תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער בליעת איסור שער ד · יג
ועפי"ז יש ליישב נמי דעת הטור שכתב דלר"א עוברין בתערובות ונוקשה בלאו, והקשה עליו הב"י בסימן תמ"ג דהא תניא כוותיה דר"י דרק עירובו בלאו ואילו נוקשה בעינא לא קתני והב"י תירץ דהבריתא שהגמרא מביא מינה ראיה לר"י היא רק לסברת ר"י דתערובות חמיר מנוקשה אבל לדידן באמת י"ל דהא דלא קתני נוקשה משום דכ"ש היא כמ"ש התוס' ד"ה ואילו נוקשה בעינא וכבר כתבו המפורשים שזהו דוחק שהגמרא מביא ראיה לר"י רק לסברתו, ועי' בצל"ח, ולפימ"ש א"ש דבאמת לר"י אמר רב לשיטתו דס"ל כר' יהודה דחמץ לאחה"פ אסור וא"כ הוי איסור חפצא ומסברא חמיר תערובות מנוקשה שפיר איכא ראיה מדלא הביא נוקשה דלית ליה נוקשה, אמנם לדידן דס"ל כר"ש דחמץ שעבר עליו הפסח מותר וא"כ הוי חמץ איסור גברא ואז מסתבר טפי לאסור בנוקשה דהא עיקר גריעותא דנוקשה הי' רק משום שאינו ראוי לאכילה וכיון דהוי איסור גברא ממילא איכא סברא להחמיר בנוקשה טפי מתערובות כמ"ש לעיל וא"כ י"ל דרק על תערובות צריך קרא דכיון דלא הוי רק איסור גברא לא שייך לומר דהוי מעורב מתחלת חלות האיסור כיון דלא הוי רק איסור גברא, ומשו"ה צריך שפיר קראי משא"כ על נוקשה פשיטא דלוקין כיון דהוי איסור גברא ממילא אמרינן אחשביה רק כרת לא חייב כמו דבשוגג אינו חייב חטאת כמ"ש לעיל באות ז', ומשו"ה לא קתני נוקשה לדידן דהוי כ"ש, וא"ש רעת הטור דר"א אית ליה נמי נוקשה, וא"ש נמי מה דהתנא מסמיך אלו שני דינים נוקשה ותערובות משום דהכל סובב והולך על הך סברא אי חמץ הוי איסור גברא או איסור חפצא דבזה תלוי אי נוקשה חמור או תערובות ואי תערובות חמיר מוקמינן קרא אנוקשה ותערובות לא צריך קרא ואי נוקשה חמור צריך קרא לנוקשה ודו"ק ועכ"פ א"ש שמ"ש הב"י דהראיה שהביא הגמרא הי' רק לסברת ר"י והוא דוחק כמ"ש דהאיך יביא ראיה לר"י מסברתו ממש מ"ש בכאן דתערובות חמור מנוקשה, רק לפימ"ש נכון, דהראיה לסברת ר"י הוא ממה שפסק בעלמא דחמץ שעבר עליו הפסח אסור ואז הוי חמץ איסור חפצא, וממילא תערובות חמיר. וא"ש מדלא קתני נוקשה דנוקשה לית ליה, וא"ש הכל בס"ד, וממילא א"ש נמי מה דקשה לכאורא מנ"ל לרבות תערובות ונוקשה דהא מסתמא מוקמינן הקרא על מה דמסתבר טפי, וא"כ אי נוקשה חמיר מסתבר לאוקמא על נוקשה, ואי תערובות חמיר מסתבר לאוקמי על תערובות, ועי' במל"מ פ"א מחמץ ומצה הלכה ו' שכתב דכל מרבי הכל בין נוקשה בין תערובות, אמנם להנ"ל א"ש בפשיטות דמאן דס"ל חמץ הוי איסור גברא לא אצטריך קרא לנוקשה דאחשביה, ואתי קרא לתערובות והוא סברת ר"נ אליבא דר"א באמת ומאן דס"ל חמץ הוי איסור חפצא באמת י"ל דקרא אתי לנוקשה דלתערובות לא אצטריך קרא, אמנם בנוקשה בלא"ה י"ל דילפינן מחמץ שבתודה דאית לן קרא מיותר לנוקשה כמ"ש התוס' כאן בד"ה מאן תנא ובמס' חולין כ"ג ע"ב ויבואר עוד בס"ד: