תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער הספיקות חלק שני · י
עוד י"ל במ"ש לעיל באות ד' מ"ט לרבה למסקנא גם בעדים וראה לא יהיה האומן נאמן לקחתי ממך במגו דהחזרתי לך ומכרתו לאחר ולקחתי מאחר, כיון דלרבה מהני מגו בראה גרידא, אע"ג דלית ליה מגו דהחזרתי ה"נ בעדים וראה, ונראה דבאמת מן הדין מהני לרבה מגו כה"ג ג"כ רק דלאומן עשו תקנה כמ"ש הרמב"ן בשיטת הרי"ף דס"ל דאין מהני מגו כלל באומן משום התקנה דאל"כ לא שבקת חיי לכל בעלי בתים וכמו כן הוי תקנה לאומן עי"ש, ה"נ רבה מודה עכ"פ ביש עדים שעשו תקנה לבעה"ב שלא יועיל לו מגו וסברת רבה הוא כך דעיקר תקנה היה כשראה שידעינן עכ"פ שהבגד הוא אצלו, רק מ"מ צריך עדים ג"כ דס"ל לרבה דחכמים לא מצי לעשות תקנה רק במקום שאין האומן יכול להשמיט עצמו לגמרי מתקנות חז"ל שלא יוכל לומר אין אני אומן כלל בדבר הזה והיינו דווקא בשנמסר לו עכ"פ פ"א בעדים לתקן, וכמ"ש הר"י מיגש ג"כ שעדים יודעים ג"כ שמסרו לו לתקן. משא"כ כשאין עדים אע"ג דראה, מ"מ כיון שאם רוצה יוכל להפקיע עצמו מתקנת חז"ל לגמרי שיוכל לומר לא הייתי אומן אצלך כלל לא עשו שום תקנה והוי כשאר בעה"ב דנאמן לומר לקוח אפילו בראה בדברים שאין עשויי' להשאיל, וה"נ אם יאמר אין אני אומן שלך, הו"ל כדברים שאין עשויי' להשאיל לא עשו חז"ל תקנה, וע"י שי"ת בית אפרים לחו"מ סימן ס"ח שכתב ג"כ קצת כה"ג ועי' בספרי חלק שני בסוגיא דקציצה אות ג' שכתבתי ג"כ כה"ג במ"ש הגמרא מס' שבועות מ"ה ל"ש אלא ששכרו בעדים עי"ש ודו"ק ואביי ס"ל דבכל גוונא עשו תקנה אפילו היכא שיוכל להפקיע עצמו מתקנ"ח ולומר אין אני אומן, מ"מ כיון שעכשיו מודה שהיה אומן עשו לו תקנה או אפשר דס"ל לאביי דמן הדין אינו נאמן, וא"כ לפי"ז יש לנו שני דרכים בסברת רבה או דבעדים וראה גם לרבה אינו נאמן מן הדין כמ"ש לעיל באות ה', או דמה"ד גם בכה"ג היה נאמן רק משום התקנה ומ"מ בעינן עדים דחז"ל לא עשו תקנה רק היכא שאין יוכל להפקיע עצמו מתקנתם ודו"ק: