תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
חלק שני · כ
בגמרא נגחו שור יום של רבו וכו' אלא מעתה ביום של רבו ישא שפחה איסורא לא קאמרינן לכאורא נראה דהגמר' ס"ל בס"ד כיון שלמשנה ראשונה חלקנו מעשי ידיו שיהיו מחולקים בימים לגמרי א"כ הוי העבד ביום של רבו עבד גמור ואמאי אינו מותר בשפחה ? אמנם י"ל דהחלוקה היה רק שיהי' מותר לעבוד בו עבודת פרך ביום של רבו כמ"ש התחס"ו בחידושיו וא"כ לעניין איסורא כדקאי קאי, אמנם באמת מה ראו חכמים למשנה ראשונה שיהיו חלוקים בימים ולא אמרו שיהיה המעשי ידיו סתם לחצאין נראה די"ל כך דבאמת הו"א מה שקנה עבד קנה רבו וא"כ אין לו להעבד כלום אפילו בחצי מעשי ידיו, אמנם כיון שתקנו שחלוקים הם בימים אע"ג דאפילו במה שקנה העבד מקודם נמי אמרינן מה שקנה עבד וכו' (עי' לעיל בדברינו בריש הסוגי' מ"ש בשם הקצה"ח סימן רמ"ט ס"ק ב' ועי' שו"ת לחם רב סימן רכ"א הביא כמה ראיות לזה) מ"מ י"ל דהיינו דווקא בעבד גמור משא"כ כאן שהוא חצי ב"ח הו"ל כאילו הרב עצמו הקנה לו ע"מ שלא יהי' לו רשות ביום של עצמו והוי כאילו מקנה לו גופו על כל הימים שיהי' ב"ח ובכה"ג לא שייך מה שקנה עבד וכו' ואע"ג דא"כ אמאי לא אמרינן בחצי מעשי ידיו גרידא נמי הקנה לו ולמה צריך לחלוקת ימים י"ל דמעשי ידיו גרידא הוי דבר שלא בא לעולם רק באומר לו שמקנה לו הידים למעשי ידיו וזה לא שייך להתחלק לחצאין אמנם אי אמרינן דנתחלקו בימים שפיר שייך בו חלוקה דאז מקנה לו הגוף לחצאין לכל אלו הימים שיהיה של עצמו – ודו"ק – והנה בירושלמי ס"ל באמת דגם לעניין איסורא אמרינן דהוי חצי עבד וחצי ב"ח וביום של עצמו מותר בב"ח נ"ל דהנה הקצה"ח סימן קע"א כתב דע"כ אי אפש"ל שביום של עצמו יהי' ב"ח לגמרי וביום של רבו עבד לגמרי דחירות הוי קדושת הגוף ולא פקעה בכדי א"כ אי הוי ס"ל דקדושת הגוף נמי פקעה לגמרי שפיר הוי מצינן לומר דביום של רבו הוי עבד לגמרי וביום של עצמו ב"ח לגמרי והנה ראיתי באבני מלואים לאה"ע סימן מ' ס"ק ה' שהביא הר"נ בשם הירושלמי בשם ר' יוחנן האומר הר"ז עולה שלשים יום לאחר שלשים יום יצאה לחולין מאליו עי"ש א"כ ס"ל קדה"ג נמי פקעה בכדי וסתם ירושלמי הוא ר' יוחנן ומשו"ה ס"ל דנתחלק נמי לאיסורא (ואע"ג דלעיל כתבנו דאי לא ס"ל ברירה לא נתחלק לאיסורא ור' יוחנן ס"ל אין ברירה היינו רק אי ס"ל דקדה"ג לא פקעה בכדי משא"כ אי ס"ל קדה"ג פקעה בכדי אין נ"מ אי יש ברירה או אין ברירה כיון דביום של עצמו הוא ב"ח גמור):