תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ברכת המועדים שער א · כד
המג"א סימן תקפ"ח ס"ק ד' הקשה על מה שתירץ המרמ"פ, דמשו"ה לא אמרינן לאסור התקיעה משום שמא יתקן כלי שיר דהאי גזירה שייך ביו"ט ג"כ ואי אפשר לעקור המצוה לגמרי משו"ה הוצרכו לגזור משום שמא יעבירנו דלא שייך ביו"ט כלל, והקשה לפימ"ש הר"נ דרק משו"ה גזרו לבטל המצוה משום דלא בקיאין בקביע דירחא וא"כ גם משום שמא יתקן כ"ש לא שייך נגזר רק בשבת דביו"ט מותר ממנ"פ דאם היום יו"ט הרי חייב במצוות שופר, ואי חול לא עבד מידי, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא למ"ל גזירה דש"י והניח בצ"ע, וראיתי בספר מעשה רקח על הרמב"ם פ"ב מהלכות שופר שכתב על דברי המג"א וז"ל ואחרי המחילה הראויה נימא אסכא ולא קשיא אי יו"ט הוא עכ"פ קא עבד איסורא דרבנן ואי חול הוא מה מועיל לו תקיעה זו נמצא דמטעם איסור תיקון כלי שיר הוי לן לאסור גם ביו"ט וזה אי אפשר וכו' והלכך לא תעמוד גזירה זו כי אם בגזירת הולכת ד"א ברה"ר דלא שייך ביו"ט עכ"ל ואני אומר אפכא אדרבא למה לא יתקע דאם הוא יו"ט הרי וודאי חייב במצוה זו ואין דבריו כדאי לדחות קושית המג"א בדחוי בעלמא – ובספר נטע שורק בסוגיא דשמא יעבירנו, ראיתי דבר נכון שהביא בשם ספר בציר אליעזר דעד כאן כתבו הפוסקים דמשום גזירה לא דחינן המצות רק היכא שספק אם חייב במצוה משום דלא בקיאין בקביע דירחא היינו דווקא גזירה דש"י דזהו גזרו רק במקום מצוה שפיר ס"ל דהיכא שוודאי חייב במצוה לא גזרו משא"כ גזירה דשמא יתקן כ"ש דזהו גזרו חכמים בסתם אפילו שלא במקום מצוה יכולין לגזור אפילו בוודאי חייב במצות, והראי' משופר דאין מפקחין עליו את הגל דהתם מיירי בחול ואפ"ה העמידו חכמים דבריהם שלא לפקח הגל ועשאו כדאורי' דלהוי עשה ול"ת וע"כ צ"ל כיון דהך איסורא לפקח הגל תקנו חז"ל בכ"מ אפילו שלא במקום מצוה ממילא נשארה תקנתם אפילו במקום שוודאי חייב במצוה ממילא הך שבות דשמא יתקן כ"ש כיון שחז"ל גזרו אפילו שלא במקום מצוה שייך אפילו במקום מצוה וודאית וא"כ יתעקר מצוות שופר לגמרי משו"ה לא גזרו רק שמא יעבירנו דלא שייך רק בשבת ולא ביו"ט כלל ומתורץ קושיית המג"א והוא נכון (ועי' מחה"ש שכתב דבשופר גזרו משום תרתי משום שמא יעבירנו ומשום שמא יתקן כ"ש ותרתי גזירות איתנהו עיי"ש):