תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
חלק שני · כז
ובזה אתי נמי שפיר מה שפסק הר"מ בחצי עבד פטור מראיה ומקרבן פסח למשנה אחרונה והוא משום כיון דהוי מצד עבדות שלו עבד גמור קודם כפיה כיון דמה"ת לא הוי בר כפיה שפיר פטור מראיה וכן ראיתי בחידושי פנ"י בגמרא בד"ה איבעי' להו דבחצי עבד לא הוי בר כפיה רק מדרבנן ומשו"ה מחלק דבמעוכב ג"ש כיון דמה"ת צריך גט שחרור אין חילוק בין מחיים לאחר מיתה אמנם לא ביאר יפה כיון דב"ש ס"ל מסברא דכופין אותו משום תיקון העולם אמאי לא נימא דמה"ת הוי בר כפיה גם בחצי עבד דסברא הוי דאוריתא כדמצינו בגמרא הא למ"ל קרא סברא הי' (עי' מס' כתובות כ"ב ע"א) אמנם לפימ"ש א"ש כיון דמה"ת מותר בשפחה לא הוי בר כפיה מה"ת ובכ"מ הלכות קרבן פסח משמע קצת דחצי עבד הוי ספק לעניין חיוב מצות קרבן עי"ש הלכה י"ג ובלח"מ פ"ב מהלכות חגיגה תמה עליו מאי ספק איכא וכתב דהספק הוא כיון דגמרא מספקא ליה אי מקרי אדון לעניין קנס עי"ש ואולי י"ל דהספק הוא כיון דהוי חצי עבד א"כ הוי האדון ג"כ רק חצי אדון וא"כ יש ספק אי חצי אדון נמי הוי בכלל אדון וכמו דאמרינן במס' חולין קל"ג ע"א בדרשא דשה ואפילו מקצת שה א"כ ה"נ יש ספק אי דרשינן אדון ואפילו מקצת אדון וכה"ג מצינו לעניין יו"ט גבי לכם אי מהני אפילו מקצת לכם נמי כגון בדבר שהוא לגבוה ולהדיוט (עי' בספר דברי ירמי' על הרמב"ם הלכות יו"ט פ"א הלכה י"ד ובחידושינו למס' ביצה כ"א ע"א הארכנו שם בס"ד) עכ"פ עלה בידינו להוכיח בדברי הרמב"ם דס"ל דחצי עבד הוי החצי עבדות שבו עבד גמור (ובסמוך נבאר עוד בס"ד לעניין אכילת תרומה בחצי עבד):