תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ברכת המועדים שער א · ו
והנה י"ל דהרמב"ם ורש"י פליגי בהא, דרש"י דק"ל אבל לא במדינה היינו ירושלים ג"כ, דבירושלים נמי לא היו תוקעין ס"ל דהא דהיו תוקעין במקדש לא היה מטעמא דשם היו בקיאין בוודאי דהא במקדש היו תוקעין אפילו קודם שבאו עדים, וע"כ דלא תלוי בהכי כלל רק במקדש כיון שהיו הב"ד שם לא גזרו כלל, אמנם הר"מ ס"ל דהחילוק בין מקדש למדינה הוא משום דבמקדש היו בקיאין בקבוע דירחא שבאמת היו ממתינים עד שבאו העדים וא"כ היה מותר לתקוע בירושלים ג"כ שמכיון שבאו עדים למקדש היו יכולין לידע בכל העיר ירושלים, ומשו"ה מפרש אבל לא במדינה היינו חוץ לירשלים דווקא, וא"כ לפימ"ש התוס' בתירוץ השני ד"ה אבל לא במדינה לתרץ קושי' הראשונה דמשו"ה היה דוחה לולב יותר בגבולין משופר שבר"ה לא היו יודעין קביעות החדש רק בירושלים היינו נמי דס"ל כשיטת הרמב"ם שבכל ירשלים היו תוקעין, וכן כתב הכפ"ת דתוס' לתירוץ השני ס"ל כשיטת הרמב"ם דבירושלים נמי היו תוקעין, וא"ש שסמכו תירוץ זה למה שתירצו מקודם דשופר לא רצו לבטל לגמרי משום שמכניס זכרונם של ישראל לאביהם שבשמים וס"ל להתוס' דזהו לא שייך רק אי ידעינן בבירור שהיום ר"ה, דהיינו לאחר שבאו העדים ומשו"ה תירצו אח"כ שפיר לחלק דמשו"ה דחי שופר רק במקדש משום דשם היו יודעין קציעות החדש, והיינו דבמקדש נמי לא היו תוקעין רק אחר שבאו העדים: