אור ברסלב

תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש

סימן ב

סימן א

שוכט"ס וחיים וברכה לאהו' ידנ"פ הרבני המופלג בתוי"ש היקר והמפואר מאוד. נעלה וכו' כמו"ה משה קלאפטער נ"י (בעיר נעוויארק יצ"ו):

יקרת מכתבו הגיעני ועל דבר השאלה שמנהג שם במקומו בשעה שמנדבין ס"ת לביהכנ"ס משיירין בסוף התורה איזה תיבות ומי שמעלה בדמים יותר מניחין אותו לכתוב תיבות אלו לגמור הספר ויש ביניהם אנשים שמחללין שבת בפרהסיא וא"כ הוי כמומר, ונסתפק מעלתו נ"י אם לא הוי בכלל ס"ת שכתבו מומר דפסול אשיב לו בקצרה דמה דמבואר בש"ע יור"ד סימן רפ"א דס"ת שכתבו מומר פסול היינו דווקא במומר להכעיס אבל לא במומר לתיאבון ומומרים השכיחים בזמנינו לא הוי בכלל להכעיס דהכל עושים רק בשביל פרנסתם, ואע"ג דמחללי שנת אפילו בדבר שא שאיננו נוגע לעסקם הוא רק משום דעבירה גוררת עבירה בעוה"ר ונעשה להם כהיתר מ"מ ליכא חששא כלל שיכתוב לשם ע"א כיון שאינו עושה להכעיס כלל, ואפילו לדעת המג"א סימן ל"ט ס"ק ג' שכתב שמתוס' ע"א כ"ו ע"ב ד"ה סמי מכאן משמע דאפילו מומר לתיאבון פסול לכתיבת ס"ת, היינו דווקא אם כותב כל הס"ת שיש לחוש לפעמים הדין שצריך לגרור כל האות והוא לא יגרור רק הדבוק משום שמתעצל בזה ויהיה פסול משום חק תוכות, עי' היטב בפתחי תשובה ליור"ד סימן רפ"א ס"ק ח' שהביא שם כה"ג, משא"כ בנ"ד שכותב רק איזה תיבות ועומד על גבו סופר מהיר שמאמן אותו ומלמדו האיך לכתוב, וגם אינו כותב שום שם אין לחוש כלל כה"ג ומסתמא כותב על דעת הסופר שמלמדו ומזהירו, ואפילו ס"ת שכתב גוי כיון שאינו אדוק בע"א אינו פסול שוודאי רק מספק ובעי גניזה, וא"כ מכ"ש הכא שכותב במעמד הסופר והוא מלמדו האיך לכתוב ומסתמא כותב לדעת הסופר לירא שום חשש, ובספר בני יונה סימן רפ"א סעיף ג' כתב וז"ל וישראל משומד אע"ג דחייבי בקשורה כיון שפרקו מעליהם עול תורה עשאום כאלו אינם בקשירה ופסולים מכ"ש לכתיבת ס"ת עי"ש והכא ליכא לחשוב אותם בכלל פורקי עול תורה כיון שכל העבירות שעושים הם מחמת שאינם רגילים במצוות ומהותם וטבעם גרם להם שלא היה להם מי שיחנך אותם עפ"י התורה והיראה, והראיה שלא פרקו עוד לגמרי עול התורה שהרי מעלים בדמים שיזכו במצוה אין שום חשש לפסול הס"ת, ועי' שו"ת ר' יודא אסאד לחלק יור"ד סימן נ' לענין אלו שמחללים שבת ובשאר דברים מדקדקים במצוות ד' אם עושים יונ"ס במגעם עי"ש היטב (ובמק"א כתבתי מזה) עכ"פ בנ"ד לענין כתיבת ס"ת מה שכותבים איזה תיבות במעמד הסופר לא הוי בכלל ס"ת שכתבו מומר, ואפילו למאן דפוסל גם מומר לתיאבון לא מפסל בכה"ג שכותב רק איזה תיבות במעמד הסופר שעומד ע"ג וכותב לדעתו, ועי' תוספות מסכת' חולין י"ב ע"ב ד"ה מאן תנא דעומד ע"ג כה"ג שמלמדו ומזהירו האיך לעשות עדיף מסתם עומד ע"ג ועי' ברשב"א שם, א"כ אין שום חשש בנ"ד, והס"ת כשר כשר לקרות בו בלי שום חשש ופקפוק כנ"ל ברור בס"ד, ועי' שו"ת כתב סופר ליו"ד סימן קל"ז בדין ס"ת שכתבו מסור ובמסור פסול אפילו לתיאבון עי"ש ודו"ק:

והנלע"ד כתבתי אור ליום ד' ר"ח חשון תרס"א לפ"ק.

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה