תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער הספיקות חלק שני · יג
בגמרא אמר רבה ב"ש אלא שמסר לו בעדים וכו' ופרשב"ם דאם מסר לו בערים אפילו לא ראה ג"כ אינו נאמן, והך שמסר לו בעדים פירושו שמסר לו בפני עדים לתקנו משמע דס"ל אפילו באומן בעינן דווקא שהעדים יודעים שבא לידו לתקן ולא כמ"ש התוס' בד"ה אבל מסר לו דאפילו בסתמא אמרינן מסתמא לתקן בא לידו דזהו החילוק בין אומן לאחר דבאחר בעינן שהעדים ידעו שבתורת פקדון בא לידו, ובאומן מסתמא נמי לתקן בא לידו זהו לא ס"ל רק באומן נמי בעינן שנדע שהוא אומן באותו כלי, ומשו"ה אינו נאמן. וכן כתב הר"י מיגש דבעינן שנתברר שאותו כלי בתורת אומנות בא לידו, אמנם לפי"ז קשה קושיית התוס' מאי חילוק בין אומן לאחר, דהא אחר נמי אם ידעינן שבתורת פקדון בא לידו אינו נאמן בשום טענה כיון דעכשיו ס"ל לרבה המפקיד בעדים צריך להחזיר בעדים, וי"ל דס"ל לרבה דבאחר נאמן מ"מ במגו דנאנסו, ועי' בתוס' בסמוך בד"ה המפקיד, משא"כ אומן לא מהני ליה מגו דנאנסו דאומן אינו טוען ברצון נאנסו משום דעי"ז ימנעו מליתן לו לתקן כיון שאין לו כח לשמור את שלו כמ"ש השטמ"ק בשם תוספת הרא"ש עי"ש, והנה עוד יש ללמוד מדברי הרשב"ם דשלא בעדים דנאמן, לא מיבעי' אם מכחישו לגמרי ואומר מעולם לא נתת לי לתקן רק בתורת מכירה בא לידי דנאמן. אלא אפילו אם מודה שזהו החפץ לתקן נתן לו ואח"כ מכרו לו ג"כ נאמן, ועי' בסמ"ע סימן קל"ד ס"ק ג' שכתב דיש סברא לומר אפילו אם טוען מעיקרא בא לידו בתורת מכירה שלא יהי' נאמן דחזקה הוא כל מה שבא ליד האומן לתקן בא עי"ש, מ"מ כפי הנראה מדברי הר"י מיגש טפי אינו נאמן כשמודה שבא לידו מתחלה לתקן ואח"כ מכרו לו מ"מ משמע מדברי הרשב"ם דאפילו בכה"ג נאמן היכא דליכא עדים המכחישים אותו ואומרים שבא לידו לתקן שהרי הרשב"ם כתב בד"ה אבל מסר לו, וז"ל כי אמר ליה כו' אתה מסרתו לי ומכרתו לי נאמן, והנה לכאורא הוא יתור לשון במ"ש "אתה מסרתו לי" אלא וודאי דכוונת הרשב"ם היא דאפילו אם אומר אתה "מסרתו", כלומר לתקן ואח"כ מכרתי לי ג"כ נאמן דרשב"ם לשיטתו דס"ל דאומן לא דמי לגמרי לדברים העשויין להשאיל ולהשכיר דאינו נאמן בשום אופן, אע"ג דליכא עדי שאלה משום דמצי אומר לו אינך רגיל לתקן אצלי, ויש להסביר הדבר, דבדברים העשויין להשאיל אם אנו רואין החפץ ביד אחר מ"מ לא נפק כלל מחזקת בעלים הראשונים כמ"ש לעיל כיון דהדרך הוא להשאיל לכל אדם כמ"ש התוס' בשם הר"י בד"ה אבל מסר, משא"כ הכא באומן מכיון שחזינן הכלי אצלו ואין עדים שלתקן בא לידו כבר איתרע ליה חזקת בעלים הראשונים כל שלא נודע בבירור שלתקן בא לידו משו"ה נאמן בכל גוונא היכא דליכא עדים, וא"כ יש פלוגתא בין רשב"ם ובין התוס' בתרתי, חדא דהרשב"ם ס"ל דבאומן נמי בעינן דווקא שידעו שלתקן בא לידו, ותוס' ס"ל דאומן אפילו נמסר לו מסתמא נמי אמרינן לתקן בא לידו וכבר כתבנו בשם הר"י מיגש דס"ל נמי בזה כפירוש הרשב"ם דכל שמעתא דאומן היינו שיודעים שהוא אומן על אותו כלי, וכן הרמב"ן ג"כ ס"ל דלא אמרינן גבי אומן מסתמא בא לתקן עי' היטב ברמב"ן, ועוד פליגי הרשב"ם ותוס' דמדברי התוס' נראה דכל אומן הוי כדברים העשויין להשאיל לכל אדם, וא"כ לא בעינן שיודעו העדים בבירור שלתקן בא לידו, והרשב"ם ס"ל דאומן מצי אומר אינך רגיל לתקן אצלי וא"כ הני תרי פלוגתות אי בעינן שהעדים ידעו בבירור שלתקן נתן לו וגם אם אומן הוי כדברים העשויין להשאיל מישך שייכו חדא באידך דמאן דס"ל דאומן הוי כדברים העשויין להשאיל, ממילא לא לא בענין עדים שידעו שלתקן בא לידו, רק אפילו בסתמא נמי אמרינן לתקן בא וא"כ לפי"ז כיון שכתבנו בשם הני ראשונים הרשב"ם והר"י מיגש והרמב"ן דהך עדים מיירו דווקא שידעו שלתקן בא לידו מוכח דס"ל דאומן לא הוי לגמרי כדברים העשויין להשאיל, ואע"ג דלדידן אין נ"מ דהא קייל"ן כאביי דבראה לחוד אפילו בליכא עדים כלל ג"כ אינו נאמן מ"מ הך סברא דאומן לא הוי לגמרי כדברים העשוי' להשאיל יהי' נ"מ לדידן ג"כ עפ"י הסברא שכתבנו דאי ס"ל דאומן לא הוי לגמרי כדברים העשויין להשאיל דאז מכיון שרואין החפץ ביד אחר אע"ג שהוא אומן מ"מ אם החפץ גופו אינו עשוי להשאיל איתרע ליה חזקת בעלים הראשונים במקצת כל זמן שלא נדע בבירור שלתקן בא לידו, משא"כ בדברים העשויי' להשאיל לא איתרע חזקת בעלים הראשונים כלל, וגם יש נ"מ לשיטת בעל המאור שס"ל דעדים בלא ראה ג"כ אין אומן נאמן דבעינן דווקא שהעדים ידעו שבתורת לתקן בא לידו משא"כ בסתם עדים שראו שנמסר לו ולא ידעו אם לתקן או בתורת מכירה גם בעהמ"א מודה לשיטת הי ראשונים דהאומן נאמן והיינו כמו"ש דכל שלא נודע בבירור שבא לידו לתקן כיון שאחר מוחזק בו עכשיו איתרע ליה חזקת בעלים ראשונים, והא דקייל"ן באמת לפסק הלכה דבראה לחודא אפילו ליכא עדים אינו נאמן אע"ג דכבר איתרע ליה חזקת בעלים ראשונים כיון דליכא עדים י"ל דהא דאינו נאמן הוא רק משום דלקוח הוי טענה גרוע ביותר כיון שהוא מודה עכ"פ שלתקן בא לידו ולפי"ז מאן דס"ל אפילו אם טוען לקוח בידי מעיקרא ג"כ אינו נאמן עי' ש"ע סימן קל"ד סעיף א' ע"כ ס"ל דסתם אומן הוי כדברים העשויי' להשאיל וא"כ שפיר לא איתרע ליה חזקת בעלים ראשונים ודו"ק היטב: