תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער הספיקות שער א · ד
בתוס' ד"ה בהא לימא ר' יוסי, הקשו אמאי לא פריך בהא לימא ר"מ הר"ז חמר גמל, ותירצו דעדיפא מיניה פריך, ולכאורא מ"ט הך פרכא עדיף מהך פרכא, וכי בהא נימא ר"מ הר"ז חמר גמל, ונ"ל עפ"י מה דאמרינן מס' עירובין נ"ב ע"ב דלר"מ אפילו וודאי לא עירב הוי חמר גמל ועי' רש"י שם ד"ה אלא אפילו וודאי לא עירב ח"ל דסלק עצמו בכוונתו מאלפים של צד שני לביתו עי"ש וא"כ שפיר י"ל לר"מ דאע"ג שנודע בוודאי שהיה שרץ עליה כל ביה"ש מ"מ כיון דאיהו לא ידע בשעת מעשה הרי סלק עצמו מביתו ולכך הוי חמר גמל, ומשו"ה לא פריך הגמרא רק לר' יוסי בהא נימא ספק עירוב כשר (ועי' בישועות יעקב לאו"ח סימן ת"ט ס"ק ב' ודו"ק) ואפשר דמשו"ה דייקו התוס' בלישנא ונקטו דמוקמינן גברא בחזקת שלא עירב ולא כמ"ש רש"י בד"ה העמד טמא דמוקמינן אותו בחזקת תחום ביתו והיינו משום דס"ל להתוס' דחזקת תחום ביתו בלא"ה ליכא דכבר נסתלק מקניין של צד שני לביתו ומשו"ה כתבו רק דיש לו חזקת שלא עירב דלעניין זה שלא עירב דהיינו שלא קנה שביתה לצד העירוב, בזה איכא שפיר חזקת שלא עירב ולא קנה שם שבותה, משא"כ חזקת תחום ביתו ליכא דכבר סלק עצמו מקנין שביתה בביתו, ורש"י דנקט לקמן חזקת תחום ביתו היינו משום דרש"י קאי אליבא דר' יוסי ואליביה לא שמעינן הך סברא, דמס' עירובין נ"ב ע"ב דאפילו וודאי לא עירב נסתלק מחזקת תחום ביתו, אמנם התוס' שהקשו כאן אליבא דר"מ, ולר"מ ליכא חזקת תחום ביתו אפילו לא הוי עירוב וודאי, ומשו"ה נקטו רק חזקת שלא עירב דזהו וודאי הוי חזקה אי אזלינן בתר חזקת המסובב נמי ודו"ק: