תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער הספיקות חלק שני · יט
בתוס' ד"ה נתנה לו הקשו קושי' עצומה כיון דמוקי לה כר"י אמאי בלאחר זמנו הממע"ה הא עיקר הטעם דלאחר זמנו לא תקנו משום חזקה אין בעה"ב עובר בבל תלין ואין שכיר משהה שכרו והכא לר"י כיון דע"כ מיירי שאותו דינר שמודה לו עדיין לא פרע דהא לר"י בכופר הכל לא תקנו שבועת השכיר והכא כיון שמודה לו אחת הרי חזינן שהשהה ודוחק לומר דמאי דחזינן ששיהה שיהה וכו' והיא קושיא עצומה ובלא"ה ליכא לאוקמא שכבר פרע לו אותו דינר שמודה דא"כ יקשה קושיית התוס' בסמוך בד"ה אלא לאו דליכא עדים דהא כיון דליכא עדים יש לו מגו דלא שכרתיך ול"ל כמ"ש שם דמב"מ לכו"ה לא אמרינן מגו דהשתא נמי הו"ל כופר הכל כיון שאמר שכבר פרע לו ושפיר אית ליה מגו דלא שכרתיך וע"כ דמיירו שאותו דינר מודה לו שחייב עדיין וא"כ לאחר זמנו נמי ליכא חזקה דאין שכיר משהה שכירתו וא"כ אמאי אינו נשבע השכיר גם לאחר זמנו ונ"ל ליישב דאליבא דר"י י"ל בלאח"ז אפילו היכא דליכא חזקה אין שכיר משהה מ"מ לא תקנו שבועה לשכיר, דדווקא לרבנן דאית להו שבועת שכיר אפילו בכו"ה אמרינן דלאח"ז נמי הא דבעה"ב פטור הי' רק משום חזקה דאין שכיר משהה וא"כ במב"מ דחזינן שהשהה אין לנו ראיה לפטור בעה"ב משא"כ לר"י דס"ל דלא תקנו שבועת שכיר רק במב"מ א"כ י"ל דלאח"ז לא תקנו כלל אפילו בלא חזקה דאין שכיר משהה שכירותו דאע"ג דחזינן שהשהה אין לחייב הבעה"ב עי"ז די"ל דהשכיר ידע שבעה"ב יש לו מוכן אצלו הך דינר שקציץ לו ומשו"ה לא רצה לתבוע הבעה"ב בזמנו שתים כיון שידע שהבעה"ב מסתמא לא יעבור על בל תלין וא"כ יודה לו הדינר ויאמר לו הילך, ובהילך ליכא שבועת התורה, (והיינו כמ"ש הר"נ במס' שבועות דאפילו בהילך נמי פטור ר"י משבועת שכיר עי"ש מ"ש בזה) והשכיר רוצה לעשות ערמה ולתבוע שתים ואם יתבענו בזמנו יתן לו האחד מה שחייב לו באמת וליכא שביעת התורה על בעה"ב וממילא לא יתנו לו שבועה ומשו"ה הנתין עד לאח"ז כי סבור שמא לא יהיה לו מוכן הדינר דעכשיו לא יעבור הבעה"ב בבל תלין, לדעתו כיון שכבר היה מוכן ליתן לו רק שהשכיר לא תבעו, ותובע ממנו שתים, ובעה"ב לא יהיה מוכן בידו הדינר ולא יוכל לומר לו הילך, ויהי' על בעה"ב שבועת התורה וישבע הוא ויטול מבעה"ב שלא כדין, ומשום שרוצה לעשות ערמה כדי שיוכל להוציא מבעה"ב דינר יותר בשקר חשב תחבולה להשהות השכר כדי שיתנו לו שבועה, ומשו"ה ס"ל לר"י אפילו היכא דליכא חזקה אין שכיר משהה שכרו נמי לאח"ז לא תקנו שבועת השכיר דחזקה דאין בעה"ב עובר בבל תלין לחוד נמי סגיא לפוטרו לאח"ז דרמי אנפשי' ומדכר דא"צ לחזקה דאין שכיר משהה דהא אפשר שבכוון ישהה כדי לעשות ערמה כמו שכתבתי משא"כ לרבנן דלעולם לא מצי לעשות ערמה ע"י שמשהה שכרו כיון דבכו"ה נמי כשבע בעינן נמי החזקה דאין שכיר משהה שכרו דווקא לפוטרו לאח"ז ודוק היטב כי הוא נכון לחלק בין ר"י לרבנן: