תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער בליעת איסור שער ג · יג
עוד יש לי להביא ראיה דהר"מ ס"ל דאפילו קצת מצוה ליכא בח"ש, דהנה במס' פסחים צ"ח ע"ב איתא במשנה אפילו חבורה של מאה שאין יכולין לאכול כזית אין שוחטין עליהם, ופרש"י שם ואין יכולין לאכול כזית בין כולם משמע הא אם כולם יכולין לאכול אע"ג שליכא אפילו אחד שיוכל לאכול כזית שלם מ"מ כיון שבין כולם נאכל כזית שוחטין עליהם משמע להדיא מדעת רש"י דאפילו בח"ש מצוה איכא עכ"פ, אמנם הר"מ פ"ב מהלכות קרבן פסח הלכה ג' כתב וז"ל אפילו חבורה של מאה ואין כל אחד מהם יכול לאכול כזית אין שוחטין עליהם משמע דחולק על רש"י, וכן כתב שם הכ"מ דהר"מ אינו מפרש כפרש"י וא"כ מוכח דס"ל להרמב"ם דבעינן שכל אחד יוכל לאכול כזית שלם דווקא ומוכח דס"ל דבח"ש אפילו קצת מצוה ליכא וא"כ ממילא לא הוי הך רוטב שנטף בכלל מצוה להחזיר לבשר והו"ל דחוי ואסור הפסח מחמת בליעת רוטב איסור אפילו בחרס צוננת דכיון דלא הוי מצוה כלל לא מקרי בידו כסברת תוס' הנ"ל ממס' זבחים שהבאתי, ולפי"ז אתי נמי שפיר מ"ש כדאמר ר' ירמיה אמר שמואל, כלומר דבאמת לא מוכרח לאוקמא דווקא בחרס רותח דהא י"ל דרוטב אסורה אפילו אינו צלי מחמת ד"א ולא קשה קושיית הגמרא רק כיון דחזינן דר' ירמי' מתרץ בסולת רותחת וע"כ ל"ל הך סברא. לכך מתרץ נמי בחרס רותח מ"מ לפי האמת לא צריכין כלל דהרוטב אסורה בלא"ה אפילו אינו צלי מחמת ד"א הכל כמ"ש לעיל באות ט' עי"ש ודו"ק ועי' בספרי תבואות השדה חלק ג' בשער איסור והיתר שער ו' אות י"ז שם כתבתי כמה דרכים באיזה סברא תליא אי בח"ש נמי איכא קצת מצוה ושם הארכתי קצת בס"ד: