אור ברסלב

תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש

שער ה · טז

טו

ועפי"ז יש לפרש נמי מה דבעי ר"ה מרב, בחרוזין מהו אמ"ל אל תהי שוטה בחרוזין הר"ז סימן ויל"ד למה קרא אותו שוטה בשביל ששאל אותו מהו שמסופק, ובפרט דלאיכא דאמרי גם רב קאמר בחרוזין הר"ז סימן ולמה קרא אותי שוטה ללישנא קמא אמנם על דרך הנ"ל י"ל הכי דוודאי על כל בשר שנמצא ע"י עורבים יש לחוש שהוא טריפה דבבשר כשר נזהר הטבח יותר ומסתמא כיון שהעורב היה יכול ליטלו מוכח שהוא טריפה וא"כ לעניין עורבין יש חשש שהושלך בכוונה, ומשו"ה מצי העורב ליטלו, אמנם בשר שהושלך אין דרך לחרוז אותו בחרוזין וכל שנמצא בחרוזין עכ"פ יכולין לדעת שלא הושלך בכוונה, ועי' בצל"ח שמפרש ג"כ על דרך זהו, והנה נ"ל דעד כאן אמרינן דחרוזין הוי סימן רק היכא דאינו אסור בשנמ"ה מדינא רק משום חומרא כגון במצאו במקום שהונח דכה"ג גם רב מודה דאינו אסור, רק משום חומרא בעלמא כמ"ש לעיל בשם ספר שערי תורה דגזרינן אטו לא מצאו במקום שהוכח, וכיון דאינו אסור מדינא שפיר מהני סימן דחרוזין משא"כ היכא שיש ספק בעיקר הדבר אם היה כלל פ"א כאן בשר כשר, כגון בשר הנמצא או בלא מצאו במקום שהונח דאסור מה"ת לרב כמ"ש בספר הנ"ל שפיר לא מהני סימן דחרוזין כמ"ש התוס' ד"ה בחרוזין דחרוזים לא הוי רק סימן גרוע עי"ש בדבריהם, והנה לכאורא יל"ד בלישנא דרב לאיזה צורך השיב לו חרוזים הרי זה סימן ולמה לא קאמר לו סתם על האיבעי' שלא בחרוזין מהו היה לומר לו מותר בלשון קצרה. אמנם י"ל דרב היה ירא כיון דרב הונא קצר בלשונו בחרוזין מהו ודלמא כוונתו אפילו בבשר הנמצא בחרוזין דלא היה כאן לפנינו מעולם בחזקת היתר ברור שג"כ מותר ע"י סימן דחרוזין, ובאמת כה"ג ס"ל לרב דאע"ג דאין דרך לחרוז בשר נבלות מ"מ יש לחוש לעכו"ם נמי כה"ג, ומשו"ה לא רצה להשיב לו בקיצור דמותר בחרוזין כיון דרב הונא שאל סתם בחרתין מהו היה יכול לטעות דאפילו מי שמצא בשר בחרוזין שלא היה מעולם לפניו חתיכת בחזקת היתר ברור דג"כ מותר ובאמת לא מהני סימן דחרוזין רק היכא שהיה לפנינו מעיקרא בחזקת היתר והיה שם במקום שמונח השתא דאז אינו אסור רק משום חומרא בעלמא מהני גם סימן דחרוזין אע"ג שהוא סימן גרוע, משא"כ במצא בשר בחרוזין בגוונא שלא ידע כלל מאין בא לכאן לא נוכל לסמוך ולומר שכיון שהוא חרוז ואין דרך לחרוז נבלות לומר שהוא כשר דחרוזין לא הוי מ"מ סימן גמור לומר שבוודאי אינו טריפה, ומשו"ה השיב לו בחרוזין הרי זה סימן האריך בלשונו כדי שידע להוכיח מדלא אמר בקיצור מותר דלא מהני חרוזין רק היכא שכבר היה לו בשר חרוז והעלים עין ממנו הרי זה סימן שזהו שהיה לו מכבר דלישנא הר"ז סימן הכי מוכח שהוא סימן שהיא זה שהיה שלו מעיקרא ומשו"ה קאמר לו אל תהא שוטה שמי שאינו מדקדק בלשון רבו נקרא שוטה, ואמר לו שידקדק בלשונו היטב, שמשו"ה הוצרך לומר הר"ז סימן שידע דלא מהני חרוזין רק בגוונא שכבר היה לו בשר חרוז משא"כ במצא בשר חרוז שאינו יודע כלל מאין בא לכאן, לא מהני חרוזין, או אפשר שאמר לו אל תהי שוטה שכעס עליו למה לא פירש האיבעי' היטב דאיבעי' שלו הוא רק ה"ג שהיה לו בשר כשר חרוז, אבל לא במצא בשר חרוז, ואם היה מפרש היטב האיבעי' ששואל אם היה לו בשר חרוז מהו ולא סתם בחרוזין מהו, היה רב יכול להשיב לו בקיצור דמותר משא"כ עכשיו שריה קצר בלשונו הוצרך רב להאריך ולומר הר"ז סימן שלא יטעה כמ"ש, וא"כ ע"י שאלת ר"ה בקיצר נהפך הסדר שבאמת צריך הרב לשנות לתלמודו דרך קצרה והתלמוד צריך לפרש היטב וכאן היה אפכא שר"ה שהוא התלמוד קצר בלשונו ורב שהיה רבו הוצרך עי"ז להאריך, ומשו"ה קאמר ליה אל תהי שוטה בחרוזין, וא"ש לישנא דרש"י מ"ש אל תהי שוטה בחרוזין בשאלה זו כלומר כי רב היה כועס על רב הונא על לשון שאלה שלו שלא פירש היטב, ועי"ז הוצרך להאריך ולומר הר"ז סימן ולא סתם מותר כמ"ש ודו"ק כי הוא נכון בס"ד וע"י בצל"ח שעמד ג"כ בזה למה אמר לו אל תהי שוטה, ולמה כעס עליו ולפימ"ש א"ש הכל וגם מדוייק לשון רש"י מ"ש אל תהי שוטה בשאלה זו כלומר שכעס עליו על שקצר בלשון השאלה ודו"ק:

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה