תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
חלק שני · לב
בגמר' ת"ש דאמר ר' משרשיא וכבר נכתב הקושי' בגליון הש"ס למה פשוט לי' מר' משרשיא והיא משנה מפורשת במס' יבמות צ"ט וקושיי זו הובאה ג"כ בשו"ת זכרון יוסף לאה"ע סימן י"ד ועי"ש שתירץ דמתניתי' הוי מצי לומר דמיירי בזמן שעבד עברי נוהג וא"כ מצי למכור עצמו בעבד עברי ואינם מחוייבי' לשחרר זה את זה ומשו"ה אוכלים בתרומה אמנם ר' משרשיא מיירי בזמן הזה שאין עבד עברי נוהג ומשו"ה תנו משחררים זה את זה עיי"ש והיינו דמחוייב לשחררו ואעפי"כ אוכלים ומשו"ה הקשה מר' משרשיא ועי' בחתס"ו דר' משרשיא במס' תמורה ח' ע"א הביא הבריתא דקתני להדיא משחררים זה את זה ולא כמה דאי' במס' יבמות שם הגדילו התערובות ושחררו זה את זה רק כמו דאוקמא רבא שם ק' ע"א בגמרא תני משחררים זה את זה ודו"ק אמנם בעיקר הקושי' (שהביא שם בשו"ת זכרון יוסף ובטורי אבן במס' חגיגה ובצל"ח מס' פסחים פ"ח) למה כופין לשחרר הא התוס' כאן בסוגי' הקשו שימכור עצמו בעבד עברי ויהי' מותר בשפחה ותירצו דגר ומשוחרר אינו נמכר בעבד עברי משום דבעינן ושב אל משפחתו וא"כ קשה הבא גבי כהנת שנתערב וולדה בוולד שפחתה שפיר יוכל לישא שפחה דימכור עצמו כל אחד לחבירו בעבד עברי ויהיו מותרים בשפחה דהא אפילו כהן שהוא עבד עברי מותר בשפחה כדאמרינן במס' קידושי', כ"א (כך הי' תוכן הקושי') ולע"ד נראת דלא קשה כלל דבשלמא גבי חצי עבד אילו היה לו תקנה רק באיזה צד לקיים מצוה דשבת לא היינו כופין הרב לשחררו דכי אנו צריכים להשתדל באיזה תועלת ביתר שאת להעבד רק שלא יפסיד הזכות שהיה לו מעיקרא שהיה יכול לקיים מצוות שבת ומשו"ה אילו היה אפשר לו לקיים באיזה אופן אחר מצוות שבת בלא כפיית האדון וודאי לא היו כופים ורק כיון דא"א לו באופן אחר משו"ה כופים משא"כ הכא גבי כהן שנתערב בעבד וכי אינו מפסיד במה שהוא עכשיו ספק עבד רק מ"ע דפ"ו או שבת הלא הוא מפסיד כמעט כל המצוות שהיה חייב בהם ועכשיו לא יוכל לקיימה דהיינו כל מ"ע שהז"ג ותפלה וברכת המזון וע"י שחרור הזה זוכה בכל המצוות שהיה חייב בהם מעיקרא א"כ מחוייבים לשחרר זא"ז משום כל הני מצוות והא דנקט הגמרא שם במס' יבמות רק משום דלישא שפחה אינו יכול אין כוונת הגמרא דאי היו יכולים לישא שפחה לא היו צריכים להשתחרר דזהו אינו דהרי צריכים ע"כ להשתחרר דבאמת אכא בכל הני ספיקא אי חייבים במצוות ועכשיו שהוא ספק עבד לא יוכל לקיים ויהי' נמנע מהרבה מצוות ע"י שהוא ספק עבד וכמה ברכות יפסיד עי"ז ובפרט ששום אחד אינו מפסיד כלל כיון שבלא"ה אינם יכולים להשתעבד זה עם זה א"כ בוודאי כופים אותם לשחרר אפילו אם יש איזה תקנה אחרת לקיים מצוה דשבת כופים משום מצוות אחרות כמה וכמה שיש נ"מ אם חייבים מספיקא או לא כמו דחשו חכמים לתקנת העבד שלא יפסיד זכות המצוה שהיה לו קודם שנשתחרר החצי דהיינו מצוות שבת ה"נ צריכים לחוש שלא יפסיד כל אחד זכות המצוה מה שהיה לו אם היה וודאי כהן ואע"ג דסוף סוף לא יהיה וודאי כהן מ"מ ע"י שחרור ובא עכ"פ לכלל חיוב מצוות בוודאי ושפיר כופין אפילו אם יכול לישא שפחה והגמר' במס' יבמות ק' ע"א דנקט הך דלישא שפחה אינו יכול הי' רק להביא ראיה כמו בעבד כופין שלא יפסיד המצווה מה שחיה יכול לקיים מקודם ה"נ למה לא נכפה אותם לשחרור כדי שלא יפסידו כל אחד המצוות מה שאפשר שחייב בהם ועכשיו ע"י שהוא ספק עבד דנפקע מהרבה מצוות וברכות ותפלה וק"ש וצירוף לעשרה וקדושה וכיוצא בהם ודו"ק והארכתי קצת משום שהוא קושי' שנתחבטו בה גדולי עולם ולע"ד לא קשה) ועי' בחידושי כתב סיפר בסוגיא זו דהכא כיון דליכא עש' דלעולם בהם תעבודו שאין יכולים להשתעבד אחר בחבירו כופין בלא"ה אפילו יוכל לקיים מצות שבת: