תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ה · ט
בפלוגתא דרב ולוי י"ל דפליגי עפ"י מ"ש לעיל באות ו' אי הא דקתני שלא ליקח בשר מעכו"ם אי היה רק משום תקנת המוכרים שיכולו למכור לעכו"ם או שתקנו גם משום תקנת הקונים שלא יבאו לידי מכשול דרב ס"ל דהתקנה היה משום הקונים דאע"ג דאזלינן מה"ת בתר רובא והיה מותר לקנות מעכו"ם היכא דרוב טבחי ישראל, מ"מ החמירו חז"ל בזה, ומשו"ה ס"ל לרב דמכיון שהחמירו חז"ל הכא שלא ניזול בתר רוב ואסרו ליקח מן העכו"ם אפילו ברוב טבחי ישראל, ה"נ החמירו משום רובא דעלמא וחשש עורגין ג"כ, אמנם לוי ס"ל דחז"ל לא החמירו יותר בבשר מלענין שאר דברים דעיקר התקנה היה רק משים המוכרים שיוכלו למכור לעכו"ם ואי היה מותר לקנות מן עכו"ם הי' אסיר למכור וזהו מדינא כמו בגד שאבד בו כלאים וא"כ לא מצינו שהחמירו חז"ל כאן בבשר יותר משאר דברים ומשו"ה לא ס"ל ג"כ חומרא דבשמו"ה דהא דבשנמ"ה שאסור אפילו לרב הוא ג"כ רק חומרא בעלמא כמ"ש התוס' ד"ה אומר רב והרא"ש עי"ש - ועוד י"ל באופן אחר דרב ס"ל היכא שלא מצאו במקום שהניחו אסור ומה"ת כיון דאיכא ריעותא לפנינו, וכה"ג לא אמרינן הוא שאבד הוא שנמצא, ומשו"ה שפיר אסרו אפילו מצאו במקום שהונח גזירה אטו לא מצא במקום שהונח דאסור מה"ת ומדוייק הלשון מ"ש "כיון" שנתעלם מן העין כלומר בכל גוונא אפילו מצאו במקום שהונח דאסור ואטו לא מצאו במקום שהונח. אמנם לוי ס"ל דאפילו לא מצאו במקום שהונח ג"כ אינו אסור רק מדרבנן וא"כ היכא דליכא ריעותא ברורה כגון במצא בשר סתם דזהו לא דמי כלא מצאו במקום שהונח דמה שנאבד לא הוי ריעותא כל כך כמו במצאו שלא במקום שהונח דבמצאו במקום שלא הונח ויודע שבני ביתי לא טלטלו אותו ממקום למקום (ע"י בספר תב"ש סימן ס"ג) הרי חזינן ששלטו בו ידים, ואיכא ריעותא ברורא לפנינו משא"כ במצא סתם בשר כמו בנמצא בגבולין אפשר שלא שלטו בו ידים כלל, ולא הוי ריעותא כל כך, ומשו"ה מותר אפילו מדרבנן, ואפשר דרב חייש טפי לריעותא כיון דרב ס"ל ספיקא מה"ת לקולא, וכבר כתבתי כמ"פ דמאן דס"ל ספיקא מה"ת לקולא ס"ל חזקה דאיתרע לא שמה חזקה מה"ת דילפינן מספק טומאה ברה"ר דטהור ול"ל משום חזקת טהרה דאיתרע אלמא דריעותא הוי מלתא מה"ת ורב ס"ל ספיקא מה"ת לקולא דהא ס"ל גבי אשם תלוי חתיכה אחת משני חתיכת, וא"כ כיון דריעותא הוי מילתא מה"ת במצאו שלא במקום שהונח מה"ת אסור, ושפיר גזרינן מצאו במקום שהונח אטו לא מצאו במקום שהונח ודוק: