תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ברכת המועדים שער א · יג
ומה מאוד נמלצו בזה לשונות הרמב"ם דבפ"ב מהלכות שופר נקט הטעם דשמא יעבירנו וגם שמא יוציא מרשות לרשות, ובפ"ו מלולב ובפ"א מהלכות מגילה לא נקט רק שמא יעבירנו ולא נקט שמא יוציא מרשות לרשות, אמנם להנ"ל א"ש דהנה התוס' מס' סוכה מ"ג ע"א ומס' מגילה ד' ע"ב כתבו דמרשות לרשות אית ליה הכירא, אמנם אי יש חשש שיטעה בדין ויסבור שמותר להוציא משום עשה דוחה ל"ת לא מהני מה דאית ליה היכרא דמ"מ יטעה שמותר להוציא, וא"כ א"ש דגבי שופר שהתקיעה בעצמה הוא שבות ויוכל לטעות שהוא בכלל מלאכה ויאמר כשם שמ"ע של שופר דוחה ל"ת דמלאכה ה"נ דוחה איסור הוצאה ג"כ, נקט החשש דהוצאה מרשות לרשות ג"כ, משא"כ בלולב ומגילה דעיקר מצוותן ליכא שום סרך מלאכה ליכא חשש דמוציא מרשות לרשות דאית ליה הכירא ורק חשש שישכח ע"י בהילת המצוה משו"ה לא נקט רק חששא דשמא יעבירנו ע"י שכחה שיש לו הלולב בידו וישכח וילך עמו ד' אמות ברה"ר, משא"כ שיוציא אותו מרשות לרשות אית ליה הכירא ולא חיישינן ולשמא יטעה שמותר אין לחוש גבי לולב ומגילה כיון דלית בהוא סרך מלאכה ליכא למיחש לטעות בדין וא"ש, ועי' היטב במ"ש לעיל באות ז' בס"ד ודו"ק (שוב ראיתי בעט סופר כלל ח' שכתב ג"כ באופן זה בישוב דברי הרמב"ם והוא נכון) ועיין בכתב סופר לאו"ח סימן ס"ט שכתב ג"כ דבשופר איכא תרי חששות שמא ישכח ושמא יטעה בדין וא"ש כפי ע"ש לעיל באות ז' בדברי התוס' עי"ש ודו"ק (ועי' עוד לקמן באות ט"ו מ"ש בדברי הרמב"ם ולהלן בס"ד):