אור ברסלב
תבואות השדה חלק ה שער בליעת איסור שער ב › ד

תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש

שער בליעת איסור שער ב · ד

ג

והנה לפימ"ש יש שני דרכים במה שהוצרכה התורה שבירה ומריקה ושטיפה, או משום שלא יאסור המתבשל אחריו כגון אם מבשל חודם שנפגמה הבליעה או למאן דס"ל נוטל"פ אסור, ועיין היטב בתוס' ורא"ש סוף מסי ע"א ובמזרחי פרשת צו, או דעיקר הטעם לקיים מצוות ביעור נותר ואפילו אין רוצה לבשל כלל בכלי נמי צריך שבירת או מו"ש במתכת, והנה לכאורא למאן דס"ל מב"מ בטל, ומסתמא אכא רוב נגד הבליעה דרק ששים אפשר דליכא אבל רוב אכא בכל פעם ואז בוודאי ע"כ צ"ל דרק משום מצוות ביעור צריך שבירה או מו"ש והנה רמב"ח איבעי' ליה אי קפיד רחמנא אפילו בבישול בלא בלוע ואז בוודאי היא רק גזה"כ וא"כ לפי"ז וודאי לא מצי להוכיח כלל דכ"ח לא מהני הגעלה כיון דהיא רק גזה"כ, ובתוס' בד"ה אלא קדירת עמדו בזה וכתבו לתרץ וז"ל, ונראה לפרש דמאחר שהתירה הכתוב כלי נחשת במרו"ש ובכלי חרס לא התיר ש"מ דטעמא משום בלוע היא דזהו יוצא מידי דפיו וזה אינו יוצא מידי דפיו ובישול בלא בלוע טעון שבירה, בזה סברא לומר לפי שהחמיר בו הכתוב לחשבו כבלוע וכו' עכ"ל עיי"ש נראה כוונתם דס"ל באיבעיא דרמב"ח דאפילו אי אבישול גרידא נמי קפיד רחמנא הי' רק דהתורה גזרה בישול אטו בלוע, וא"ש הלשון מ"ש התוס' "שהחמיר" בו הכתוב. דלכאורא איך שייך לשון החמיר' מה"ת, אמנם אי ס"ל לתוס' דהתורה גזרה בישול גרידא אטו בלוע א"ש הלשון שהחמיר בו הכתוב, ופלא בעני על הפליתי סימן ק"ג ס"ק ו' שכתב דבישול בלא בלוע היא רק גזירה מדרבנן אטו בלוע ותוס' כתבו כאן להדיא דהיא מה"ת רק כמ"ש א"ש דהתורה גזרה אטו בלוע, וי"ל דדוקא בכלי חרס החמיר הכתוב אטו בלוע לפי שאין הבלוע יוצא בקל כל כך רק ע"י החזרת כבשונות, משא"כ במתכות דהבלוע יוצא בקל, ואפשר להפריד משם הבלוע בקל לא גזרה התורה בישול אטו בליע, וא"ש לפי"ז דנראה דאיבעיא דרמב"ח קאי רק בכלי חרס ולא איבעי' נמי במתכות אי בעי מרו"ש בבישול גרידא, אמנם לפימ"ש א"ש דכל שבקל להפריד הבלוע וודאי לא גזרה התורה בישול אטו בלוע, וא"ש לישנא דרש"י ור"מ פ"ח ממעה"ק דס"ל דאיבעי' קאי רק בכ"ח עי"ש בלח"מ ודו"ק:

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה