תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ה · כג
וכן לעניין עד אחד בעדות אשה כתבו התוס' דהכא ע"כ לאו בתורת וודאי החזקנו לנאמנות העד שהרי אינו נאמן לעניין נחלה א"כ הרי תיכף מעיקרא לא החזקנו נאמנותו בתורת וודאי, ומשו"ה הביאו התוס' ג"כ מ"ש, וגם צרתה אסורה עי' בחידושי מהר"ם, דזהו קאי באשה שאמרה מת בעלי דצרתה אסורה, והביאו התוס' ראיה דמצינו דמהני לעניין עדות אשה, אע"ג שאין מחזיקין הדבר בתורת וודאי דאי הי' מחזיקי' הדבר בתורת וודאי היה מהני גם לנחלה ולהתיר צרתה ג"כ, וא"כ כיון שלא בתורת וודאי החזקנו אותו מעיקרא ממילא היכא דאיכא נ"מ לעניין מיתה דבעינן וודאי דווקא לא מהני מה שהוחזקנו מעיקרא, משא"כ דעד אחד לעניין איסור שהחזיק נאמנותו בתורת וודאי שפיר י"ל דגם התוס' ס"ל כשיטת הר"מ שהיכא שכבר הוחזק מהני נאמנותו גם לעניין מלקות אח"כ, וא"צ לומר דהתוס' פליגי על הר"מ, וי"ל עוד בסברת התוס' דלא מהני עד אחד לעניין להחזיקה לאשת איש כשזנתה אח"כ לעניין מיתה ג"כ כיון דהא דע"א נאמן היא מכח חזקה אשה דייקא ומנסבא, והכי באשה שאנו רואין שמזנית לא שייך כל כך חזקה אשה דייקא ועי' שו"ת אמרי אש לאה"ע סימן י"ז דמשמע נמי באשה שכבר זנתה לא שייך כל כך חזקה אשה דייקא, ועי' נו"ב מהד"ק לאה"ע סימן מ"ב ד"ה והנה צלע"ג ודו"ק) ושפיר לא מהני נאמנות העד אחד שתהיה חייב מיתה על ידו מחמת קידושין השני ודו"ק, וראיתי בספר שב שמעת' שא' ג' פ"ח שרוצה להכריח מדברי תוס' אלא דלא כהט"ז ביו"ד סימן שצ"ז דחזקת חי היכא שמת לפנינו לא מהני למפרע שהרי הכא ס"ל להתוס' אע"ג שבשעת זניתה כבר היה מת, מ"מ אמרינן שבשעת קידושי שני היה חי, ולא אמרינן כיון דהשתא מת מעיקרא נמי מת היה, וחלו קידושי שני עי"ש, אמנם י"ל דאין מכאן ראיה כ"כ דאפשר שמיירו שהוא זמן רג משעת קידושי שני, וא"כ פשיטא דעל זמן רב וודאי לא נוכל לומר כיון דהשתא מת מעיקרא נמי מת דהרי ע"כ פ"א היה חי, ועי' שו"ת חתס"ו ליו"ד סימן ב' ובספרי ח"א שער החזקות שער ב' הארכתי בעניינים אלו בס"ד עי"ש: