תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער בליעת איסור שער ד · כ
במ"ש למעלה בראש הסוגיא באות ב', דמשו"ה ס"ל לר"ת דעל נוקשה ותערובות איכו עובר בב"י משום דס"ל דמה שאסרה התורה בב"י הי' רק משום דלמא אתי למיכל מיניה, ולא שייך רק היכא שיש חיוב כרת, י"ל דרש"י משו"ה פליג על הך סברא, דרש"י לשיטתו ע"כ לא מצי סובר בטעמא דב"י משום דלמא אתי למיכל מיניה, וא"כ לא שייך רק בחמץ שחייבין עליו כרת דהא רש"י ס"ל דאפילו בערב פסח משש ולמעלה עוברין בב"י במס' ב"ק כ"ט ע"ב ד"ה משש ולמעלה ועי' בנו"ב מהד"ק לאו"ח סימן כ' שהאריך בזה, וא"כ ע"כ ל"ל שיהי' הטעם דב"י משום איסור אכילה, דלא שייך לגזור רק היכא שיש חיוב כרת ג"כ כמ"ש לעיל דהא בע"פ משש ולמעלה וודאי ליכא כרת, ואפ"ה עוברין בב"י, א"כ ה"נ י"ל דכמו דעוברין בב"י בזמן שאין בו כרת רק לאו בעלמא, ה"נ עוברין בב"י על חמץ שאין בו כרת רק לאו כגון נקשה ותערובות, אמנם ר"ת ס"ל דאינו עובר בב"י רק בפסח עצמו ולא בערב פסח כלל א"כ שפיר י"ל כמ"ש לעיל דב"י הוא רק משום גזירה דלמא אתי למיכל, ולא שייך לגזור רק בחמץ שחייבין עליו כרת כמ"ש לעיל, והנה הרמב"ם פ"ג מהלכות חמץ ומצה הלכה ח' כפי מה שהבין הראב"ד בדבריו ס"ל ג"כ דעובר בב"י משש ולמעלה אע"ג שהה"מ לא ס"ל כן בדברי הרמב"ם, ועי' בשו"ת נו"ב הנ"ל, וא"כ אם גם הר"מ ס"ל כמ"ש הראב"ד בדבריו אתי נמי שפיר, דמשו"ה ס"ל להר"מ ג"כ דעל תערובות חמץ עוברין בב"י דכיון דעוברין בב"י, בע"פ ג"כ ממילא מוכח דאיסור ב"י שייך אפילו היכא דליכא כרת ג"כ וא"ש שיטות הפוסקים כל אחד לשיטתם ודו"ק: