תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
אמרי שפר
לזכר עולם יהי' צדיק, הוא ניהו מחו' הרב הגאון הגדול בנש"ק וכו' מו"ה נפתלי הכהן זצ"ל, (שהי' אבדק"ק ה' מאד יצ"ו) אשר לדאבון לבנו ונפשינו נקטף פתאום מן העולם במבחר שנותיו ביום ג' ויצא י"ב לחודש כסליו ש' תרנ"ז לפ"ק, (וכבר נשאתי עליו קינה והספד והוא לו נדפסה בפתיחה לספרי תבואות השדה חלק שלישי עיי"ש) ויען כי הייתי דבוק באהבתו, ונחמד ונעים הי' לי חברתו אמרתי להביא פה ממנו איזה חידושים באגדה, המושכת לבות של אדם לתורה ולתעודה מה שהעתיק לו בנו (ה"ה חתני הרב וכו' מו"ה יוסף הכהן שווארץ נ"י המו"ל קונטרס "וילקט יוסף" קובץ חד"ת) על סדר שמו:
למען יפוצו חוצה מעינותיו, וארחושי יתרחשין שפתותיו במקום מנוחתו, ולעד יהי' זכרו הטוב ותהלתו:
נתן תתן לו ולא ירע לבבך וגו' (ראה) י"ל הפי' ע"ד שכ' הרמב"ם [באבות[ והכל לפי רוב המעשה, שמפעולות הרבה קונה קנין חזק הנדיבות בנפשו עיי"ש, ועיי' ברע"ב ובתוי"ט שם, והנה ת"ל דרשו נתן תתן אפילו מאה פעמים והיינו שבאם הרגיל את נפשו ליתן הרבה פעמים יפעלו זאת קנין חזק בנפשו שלא ירע לבבו באם יצרך ליתן נדבה לעני כי יגיע לו ע"י רוב מעשיו של הנדיבות קנין חזק בנפשו, ואמר הכ' עוד כי בגלל הדבר הזה יברכך וגו' והיינו במ"ש גם הרע"ב שם, לפי מה שאדם כופל ומתמיד בעשיית הטוב כך שכרו מרובה וכו' ע"ש, וזו כי בגלל הדבר הזה וגו' יגיע עליך הברכה לפי רוב מעשיך בזה ולכך תרגיל עצמך ליתן הרבה פעמים – ואאמו"ר הגה"ק זצ"ל פי' דהנה ענין צדקה יוכל להיות שלא לשם שמים רק ע"מ לקבל פרס דמ"מ החיהו לעני ולכאורה ירע לבבו של אדם באשר עושה לקבל פרס אבל לא ישגיח בזה, וז"ש נתן תתן לו אפי' באיזה אופן שיהי' ואל ירע לבבך מה שבתתך לו הכונה כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' וגו' רק שתתן במלא חפנים ודו"ק:
פלגי מים ירדה עיני על לא שמרו תורתיך (תהלים) וכ' בשערי חיים שמעתי מפי אדמ"ו הגאון בעהמח"ס אמרי א"ש זצ"ל שאמר מוסר לתלמידיו שעמדו לפניו ואמר דאי כי יראתי בנעורי אם אלמוד בהתמדה רבה אחליש מאור עיני ומה עשה הקב"ה אני שמרתי עיני ולא שמרתי להגות יום ולילה הכה ד' אותי שאני בעל יסורים שעינים נחלים טיפות והוא מדה כנגד מדה, וזה אמר דוד פלגי מים ירדו עיני מדוע נחלתי בכאב עינים ולא אחרים ואמר על לא שמרו תורתך, דפח"ח, יוכל כל איש לשער כמה מים ירדו מעיני בחורים כשמעו זאת מפני רבינו הקדוש זי"ע עכ"ד (ועיי' אמרי אש עה"ת הנדמח"ד, בפ' ברכה עה"פ ומשה, בזה) ולדעתי י"ל למ"ש בדרושי לש"ש שע"י שלא עסקו ישראל בתורה ע"כ צריכין לכפרת צדיקים ומבואר בספה"ק דצדיקים יקראו בשם עיני ישראל עיני העדה, וז"ש פלגי מים ירדו על חסרון עיני היינו הצדיקים משום שלא שמרו ישראל תורתך אבל כשמקבלין עול התורה עצי שיטים עומדים לעד, והבן:
תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב (ברכה) י"ל למ"ש רז"ל בב"מ (דפ"ה ע"א) אר"י כל שהוא ת"ח ובנו וב"ב ת"ח שוב אין תורה פוסקת מזרעו שנא' לא ימושו וגו' והנה בנוב"י מהדו"ת בהקדמת בהמ"ח הביא ששאל בענין שמצינו מאמר סותר לזה בנדרים (דפ"א) מפני מה אין מצוין ת"ח לצאת מבניהן ת"ח שלא תאמר ירושה היא ותי' וז"ל:
י"ל דאם כבר לא פסקה התורה מג' דורות ברית כרותה להם שלא תפסוק התורה מפי זרעם וחוט המשולש לא במהרה ינתק וזה באמת אינו שכיח כל כך ור"י אינו מדבר על הכלל מ"מ אין מצוין דהיינו שיהי' הדבר מצוי' תמיד וכו' עכ"ל והנה מבואר בסה"ק פס"ג ס"ב הטעם למה הי' מטתו של יעקב שלימה כי הי' חוט המשולש ואז ברית כרותה שלא יפסק מזרעו לעולם ע"ש, ולפי"ז הפי' הכ' תורה צוה לנו וגו' ולא משכחת שיהי' מורשה לבניהם אחריהם רק אם הוי כחוט המשולש שהי' שלשה דורות שלמים בתורה וזו קהלת יעקב ר"ל שחוט נמשך אצלו כמו קהלת יעקב שהי' חוט המשולש ג"כ אז נתקיים בידו ויוכל להוריש זאת לבניו אחריו כי ברית הוא כרותה להתקיים כן (ועיי' כת"ס תולדות):
לא אמות כי אחי' ואספר מעשה ד' (תהלים) ופי' אאמו"ר הגאון זצוק"ל דילד"ק בכפל הלשון לא אמות כי אחי' דבוודאי אם לא ימות הוא יחי'? אלא דמצינו עני חשוב כמת אף שהוא חי מרגיש חשוב מפני עניות כמת, ובחובת הלבבות מביא שיש ב' מיני נסיון בעולם נסיון העושר והעוני ונסיון העושר גדולה מהעוני עיי"ש ודהע"ה ביקש מה' שיתן לו נסיון העושר אלא דכמה פעמים אינו נותן להאדם עשירות כי ירא שיזיקו שלא יגיע למדה שכתוב בתורה וישמן ישורין ויבעט וגו' ויוכל להתגאות אח"כ ולומר שכחו ועוצם ידו עשה כל החיל הזה ואל פועל ה' לא יביט, אבל דוהמע"ה הי' בטוח בנפשו שלא יבעט נגדו, וז"ש לא אמות אין רצוני להיות נחשב כמת בעת כי אחי' אלא שיתן לו עשירות, והשי"ת לא יפחד עבורו שיזיק אותו כי הוא בטוח ואספר מעשי יה שיספר תמיד תהלת ד' שהוא נתן לו העשירות, (ועיי' בבינה לעתים דרוש י"ג):
(ובזה פי' ג"כ מ"ש (בזמירות לליל שב"ק) וזכני לקבל שבתות מתוך רוב שמחה ועושר וכבוד, כי אינו דומה מי ששומר שבת מחמת העניות ר"ל שאין לו שום פעולה ועסק לעשות, או מי שיש לו שדות וכרמים ועבודה רבה שצריך לעבוד בהם, ואם הוא שובת מכל זה לשמו יתברך בודאי יותר חשיב לפני השי"ת כזה, ולכן מבקשים שיעזור השי"ת וזכנו לקבל שבתות מתוך רוב שמחה ועושר דאז יותר חשיב תהיה להשי"ת מה שישמור את השבת כראוי עכ"ד:
יראו את ד' קדושיו כי אין מחסור ליראיו (תהלים), עיי' בפתיחה לחתן סופר שפי' פסוק זה בכמה אופנים, ולדעתי נראה די"ל למ"ש המדר"ש באבות פי"ג מט"ו והכל לפי רוב המעשה וז"ל:
ואפשר שכיון במ"ש והכל וכו' כי אף שהשי"ת מסייע להאדם שהבא לטהר מסייען אותו והי' מן הראוי שינכה מן השכר כנגד מה שיסייע השי"ת באותו מעשה המצוה, והשמיענו התנא שהשי"ת אינו מנכה כלל בשביל אותו המעט שסייע רק הכל הולך לפי רוב המעשה וכיון שרוב המעשה מן האדם משלמין לו שכרו משלם כאילו הוא קיים את המצוה כולה לבדו, עכ"ל, [ובזה מפרשי' ולך ה' החסד וגו' אשר כבר עמדו על סתירת הפסוק, אולם עפ"י דברי המד"ש יפורש היטב דהנה י"ל הגם שהוצרך האדם לסיוע השי"ת א"כ אינו עושה האדם כולה לבדו מ"מ משלם הקב"ה מצד חסדיו לאיש כמעשהו היינו כמו שהי' האדם עושה הדבר בלבדו] והנה בכל המצות שייך שיהי' בו חיסור תשלומין, אבל ביראה כ' בנועם אלימלך (פ' עקב) דליכא התעוררת מלמעלה [ועיי' בצל"ח ברכות דף ל"ג] וא"כ ז"ש יראו את ד' קדושיו שזה ל"ה מחסור ליראיו, (ועיי' ביעלת חן פ' עקב אות ב') – והבן (ומחו' הגאון מוהר"ר אליעזר דייטש נ"י פי' כך דהנה כל יראה היא מחמת שיש איזה חסרון ופחיתות במי שהוא ירא, למשל, החלש שעליו אימות גבור היא משום שאינו גבור כמו מי שהוא ירא ממנו, או העני ירא מפני העשיר ג"כ משום פחיתות שלו, וכן דכל מיני יראות בכולם הסבה מחמת איזה חסרון מעלה, רק אחת הוא שאדרבה כי היראה מורה על שלימות המדות והוא יראת ד' שמי שיראת ד' מרחפת על פניו הוא סימן שהוא שלמות המעלה והתבונה כמ"ש מרע"ה ולמען תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, כי יראה כזה הוא שלמות האמיתי וגם מי שיש עליו יר"ש שוב א"צ לירא משום דבר משא"כ שאר מיני יראות יש הרבה וזש"ה יראו את ד' קדושיו כי יראה זו הוא מעולה מכל מיני יראות שבעולם כי כל מיני יראות סבתם הוא איזה חסרון ופחיתות, אמנם יראת ד' אין הסבה איזה חסרון כי אדרבה אין מחסור ליראיו כי יראת ד' תמיד על מעלת האדם ושלימותו, והוא נכון):
הרמב"ם פוסק דבגדי כהונה בשעת עבודה מותר בכלאים ושלא בשעת עבודה אסור (עיי' בשאגת ארי' סימן ל') וי"ל ע"ד רמז למ"ש בפרקי דר"א פכ"א דמה"ט אסור בכלאים צמר ופשתים שלא יתערב קרבנו של קין בהבל (ועיי' בישמח משה פ' בראשית בד"ה נקדים) ובייטב לב בספרו רב טוב דף קנ"ח פי' דקאי לגאות וענוה ביחד, ע"ש באורך שסיים וז"ש גדילים תעשה לך וגו' כלומר מצמר ופשתים להורות כי לדבר מצוה "צמר ופשתים" הרומז לגאות ושפלות מותר עיי"ש, (ועיי' במאמר אסתר דרוש ט' מה שפי' לבלתי רום לבבו מאחיו, ופי' הספרי ולא משל הקדש והיינו שלענין קדושה יוכל להשתמש ג"כ בגאות, ח"ש מה ה' אלקיך וגו' כי אם ליראה וגו' דאז מותר עיי"ש באורך) ולכן בשעת עבודה היינו לקדושת ד' מותר בכלאים, משא"כ שלא בשעת עבודה, אסור, ודו"ק
(ויש להוסיף לזה ראי' מדורש שמכוין לה' אם רואין שאם הוא לעצמו הוא בשפלות אז יש ראיה דמה שמתגאה בדרושו הוא משום ויגבה לבו וגו' והנה יוכל להיות שאם רואין ענין התנשאות בהדורש יוכל לסבור שמותר להיות בגיאות כמוהו אבל כשמבינין שהחכם יושב לעצמו בשפלות ורק ודורש בהתנשאות כדי ויגבה לבו וגו' אז הקב"ה מוחל עונותיהם, עוד י"ל כשהחכם יושב ודורש וכו', דעיקר לדרוש במוסר ויש באופן שהדורש חושב העבירות ובזה מתקנם שמעורר אותם לשוב, ויש עוד אופן שאינו מפרש להם רק ברמז כמ"ש אלה הדברים וגו' ובודאי אם הם שומעין ומבינים כשמזכיר ברמז יותר טוב כמ"ש הוכח תוכיח וגו' ומצינו ישיבה לשון עכבה והיינו שדורש בהעכבה היינו ברמז וז"ש כשהחכם יושב ודורש רק שהעם שומעין ומבינים הכל ברמז וגם מזה מתעוררים הקב"ה מוחל והבן):
כי ידין ד' עמו ועל עבדיו יתנחם וגו' (האזיני), עיי' בילקוט אליעזר תהלים קל"ה מה שפי' בזה, ולדעתי י"ל עפימ"ש המה"ק לפרש מאמחכז"ל (תענית כ"א) בסורא הוי דברתא בשבובותי' דרב ל"ה דברתא סבור משום זכותי' דרב הוא איתחזי בחלמא רב נפישא זכיתי' אלא משום האי גברא וכו', והקשה המהרש"א הלא אדרבה הוא? וכ' הנזה"ק הכוונה דצדיק שאינו גמור מציל יותר מצדיק גמור מפני שמחמת גדולתו אינו נכנס בגדר הספק, וגם אין המשחית יכול לשלוט בו כלל, משא"כ בצדיק שאינו גמור כדי שלא יפגע בו המשחית כי בקל יספה עמהם, ע"כ צריך הקב"ה למנוע המשחית עבורו ועי"ז ניצולו כלם, [ועיי' בישמח משה פ' נח שהאריך בזה, וגם בפתח הבית לס' בית נפתלי דרוש ד'] והנה בנים נקראו בשעה שעושין רצונו של מקום לגמרי ועבדים נקראו כשאינו עושין לגמרי, ח"ש כי ידין ד' עמו כדי שיצילם דן ג"כ עבדיו היינו הצדוקים שאינם גמורים ובזה יתנחם, והטעם שעושה כן כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב ורוצה לעשות טובה לישראל בכלל וזה מצילם – ודו"ק:
הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם (שם) וכ' הגאון מו"ה יהונתן זצ"ל לפרש, כי במה שיגמול איש לד' ומה תשורה שיביא לו הוא מלוה ה' חונן דל כי היש תשורה יותר במה שמלוה לה', אמנם חונן דל הוא או דל כמשמעו והוא נותן לו צדקה או דל בתורה ועני בדעת והוא מלמדו תורה, וזה צעק הלה' תגמלו עם נבל שהם קמצנים כי נבל היפך נדיב ולנבל לא יאמר נדיב וגם לא חכם בתורה אינם נותנים צדקה ואינם מלמדים תורה והבן -] ובתרגום אונקלוס כי עמא דקבילו אורייתא ולא חכימא, (ועיי' מ"ש הרמב"ן, ודעשא"ל, וגם באמרי שפר להג' מוהר"ש דאראג זצ"ל, ודברי יוסף טשאבא) ולדעתי י"ל למ"ש המד"ר שהתורה והקב"ה הי' מדייני' במה האדם מתכפר התורה אמרה קרבן והקב"ה אמר תשובה וההפרש דדברי הקב"ה יועילו גם בזמן שאין ביהמק"ד קיים, וכבר פי' בזה עדותיך נאמנו מאוד וגו' כידוע (ועיי' וילקט יוסף מחברת שלישית סימן ר"א) וא"כ מה שמהני לתקן עתה כשיחטאו אין לגמול טוב רק להקב"ה, והנה כתיב על מה אבדה הארץ אשר עזבו את תורתי, והיינו כיון שפירשו מהתורה נחרב המקדש, ואי ל"ה מהני גם תשובה (כמו שאמר הקב"ה) מה מועילו, לכן יש לגמול להקב"ה שתועיל תשובה, וז"ש הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם דאינו משמרי' תורתם שקיבלם וא"כ ליכא ביהעק"ד וצריכין לפעולת תשובה דוקא – והבן:
נחמו נחמו עמי וגו' כי לקתה מיד ה' כפלים בכל חטאותיה, – כבר האריכו בפסוקים הללו כל ספרי דרוש ואגדה (ועיי' בקדושת לוי דפח"ח) ולדעתי י"ל למ"ש הקול יעקב (איכה) חדשים לבקרים וגו' שע"כ ההכאות הם לטובה כי אם ח"ו להצר למה יחליפם עוד צרות וע"כ לטובה, וז"ש מלאה צבאה כי לקחה וגו' ולכן רבה לגאלינו, והבן, [כאשר פי' אאמו"ר הגה"ק זצ"ל הפסוק השליך משמים ארץ תפארת ישראל, דאיתא בגמ' דישראל נמשלו לעפר ונמשלו לכוכבים כשהן יורדין יורדין עד לעפר וכשהן עולין עולין עד לכוכבים, ואנו חייבין להודות ולהלל ולשבח את בוראינו ית"ש דכל מה דעביד לטוב עביד, כי תמיד עיני ד' אלקינו בנו, והוא משגיח עלינו והגלות והשפלות הוא לטובתינו להטיבנו באחריתנו, כי אם הי' שפלים ל"ה העלי' כל כך גדול וגם הירידה, וע"כ שהם חשובים ולכן הירידה מאוד, וזש"ה השליך משמים ארץ מה שהשליך ה' האומה ישראלית משמים ארץ מאיגרא רמה לבירא עמיקתא הוא ג"כ תפארת ישראל דמזה שאנו רואין שהירידה כל כך גדול ואעפי"כ לא כלו לגמרי מזה נראה יותר שעוד עתידים להתחדש, ומשגיחים מאתו ית"ש] וזהו נחמו וגו' כי לקתה מיד ה' כפלים, וא"כ מזה נראה שהם עתידים להתחדש עוד – ודו"ק – עכ"ד:
והנה מחו' הרה"ג המנוח זצ"ל "נפתלי" אילה שלוחה הנותן אמרי שפר הניח אחריו ברכה כמה חיבורים יקרים, מלאים זיו והדרים בהלכה ואגדה, ידו חדה (ומהם יצא לאור הס' בית נפתלי כולל שו"ת לפלפולא וגם להלכה ולמעשה על ארבע שו"ע מחוטבות אחת אל אחת משולבות:
בתבונה ובדעת, ערבים על אוזן שומעת:
ובפתח הבית ט"ז דרשות נחמדים נאמרים, מפז ומפנינים יקרים:
עפ"י הקדמות ברורות, וסברות ישרות כפתורים ופרחים, אלקים ואנשים משמחים ואנכי הבאתי אך המעט רק למען עשות עיון לנפש חי' ושיהי' לו זכר גם בספרי' ושפתי כהן ישמרו דעת ויהי' דובבות עדי יעמדו ישני עפר נעורים, והכהן יעמוד לאורים:
סוף הספר