תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
חלק שלישי · לז
בגמרא אלא אי אמרת אין קידושיו קידושי' יורשים מנ"ל וראיתי בחידושי טוב גיטין שהביא בשם הראב"ן דבשלמא אי קידושיו קידושי' משכחת לה שקדש אשה וכתב לה כתיבה והי' נוטלת הכופר עבור חיוב הכתובה ותמה עליו למה לא מפרש כפשטא דאם קידושיו קידושין שפיר יש לו יורשים הבנים שהוליד עמה וכתב ואולי דחיקא ליה לפרש שנשאה באיסור והוליד דהוולד עכ"פ ממזר דאתי צד עבדות ומשתמש בצד אשת איש של צד חירות ומ"מ קשה דהא אפילו אי הבן ממזר מ"מ יורשו אם הוי בר קידושי' כמ"ש התוס' להדיא בד"ה ואי אמרת עי"ש שהרגיש בזה ונ"ל ליישב עפ"י דרכו דהראב"ן ס"ל כיון דהוולד ממזר אין המזיק חייב ליתן החצי כופר לבנו דמצי לומר לו דלמא לאו אביך היה העבד ואע"ג דרוב בעילת אחר הבעל מ"מ יש נגד הך רוב חזקה חזקת כשרות ומוקמינן ליה בחזקת כשרות דלא ממנו נתעברה רק מאחר דמסתמא לא עבר על איסור אשת איש דאפילו אם נימא דגוף הקידושין הוי ג"כ עבירה מה שהצד עבדות קדש בת חורין מ"מ ליכא איסור כל כך כמו הביאה דאסורה עליו משום אשת איש, ול"ל דנוקמי' האם ג"כ בחזקת כשרות שלא זנתה עם אחר דזה אינו דהי' ב"כ וב"כ עשתה איסור ועברה על איסור אשת איש בצד עבדות שלו וא"כ ליכא חזקה לגבי דידה ועכ"פ יש לו חזקת כשרות נגד רוב בעולות אחר הבעל ויפטר המזיק מתשלומי כופר לבנו בחזקת ממון וחזקת כשרות של העבד נגד הרוב ומשו"ה נקט הראב"ן לעניין חיוב כתובה דזה וודאי חוב ברור אי הוי בר קידושין ועי' בחתס"ו בסוגי' שכתב דלכאורא אי יש קידושין בחצי שפחה וחצי ב"ח א"כ שפיר משכחת לה בבן חורין שקדש חצי שפחה והוולד מתיחס מצד חירות אחר אביו ואביו יורשו (והי' קושית הפלאה בקו"א להלכות קידושין סימן מ"ד) ותירץ נמי דהמזיק יאמר דלמא אפקרה נפשה לגבי אחר ג"כ ואין זה בנו וממילא אין אביו יורשו עכ"פ הכא בחצי עבד כיון דאם הוי בר קידושין הוי הוולד ממזר משום איסור אשת איש וודאי מצי לומר דלמא לאו אבוה הי' בצירוף חזקת כשרות ומשו"ה נקט דמיירי בחוב כתיבה דזה הוי חוב ברור וא"ש דברי הראב"ן – אמנם קשיא לי כיון דבלא"ה בין לפירוש הראב"ן דפירוש יורשין היינו האשה בכתיבתה ובין לאקומתו דגמרא דמוקמינן מאי יורשין נפשי' או ראוי ליטול ואין לו כיון דלית לן אקומתא רויחא אמאי לא ניחא ליה טפי לאוקמי דמיירי שהיה לי בע"ח ונוטל בע"ח הכופר בחובו וא"כ לא מוכח כלל דקידושיו קידושין דבלא"ה לפירוש הראב"ן כיון דלא מיירי שנשא אותה בא יסיר כפי ממ"ש הט"ג א"כ אין מגיע לה כתיבת רק מכח שכתב לה והוי כבע"ח כמ"ש הט"ג וא"כ מנ"ל דקידושיו קידושין דלמא מיירי בבע"ח דעלמא וגובה הכופר בחובו והוא קושי' עצומה לכאורא, ואולי יש ליישב דגם הראבן מיירי שבאמת נשא אותה וגובה הכתובה בתנאי כתובה רק דמ"מ הבן אין יכול לגבות בתורת ירושה משום דלמא לאו אבוה הוא אבל האשה שפיר גניבת דהוא חוב ברור התנאי כתיבה אמנם היינו דווקא אשה שפיר יכולה לגבות אפילו במה שלא זכת בו רק לאחר מיתה דהיינו הכופר אמנם בע"ח אינו זוכה בכופר, שוב ראיתי בשו"ת מהר"ם מלובלין סימן פ"ו והובא ג"כ בב"ש סימן ק' ס"ק י"ח דאין לבע"ח שום זכיה בדמי הכופר עי"ש אמנם שם משמע דווקא היכא שיש יורשים אין הבע"ח זוכה בכופר משא"כ במקום שאין יורשים אחרים שפיר זוכה הבע"ח בכופר וא"כ קשיא אמאי לא אוקמא בבע"ח ואולי י"ל דאי ס"ל שיעבודא לאו דאורית' בכל ענין אין זיכה בכופר דהו"ל ראוי ועי' בתוס' מס' ב"ק מ"ב ע"ב ד"ה והוה ליה ראוי דכופר הוי טפי ראוי א"כ י"ל אפילו אי ס"ל דבע"ח נוטל בראוי ג"כ מ"מ בכופר אינו נוטל אמנם האשה בכתובתה כיון שהוא תנאי ב"ד גובית מכופר ג"כ ועי' ברא"ש סוף פרק יש בכור במס' בכורות נ"ג ע"א משמע דיש דגרים שאין בע"ח גובה ואשה גובה עי"ש וצ"ע עכ"פ גם לפי"ז צ"ל דמיירי לדעת הראב"ן שבאמת נשא אותה וא"כ יש לה כתובה בתנאי כתובה ועדיפא מבע"ח דעלמא משא"כ אי לא מיירי רק בקידושי' גרידא א"כ לית לה כתובה רק בכתב לה ולא עדיפא מבע"ח דעלמא ואין לה כלום בכופר ודו"ק [ועי' לקמן באות מ"ט בס"ד):