תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער הספיקות חלק שני · ז
ועל דרך זה יש לתרץ בגמרא דפריך רבא על אביי לסיוע' לרבה מבריתא דהנותן טליתו לאומן דמשמע דנאמן אפילו בראה ויל"ד הלשון לסיועי לרבה ולא הקשה בפשיטות מתיב רבא לאביי, ועי' ברמב"ן שדקדק בזה, אמנם להנ"ל יש לתרץ. דבאמת קשה מאי הקשה לאביי, הא יש לחלק, דהתם כיון דהבעה"ב חייב עוד לאומן א"כ שפיר גם עכשיו יש לו קניין לאומן ג"כ ולא אלים כל כך חזקת מרא קמא, ומשו"ה אומן נאמן אפילו בראה, משא"כ במתניתין דאין האומן תובע שום שכר א"כ אפשר שכבר שלם לו שכרו, ושפיר אית ליה חזקת מרא קמא לבעלים הראשונים אין האומן נאמן אפילו בראה לחודא אע"ג דליכא עדים ומאי הקשה לאביי כיון דיש סברא לחלק בין אם האומן יש לו עדיין תביעה על גוף הכלי גם לטענת בעה"ב דאיתרע ליה חזקת בעלים הראשונים, אמנם אי ס"ל אין מחזיקין מאיסור לאיסור לא מהני כלל החזקה מה שיש לאומן בכלי על גוף הכלי לענין שכר הכלי להורע החזקה של הבעלים בעצם הכלי, וא"כ אין לחלק בין אומן שיש לו עדיין תביעה על הכלי בשכרו לאומן דעלמא דגם הכא איכא חזקת בעלים הראשונים ושפיר מוכח דאומן נאמן אפילו בראה, אמנם אי אביי יהיה סובר דמחזיקין מאיסור לאיסור שפיר י"ל דיש לחלק דהיכא דמגיע לאומן עוד השכר איתרע ליה חזקת בעלים הראשונים ומשו"ה אומן מהימן, אמנם באומן שאין לו עוד שום תביעה לטענת בעה"ב כמו במשנה באמת אינו נאמן ולא קשה לאביי, אמנם לרבה דס"ל בהדיא מס' יבמות כ"ו ע"ב דאין מחזיקין מאיסור לאיסור א"כ בכל גוונא לא הורע כלל חזקת בעלים הראשונים ושפיר מוכח דכל אומן נאמן בראה לחודא ומשו"ה קאמר רבא בזה הלשין לסיועי לרבה כלומר רק לרבה לשיטתו איכא סייעתא שפיר, משא"כ לאביי ליכא קושיא כל כך דאי ס"ל מחזיקין מאיסור לאיסור שפיר יש לחלק דרק הכא נאמן כיון דאומן יש לו ג"כ איזה קניין בגוף הכלי על שכרו איתרע ליה חזקה בעלים הראשונים ומשו"ה הכא נאמן משא"כ בעלמא היכא דלא איתרע חזקת בעלים הראשונים כלל אין האומן נאמן אפילו בראה לחודא ולא קשיא באמת לאביי רק לרבה איכא סייעתא דלרבה לשיטתו דס"ל אין מחזיקין מאיסור לאיסור לעולם לא איתרע חזקת בעלים הראשונים כלל אפילו אם יש להאומן תביעה על גוף הכלי, ושפיר מוכח דאומן נאמן אפילו בראה ודו"ק היטב: