוא א"כ איך נוכל לומר שזהו האיסור ומשו"ה לא תלינן דאיסורא מית והגמרא לא פריך רק לרב כיון דלדידו הנועם דמותר משום ס"ס וא"כ מכיון דשרי להמית אחד תו הו"ל ס"ס בכל אחד ואחד שיקרוב דלדידיה הוי ספק מעליא דלמא הך דמית דאיסורא מית כיון דמה"ת לא בטל לא הוי ליה רוב נגד הס"ס כיון דמה"ת לא חשוב רוב בכה"ג היכא דהו"ל קבוע דלרב מה"ת הו"ל קבוע, וא"ש דברי הר"מ אי נימא כמ"ש בספר זכרון יוסף שם דהר"מ לית ליה הטעם משום ס"ס וא"ש ודו"ק: