תבואות השדה חלק ב· רבי אליעזר חיים דייטש
שער המועדים · שער ב
עשה גדולות הראני נפלאות בסוגי' דמי פירות פסחים ל"ה ל"ו ע"א (א) טרם אענה בביאור הסוגי' נסדר שיטות הפוסקי' אחת לאחת בס"ד. שיטת רש"י ל"ו ע"א ד"ה אין לשין דאע"ג דמי פירות אין מחמיצין היינו רק חמץ גמור אבל חמץ נוקשה הוי ואותו חימוץ ממהרי' להחמיץ. וא"כ לפי"ז מ"פ עם מים אפשר דס"ל לרש"י דהוי חמץ גמור וכן כתב הפנ"י בדעת רש"י בד"ה אמר רבה בב"ח דמי"פ עם מים הוי חמץ גמור. ולדעת רש"י הא דאמרי' מס' מנחות נ"ז ע"ח אשר תקריבו לרבות מנחת נסכים לחימוץ ואמר ר"ל שם מנחת נסכים מגבלה במים וכשרה והא בלא מים נמי הוי חמץ נוקשה עכ"פ צ"ל לרש"י באחד משני פני' או דנוקשה לא הוי מה"ת כלל וא"כ אי אפשר לרבות בכה"ג או אפי' אי לענין פסח חמץ נוקשה אסור מה"ת מ"מ לענין חמץ דמנחות בעינן חמץ גמור עי' מס' מנחות נ"ד ע"א תוס' ד"ה אין מחמיצי' והנה הפר"ח באו"ח סי' תס"ב כתב דרש"י מודה לדינא דמי"פ לא הוי חמץ כלל רק אליב' דר"ל דנקט אין חייבי' על חימוצו כרת משמע לי' הא נוקשה הוי אפי' מי"פ בלא מים ודעת הר"ת בתוס' ד"ה מי"פ דמי"פ בלא מים אין מחמצין כלל ושרו לגמרי רק מי"פ עם מים הוי חמץ נוקשה ולקמן גבי אם לש עיס' ביין שמן ודבש דאמרי' ישרף מיד היינו ג"כ עם מים דע"י מים ממהרי' להחמיץ ושיטת הרי"ף דאפי' מי"פ עם מים נמי אין מחמצין וכפי שהבין הרא"ש מדברי הרי"ף דמי"פ עם מים אין מחמצין כלל והקשה עליו מהך דוחקא לקמן ל"ט ע"ב ועי' בס' קרבן נתנאל שעמד בזה על הרא"ש הא בפרק אלו עוברי' מוכח מדברי הרא"ש גופיה דהא דס"ל לרי"ף דאפי' עם מים אינ' מחמצין היינו שאינ' ממהרין להחמיץ דמהני שימור ועי' בפר"ח סי' תס"ב שעמד ג"כ בדברי הרא"ש דבוודאי א"א לומר כלל דהרי"ף ס"ל דמי"פ עם מים אינן מחמצי' כלל ועי' שו"ת זכרון יוסף לאו"ח סי' ד' מ"ש בזה והנה אי נימא דהא דס"ל לרי"ף דאפי' עם מים אינן מחמצין היינו שאין ממהרי' להחמיץ אבל יכול לבא לידי חימוץ כמו במים גרידא ואפשר דאפי' חמץ גמור הוי והי' שיטת הרי"ף ממש כשיטת הר"מ פ"ה מהל' חו"מ הלכה ב. דס"ל ג"כ דמי"פ גרידא אינן מחמצין כלל ועם מים הוי חמץ גמור ואינו ממהרי' להחמיץ. ולקמן באות י"ב נבאר שיטת הר"מ בפני עצמו בס"ד:
ב הרמב"ן במלחמות הביא ראי' לחזק דברי הרי"ף דר"ע לקמן ל"ו גבי פרט לעיס' שנלוש' ביין שמן ודבש וכן הא דאמר להו ריב"ל לבני' יומא קמא לא חלושי לי בחלב' משמע אפי' במים דבלא מים א"צ כלל למעט מלחם עוני דתיפוק לי' כיון שאינו יוכל לבא לידי חימוץ אין יוצאי' בהם ידי מצה וכן מקרא דושמרתם את המצות דממעטינ' לקמן ל"ח ע"ב חלות תודה ורקיקי נזיר וא"כ מי"פ שאינן באי' לידי חימוץ א"צ כלל לקיים שימור ואין יוצאי' בהם וע"כ דר"ע עם מים מיירי דשפיר יוכל לבא לידי חימוץ ואעפ"כ אין יוצאי' בהם משום דלא הוי לחם עני כך הי' תירץ דברי המלחמות הנך רואה שהרמב"ן לא ס"ל כדעת מהר"ל שהביא המג"א סי' תע"א ס"ק ה' דמי"פ עם מים שפיר מקרי לחם עני שהרי להדי' כתב דר"ע מיירי עם מים דאלא"ה למ"ל קרא דלחם עני תיפוק לי' דבעינן ושמרתם והנה ליישב דברי המהר"ל דלכאורה קשה הא להדי' מוכח דאפי' עם מים נמי לא הוי לחם עני דבלא מים לא צריך קרא כיון דליכ' ושמרתם וכן הקשה שם המג"א ועי' בדג"מ דדוחה דברי המג"א ממ"ש הו' עצמו בסי' תנ"ד כל שהי' ממין הבא לידי חימוץ יוצאי' בה ולפי"ד ליכ' ראי' מקרא דושמרתם כיון דמינו צריך עכ"פ שימור אמנם י"ל בכוונת דברי המג"א כך דוודאי לענין הא דממעטינן מקרא דלא תאכל חמץ שבעת ימים תאכל חצות דבעינן דבר הבא לידי חימוץ שפיר סגיא לן במה שבמינו יוכל לבא לידי חימוץ משא"כ מה דממעטינן מושמרתם בעינן שעיסה זו עצמה יהי:
צריכה שימור וכן משמע בלשון המלחמות עי"ש ודו"ק וכן משמע מדברי הפר"ח להדי' דלענין מה דבעינן שימור לא סגי' במה שהמין הזה צריך שימור וא"כ קשה טוב' על שיטת מהר"ל במה דרוצה לומר דמי"פ עם מים שפיר מקרי לחם עני כיון דלר"ע ע"כ צריך קרא רק למעט עם מים דבמי"פ לחוד בלא"ה אין יוצאים משום דלא יוכל לבא לידי חימוץ וא"צ שימור כקושי' המג"א. והנה אי הו"א דאפי' במעט מים עם מי"פ נמי יוכל לבא לידי חימוץ כמה דמשמע מפשטא דלישנ' דהר"מ פ"ה מחו"מ הלכה ב' דבמים כל שהוא מחמצין הוי א"ש דבמעט מים וודאי לא נפיק מכלל מצה עשירה כמו דאמרינן לקמן דרביעית שמן ומתחלק' לכמה חלות לא מקרי מצה עשיר' לענין חלות תוד' א"כ ה"נ איפכא במעט מים גם לדעת מהר"ל לא מקרי מצה עניה וכה"ג מחמיץ ושפיר אצטריך קרא דלחם עני. אמנם אי נימא דמעט מים באמת בטל במי"פ עיין בש"ע סי' תס"ב סעיף ג' וא"כ לא יוכל לבא לידי חימוץ רק אם יש הרבה מים וכה"ג הוי לחם עני א"כ קרא דלחם עני למי"פ גריר' למאי אתא כיון דבלא"ה לא יצא משום דכתיב ושמרתם כקושי' הנ"ל: (ג) ובחידושי צל"ח הקשה כעי' קושי' הנ"ל גם בגמ' למה צריך קרא דאין יוצאים ידי מצה בדברים שאינם באים לידי חימוץ מהקיש' דלא תאכל עליו חמץ וכו' תיפוק לי' כיון דלא שייך בי' ושמרתם את המצות דמיניה נפקא לן דבעינן שימור דווק'. ונ"ל ליישב דהנה לכאורה קשה מנ"ל מושמרתם דכל שלא יוכל לבא לידי חימוץ דלמא לא קפדה התורה בהכי רק היכ' שיוכל לבא לידי חימוץ צריך שימור אבל בדבר שאין יוכל לבא לידי חימוץ כ"ש דעדיף טפי ועיין בפר"ח. וודאי אי הוי ס"ל בכ"מ דבעינן קרא כדכתיב דווק' שפיר הו"א דכל דלא נוכל לקיים ושמרתם אינו יוצא כיון דבעינן כדכתיב דווק' אמנם כבר הוכיח התוי"ט במס' נגעים פי"ד משנה ט' דס"ל להר"מ דלא בעינן קרא כדכתיב ועיין מס' סנהדרין מ"ה ע"ב בסוגי' שם א"כ קשה מנ"ל דהתורה הקפידה בהכי דכל שלא יוכל לבא לידי חימוץ אינו יוצאים בה. אמנם אחר העיון נ"ל דל"ק דבאמת כל הפסוק ושמרתם הי' מיותר דלא צריך דפשיטא דאם יראו בו סימני חימוץ שיהי' אסור וע"כ דקרא אתי דבעינן שיוכל לבא לידי חימוץ היינו מה שצריך שימור דווק' שוב ראיתי בצל"ח שכתב ג"כ הכי ועיין בנו"ב מד"ת לאו"ח סי' ע"ט שכתב ג"כ כה"ג. אמנם כן י"ל דלעולם לא הקפידה התורה שיוכל לבא לידי חימוץ דווק' והא דכתבה התורה ושמרתם דאי משום איסור חימוץ גרידא הו"א היכ' שמסופקים בו אי הוי חמץ או לא היה מותר אי ס"ל ספיק' מה"ת לקולא ולכך אצטריך קרא ושמרתם שיהי' נשמר מחימוץ כלומר דאפי' אי יהי' ספק חמץ ג"כ אסור כיון דבכלל שימור לא הוי ולא קשה אצטריך קרא לרבויי ספיק' דכה"ג שפיר אצטריך קרא עיין מס' חולין כ"ב ע"ב תוס' ד"ה אצטריך רק אי הו"א בכ"מ ספיק' מה"ת לחומר' ע"כ אתי קרא ושמרתם דבעינן שימור דווק' וממילא ממעטינן מי"פ דל"ל דקרא אתי היכ' שיסתפק אם הי' חמץ לאסור כיון דבלא"ה ספיק' לחומר' מה"ת. וא"כ אפש"ל דדינו של מהר"ל אי מי"פ עם מים לא הוי מצה עשיר' דתלי' בזה דאי אמרי' ספיק' לחומר' וא"כ ל"צ ושמרתם דבעינן שלא יהי' אפי' ספק חמץ דבלא"ה אסור וע"כ דבעינן שימור דווק' וא"כ בלא"ה במי"פ גרידה אינו יוצא וע"כ אתי קרא לחם עני דאפי' עם מים נמי לא מקרי לחם עני אמנם אי ס"ל ספיק' לקולא א"כ שפיר אפש"ל דושמרתם לא בעינן שיוכל לבא לידי חימוץ דווק' רק שלא יהי' אפי' ספק חמץ וא"כ צריך לחם עני למעט מי"פ גרידא אבל מי"פ עם מים לא מקרי מצה עשיר' וכשיטת מהר"ל במג"א סי' תע"א ס"ק ה' ודו"ק:
ד הנה לעיל הבאתי דברי המלחמות דאם אינו יוכל לבא לידי חימוץ בלא"ה אינו יוצא או מקרא דלא תאכל עליו חמץ כו' דבעינן דבר הבא לידי חימוץ דווק' או משום ושמרתם דבעינן שיעור דליש' ואפיה. הנה לכאור' יש נ"מ בין הני טעמים דאי מקרא דלא תאכל עליו חמץ י"ל דבעינן דווק' שיכול לבא לידי חמץ גמור דהיינו שחייבים עליו כרת משא"כ אי יוכל לבא לידי נוקשה דווק' אפשר דלא סגי' לענין לצאת בה ידי מצה ועיין בס' מנחת חינוך סי' י' אמנם אי הטעם דבעינן ושמרתם אפי' אם לא יכול לבא רק לידי נוקשה נמי קרינן בי' ושמרתם דהא בעי שימור מנוקש' עכ"פ לא מיבעי' אי ס"ל נוקשה אסור מה"ת וודאי קרינן בי' ושמרתם שלא יבא לידי נוקשה כיון דעכ"פ אסור מה"ת רק אי אפי' ס"ל דנוקשה רק מדרבנן מ"מ מצה לא הוי ובעינן שימור מה"ת שלא יבא לידי נוקשה דאע"ג דאינו אסור מה"ת משום חמץ מ"מ מצה לא הוי עיין בס' אמרי בינה להגאון מהר"ם א"ש בחידושיו רי' פרק אלו עוברין שכתב כה"ג והנה אי אמרי' כסברתינו דאי נפקא לן מקרא דלא תאכל חמץ דא"י משום מצה רק בדבר הבא לידי חימוץ דבעינן דווק' שיבא לידי חמץ גמור יש לתרץ קושי' מהרש"א מה שהקשה מנ"ל לר"ש בפסחים כ"ח דלפני זמנו אינו עובר בלאו מהקישה דלא תאכל חמץ בשעה שישנו בקום אכול מצה דהיינו מתחלת הלילה דווק' הא בעינן הקישה לדרשה דהכא דכל שאינו בא לידי חימוץ אינו יוצא משום מצה ועיין בצל"ח שהאריך בזה דלר"ש נפקא לן שאינו יוצא ידי מצה במה שאינו בא לידי חימוץ מקרא דושמרתם כקושי' הרמב"ן אמנם לפי"ד א"ש דבאמת י"ל דר"ש ס"ל דאפי' דברים הבאים לידי חימוץ אע"ג דלא הוי חמץ גמור נוקשה מיהו הוי וכן משמע בהשגת הראב"ד פ"ה מחו"מ הלכה א' דאפי' חמץ מחמש' המינים הוי נוקשה וא"כ קשה למה מיעטה התורה שאינו יוצא ידי מצה דהא יוכל לבא עכ"פ לידי נוקשה אי ס"ל נוקשה מה"ת וצ"ל דקרא קאמר לא תאכל עליו חמץ וכו' דא"י משום מצה רק אי יוכל לבא לידי סתם חימוץ דהיינו חמץ גמור משא"כ נוקשה לא הוי בכלל סתם חמץ. דהא רק מכל מרבינ' לי' למאן דס"ל הכי עיין רי' פ' א"ע לר"נ דס"ל דנוקשה הוי כ"ש מתערובות והנה אי הו"א דקרא דלא תאכל חמץ קאי ללאו גרידא דהיינו בלפני זמנו כר"י א"כ הדק"ל נימא דאפי' אי לא יוכל לבא רק לידי נוקשה נמי יוצאים ידי מצה כיון דקרא מיירי בלא"ה בחמץ שאינו עובר רק בלאו גריד' דהיינו לפני זמנו לר"י וע"כ צ"ל כיון דממעטינן שאינו יוצא ידי מצה אפי' אם יוכל לבא לידי נוקשה דקרא דלא תאכל חמץ הוי בחמץ שחייבים כרת והיינו תוך זמנו ומלפני זמנו לא מיירי קרא ובאמת ליכ' חמץ גמור שיהי' בלאו דתוך זמנו איכא כרת ובלפ"ז אינו עובר כלום וממילא מוכח מדדרשינן הך הקיש' דכל שיכול לבא לידי חימוץ דווק' דבעינן חמץ גמור דבלפ"ז ליכ' אפי' לאו דאל"כ מנ"ל למעט היכ' שיוכל לבא לידי נוקשה כיון דס"ל לר"ש מקשה דאוריית' א"כ נימא דסגי' מה שיוכל לבא לידי מקשה וע"כ דקרא דלא תאכל חמץ מיירי מחיוב כרת וממילא לא מוכח קרא בלפני זמנו ועיין בירושלמי שכתב דבדקו לאורז ודוחן דריב"נ ס"ל דבא לידי חמץ ורבנן ס"ל דאינו בא לידי חמץ וי"ל דזהו הוי חמץ נוקשה כשיטת הראב"ד ופליגי אי נוקשה הוי חמץ או לא וכל זהו א"ש אי, ס"ל לר"ש דנוקשה הי' מה"ת בלאו ודו"ק היטב:
ה כתב הר"מ פ"ו מהלכות חו"מ הלכה ה' מצה שלשה במי"פ יוצא בה ידי חובתו עיין בהה"מ שדעת הר"מ דלא ממעטינן מלחם עני רק היכ' שנילוש ביין שמן דבש וחלב אבל בשאר מי"פ לא הוי מצה עשיר' רק הה"מ כתב שם בשם יש מי שאומר שאינו יוצא בנילוש במי"פ בלבד משום שא"צ שימור כיון שאינו בא לידי חימוץ וכל שא"צ שימור אין יוצאים בה. וא"כ דעת הר"מ יתפרש בב' דרכים או דנימא דמ"ש הר"מ דבשאר מי"פ יוצאים הי' בתערובות מים דווק' שיוכל לבא לידי חימוץ וא"כ ביין שמן דבש אינו יוצא אפי' בתערובות מים דהו"ל מצה עשירה ולא כדעת מהר"ל במג"א סי' תע"א ס"ק ה' דבתערובות מים לא הוי מצה עשירה. או דנימא דהר"מ לא ס"ל דהיכ' דל"צ שימור אינו יוצא דקרא ושמרתם י"ל דלא הקפידה תורה על שימור דווק' רק שלא יהי' אפי' ספק חמץ ועל הדרך שכתבנו לעיל אות ג' בס"ד ובפרט דא"ש לשיטת הר"מ דס"ל בכה"ת ספיק' לקולא וודאי י"ל דקרא אתי שלא יהי' אפי' ספק חמץ. אמנם אכתי צריך עיונא מנ"ל הא להר"מ דבשאר מי"פ לא מקרי מצה עשירה. ונראה דהר"מ הוכיח כן מדברי הגמ' דאית' בגמ' אמר רב' בב"ח אר"ל עיסה שנילוש' ביין ושמן ודבש אין חייבים על חמוצה כרת וסבר ר"פ ור"ה ברי' דר"י בס"ד דטעמ' דר"ל משום דהו"ל מצה עשירה ואין יוצאים בה ולכך אין חייבים על חמוצה כרת איתער בהו ר' אידי בר אבין אמ"ל ה"ט דר"ל משום דהו"ל מי פירות ואין מחמצין ולכאורה קשה מאי ס"ד דר"פ ור"ה ברי' דר"י הא אינהו הוי תלמודא דרבא ורבא ס"ל להדי' מ' ע"א דמי"פ אין מחמצין ואמאי לא רצו לפרש בטעמ' דר"ל נמי משום מי"פ וכבר הרגיש בזה הפנ"י. אמנם י"ל דלר"פ היה קשה בדברי ר"ל אי ס"ד דטעמי' משום מי"פ אמאי נקט עיסה שנילוש' ביין וכו' הו"ל למנקט סתמ' מי"פ וע"כ דטעמ' דר"ל הי' רק משום מצה עשירה ולכך נקט דווק' הני משקי' דבשאר משקי' לא הוי מצה עשירה וא"כ אע"ג דר' אידי בר אבין דחה דברי ר"פ מ"מ בהך סבר' דרק כהנהו משקי' הו"ל מצה עשירה לא נדחו דבריו והא דלא נקט ר"ל נמי חלב לסבר' ר"פ דהטעם הי' משום מצה עשירה בזה י"ל כיון דאין דרך ללוש בחלב משום הרגל עבירה כדאמרי' בסמוך לכך לא נקט חלב מ"מ יש ראי' נכונה מדברי ר"פ דבזה לא נדחו דבריו דבסתם מי"פ לא מקרי מצה עשירה וכדעת הר"מ ודו"ק:
ו אמנם הא דבאמת אמאי לא נקט ר"ל סתם מי"פ י"ל דלרבות' נקט הני ג' משקי' דביין דרק שנותני' בו קצת מים או שנופלת בו טפת מים בשעת הבציר כמ"ש בש"ע סי' תס"ב סעיף ג' והו"א דתו אין לו דין מי"פ וכן שמן שבא מן הזית הוי דבר חריף וג"כ הו"א דאין לו דין שאר מי"פ עיין שו"ת שואל ומשיב מהדור' תליתאי ח"ג סי' מ"ג ודבש הוקש בקרא לשאור דכתיב כי כל שאור וכל דבש והו"א דהני ג' אין להם דין מי"פ קמ"ל דהני נמי דין מי"פ יש להם וא"ש יתור הלשון בגמ' משום דהו"ל מי"פ ולכאור' הו"ל לומר בקיצור טעמי' דר"ל משום דמי"פ אין מחמיצין וכבר ראיתי מי שדקדק בזה ולדברינו א"ש דר' אידי בר אבין בא לתרץ אי טעמי' דר"ל משום מי"פ למה לא נקט סתמ' עיס' שנלוש' במי"פ ולכך מתרץ משום דהו"ל מי"פ כלומר דהא גופ' אתי לאשמעינן דגם הני ג' הו"ל מי"פ ושלא נטעה לומר דהני חלוקים משאר מי"פ מ"מ היה סבר' ר"פ לומר הטעם משום מצה עשיר' משום דנקט דווק' ג' משקין אלו וממילא איכא סיעת' להר"מ דרק בג' אלו הוי מצה עשירה דבזה לא נדחו דברי ר"פ כמ"ש ודו"ק:
ז תוס' ד"ה אין מחמצין הקשו לשיטת רש"י דחמץ נוקשה מיהו הוי מחצבא דאבישונ' לקמן מ' ע"א דרבא שרי אלמא דמי"פ אין מחמצין כלל ושרי לגמרי ובמס' מנחות נ"ד ד"ה אין מחמצין תירצו דאפש"ל כיון דליכ' חיוב כרת לא חיישינן דלמא נפיק מהאי רישא ובלע אידך ולפי"ז אפש"ל דאביי ס"ל נוקשה מה"ת ולכך חיישינן ורבא ס"ל נוקשה רק מדרבנן ולכך לא חיישינן רק מותיק' לקמן דשרי במשח' ומילחא נשארו התוס' שם בקושי' דל"ל דמיירי ששמרו מחימוץ דא"כ אפי' במיא ומילח' הי' צריך להיות מותר והכא במס' פסחים לא הקשו כלל מותיקא וי"ל דתוס' הכא ס"ל דלעולם הא דשרי במשחא ומילח' היינו ע"י שימור דווק' והא דאסור במיא ומילח' דמלח עם המים חזק כחו טפי ולא מהני שימור משא"כ משח' מבטל כח המלח וכבר דברו מזה האחרונים ועיין בשלטי גבורים אמנם התוס' הקשו עוד לרש"י מס' מנחות נ"ז ס"ל לר"ל אליב' דר' יוסי הגלילי מנחת נסכי' מגבלה במים ולכך אמרי' לא תקריבו לרבו' מ"נ לחימוץ משמ' הא בלא מים אפי' נוקשה לא הוי דאי הוי נוקש' אפי' בלא מים למה אצטריך לומר מגבלה במים הא נוקשה פסול למנחות. והנה לזה י"ל דאע"ג דנוקשה פסול למנחות היינו דמצה עכ"פ לא הוי מ"מ לרבות לאיסור חימוץ לא מרבינן לנוקשה כמ"ש לעיל באות ד' רק י"ל דהא תלי' באי בעי' דר' זיר' חולין כ"ג ע"ב אי שיאור דהוי נוקשה ברי' הי' או ספק חמץ ספק מצה דוודאי אי אמרי' ברי' הי' שפי' י"ל כסבר' הנ"ל דאפי' אי לא הוי חמץ לרבות למנחות שיהי' חייב משום מחמץ מ"מ מצה לא הוי ופסול למנחות משא"כ אי אמרי' דהוי ספיק' א"כ ממילא אי אמרי' דפסול למנחות דלא הוי מצה א"כ משום מחמץ המנח' נמי הי' לו לחייב וע"כ הוכיחו התוס' שפיר מדאצטריך למימר מגבלה במים דמי"פ גרידא נוקש' נמי לא הוי. וליישב קושי' התוס' על רש"י ממס' מנחות נ"ל בשנקדים ליישב עוד קולא אחת דהנה שם במס' מנחות אית' בבריית' אשר תקריבו לרבות מנחת נסכי' לחימוץ ר"ע אומר לרבות לחה"פ ופריך שם מ"נ מי"פ הי' וכו' ומשני אמר ר"ל אומר הי' ר' יוסי הגלילי מ"נ מגבלה במים וקשה לפימ"ש התוס' שם נ"ז ע"א ד"ה לרבות דמאן דס"ל לחה"פ ס"ל נמי מנחת נסכי' רק מאן דס"ל מ"נ לא ס"ל לחה"פ וא"כ הך קושי' ממנח' נסכים דהו"ל מי"פ קשה לכ"ע לר"ע נמי אפי' קודם דמפכינן שם דריה"ג לר"ע א"כ אמאי קאמר אומר הי' ריה"ג מ"נ מגבלה במים כיון דלכ"ע צריך לומר דמגבלה במים:
ח ונ"ל דהנה באמת יש לעיין מנ"ל להוכיח דמי"פ הו"ל עכ"פ חמץ נוקשה ובפרט לפימ"ש הפר"ח סי' תס"ב דרק אליב' דר"ל ס"ל לרש"י דנוקשה מיהו הוי מדנקט אין חייבים על חימוצו כרת משמע הא לאו איכא וקשה באמת מנ"ל לר"ל דמי"פ הוי חמץ נוקשה עכ"פ. ונ"ל דהנה כבר הבאתי לעיל דעת המהר"ל שהובא במג"א סי' תע"א ס"ק ה' דמי"פ עם מים לא מקרי מצה עשיר' והקשו עליו א"כ למ"ל לר"ע לחם עני פרט לעיס' שנילוש' ביין שמן דבש תיפוק לי' כיון דאינו מחמיץ א"כ ליכ' לקיים בי' ושמרתם וכבר כתבנו לעיל דלענין לקיים ושמרתם לא סגי' במה שממנו בא לידי חימוץ וכן כתב הראש יוסף כאן בחידושי' לסוגיא אמנם י"ל דשפיר אצטריך קרא לחם עני דהנה נחזי אנן אם לקח חצי זית מצה שנילוש' במים ולקח חצי זית שנילוש במי"פ דאי משום ושמרתם כיון דלא כתיב בי' אכילה א"כ סגי' לי' במה שחצי זית בעי שימור וממילא יצא ידי חוב' מצה אמנם מקרא דלחם עני דכתי' שבעת ימים תאכל וכו' לחם עני א"כ בעינן שיאכל כל הכזית מלחם עני ועי' בס' מנחת חינוך סי' י' שנסתפק אם נתבטל חתיכ' חמץ ברוב מצה אם מצטרף לכזית מ"מ הכא וודאי לענין שיקיים ושמרתם נ"ל דבר ברור כיון דלא כתיב אכילה א"כ בחצי שיעור נמי מקיים ושמרתם והי' מצטרף ח"ש שנילוש במים עם ח"ש שנילוש במי"פ דח"ש נמי שימור בעי מה"ת כיון דח"ש אסור מה"ת וא"כ שפיר נתקיים ושמרתם ור"ע מיירי אפי' בלא מים. אמנם לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת ליכ' לתרץ דבעינן קרא דלחם עני היכא שהי' לו ח"ש שנילוש במים דח"ש לא בעי שימור כלל מה"ת וא"כ קשה למ"ל קרא לחם עני תיפוק לי' דבעינן ושמרתם וע"כ ר"ל לשיטתו הוכיח שפיר אליבא דר"ע דמי"פ עכ"פ נוקשה הוי וא"כ ליכ' למעט מקרא ושמרתם כיון דבעי שימור שלא יהי' נוקשה והיינו אי ס"ל נוקשה מה"ת דווקא וא"ש מימרא דר"ל עיס' שנילושה ביין שמן ודבש דקאי על בריית' דר"ע כלומר הך עיסה שנילוש' ביין וכו' הו"ל נוקשה עכ"פ ואין חייבי' על חימוצה כרת אבל בלאו מיהו עובר וא"ש דעת רש"י שכתב בד"ה אין לשין וז"ל ולר"ל דאמר לעיל מי"פ אין מחמצין לא קשי' הך דאיהו אין חייבי' כרת קאמר כלומר דאיהו דווקא ר"ל לשיטתו מוכח שפיר דנוקשה עכ"פ הוי שלא יקשה למ"ל קרא דלחם עני תיפוק לי' משום דלא בעי שימור:
ט וא"ש נמי מה שנסתפק רש"י במי בצים אי הוי מי"פ ולכאורה קשה הא לרש"י אין נ"מ לדינא כיון דגם מי"פ הו"ל חמץ נוקשה וראיתי שכתבו בשם הב"ח דנ"מ אי מהני לי' שימור דמי"פ ממהרי' להחמיץ ובנו"ב מד"ק לאו"ח סי' כ"ב כתב דנ"מ בע"פ דשרי חמץ נוקשה. אמנם לפימ"ש א"ש דלדידן דח"ש אסור מה"ת אין להוכיח כלל אפי' לר"ע דנוקשה מיהו הוי דהא משו"ה בעינן קרא דלחם עני דלא סגיא בח"ש מצה שנילושה במים דלכך כתיב שבעת ימים תאכל לחם עני דכל הכזית צריך להיות לחם עני ולא שנילוש במי"פ דהו"ל מצה עשירה ודו"ק:
י אמנם ע"כ יש להוכיח אליב' דר"ל דמי"פ נוקשה מיהו הוי היינו רק לר"ע דדריש לחם עני וא"כ קשה תיפוק לי' משום ושמרתם וע"כ דנוקשה מיהו הוי משא"כ ריה"ג דלא ס"ל רך דרשה דלחם עני ודריש אוני מי שנאכל באנינות ולא למעט מצה עשיר' א"כ אין לבדות כלל סברא מלבינו לומר דמי"פ נוקשה מיהו הוי כיון שאין לנו שום הכרח לזה וא"כ א"ש מהו דקאמר מס' מנחות אומר הי' ריה"ג כלומר רק לר' יוסי הגלילי מוכרחי' לתרץ דמ"נ מגבלה במים משא"כ לר"ע אע"ג דגם איהו ס"ל לרבות מ"נ כמ"ש התוס' שם להדי' מ"מ לר"ע שפיר ל"ק מידי ממנחת נסכים דהו"ל מי"פ כיון דר"ע לשיטתו ע"כ ס"ל דמי"פ נוקשה מיהו הוי ושפיר רבי' קרא לאיסור חימוץ וא"כ ממילא ל"ק קושי' התוס' ממס' מנחות על רש"י למה אצטריך לי' לר"ל לתרץ מגבלה במים ואדרבה משם איכא סיעת' לשיטת רש"י מדלא מתרץ הכי רק אליב' דריה"ג משמע הי' לר"ע לא צריך לתרץ הכי דלר"ע מי"פ עכ"פ נוקשה הוי כמ"ש רק אליב' דריה"ג גם אליב' דר"ל לא ס"ל דנוקשה הוי עכ"פ כיון שאינו מוכרח אליב' דריה"ג כמ"ש ודו"ק: וכל זה עולה שפיר לשיטת מהר"ל דברייתא דר"ע דממעטינן מלחם עני פרט לעיס' שנילוש' ביין וכו' היינו דווקא בלא תערובות מים אבל עם מים לא הו"ל מצה עשירה ושפיר יש להוכיח דמי"פ גרידא הו"ל נוקשה עכ"פ ועשינו סמוכי' לשיטת מהר"ל מדברי רש"י דמי"פ גריד' נוקשה מיהו הוי וכפי מ"ש אליבא דר"ל מוכרחין לומר כן ודו"ק כי הי' נכון בס"ד:
יא וע"פ דברינו יש לתרץ מה שהקשה בס' קרבן נתנאל על הרא"ש שס"ל בדעת הרי"ף דמי"פ אפי' עם מים אינו מחמצין כלל והקשה איך אפשר לפרש הכי א"כ למ"ל לחם עני תיפוק לי' דלא יכול לבא לידי חימוץ ואינם יוצאים בו ולפימ"ש א"ש דרק לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת ע"כ מוכח דמי"פ נוקשה מיהו הוי אמנם לדידן דס"ל ח"ש אסור מה"ת שפיר אצטריך לחם עני למעט מצה עשירה דמשום שאינו בא לידי חימוץ הוי סגי' לי' בחצי זית שנילוש במים דבעי שימור עכ"פ מכח הך חצי זית כמ"ש לעיל באות ח'. אמנם נפלאתי על בעל הס' ק"נ באות פ' מה שהקשה על קושי' הרא"ש על הרי"ף דאיך נוכל לומר דאפי' עם מים אינן מחמצין א"כ קשה מההוא דמנחת נסכים דמרבינן לחימוץ והקשה בספר הנ"ל הא הרי"ף פסק כר"ע ור"ע ס"ל לרבות לחה"פ לחימוץ ולא מנחת נסכים ותמה שהיה בהעלם ממנו דברי התוס' שם נ"ז ע"א ד"ה לרבות שכתבו להדיא דמאן דס"ל לרבות לחה"פ מידה דמרבינן נמי מ"נ וא"כ שפיר הקשה הרא"ש על הרי"ף אי נימא דמי"פ אינן מחמצין בשום אופן א"כ איך שייך גבי מנחת נסכים חימוץ ובעיקר קושי הרא"ש על הרי"ף נבאר לקמן באות י"ג וי"ד בס"ד הגם דמדברי הר"מ פי"ב מהל' מעה"ק הלכה י"ט דס"ל דבמנחת נסכים ל"ש חימוץ ע"כ ס"ל דלר"מ לא דרשינן לרבות מנחת נסכים לחימוץ דאי הוי ס"ל דכ"ע ס"ל לרבות מנחת נסכים ולא פליגי רק בלחה"פ לא הוי פליג הר"מ על ר"ע מ"מ אין כאן קושי' על הרא"ש דהרא"ש ס"ל כשיטת התוס' דבמנחת נסכים כ"ע מודי דמרבינן לחימוץ וא"כ קשה שפיר לשיטת הרי"ף איך משכח' חימוץ במנחת נסכים כיון דמי"פ לעולם אין מחמצין אפי' בתערובות מים כפי הבנת הרא"ש בדברי הרי"ף. אמנם ראיתי בספר מנחת חינוך סי' קל"ה שרוצה לומר דמה דאמרינן מ"נ מגבלה במים היינו שהחמיצה במים תחלה קודם שנתן בה השמן א"כ אין כאן קושי' כלל על הרי"ף דמי"פ בחמת אין מחמצין כלל והא דמרבינן מ"נ לחימוץ היינו היכא שהחמיצה במים תחלה ולפ"ז יהיו נסתרים ג"כ דברי הנו"ב מד"ק לאו"ח סי' כ"ב שהוכיח דמאן דס"ל דמי"פ עם מם לא הוי רק נוקשה ע"כ ס"ל דנוקשה הי' חמץ דאורייתא דאל"כ מה משני מנחת נסכים מגבלה במים הא אכתי לא הוי חמץ מה"ת וע"כ באחד משני דרכים או דמי"פ עם מים הוי חמץ גמור או דנוקשה הוי מה"ת. ועי' בס' מקור חיים לה"פ סי' תס"ב שדחה דבריו ומחלק דדווקא לענין שיאור אמרי' אי לא הוי חמץ בפסח לא הוי נמי חמץ למנחות משא"כ לענין נוקשה דמי"פ שפיר י"ל אע"ג דלפסח לא הוי חמץ מ"מ חשיב חמץ למנחות אמנם לפימ"ש בס' מנחת חינוך בלא"ה אין ראי' משם דנוקש' דאורייתא דהא י"ל דמה דאמרי' מגבלה במים היינו שנתן בה מים וחימצה קודם מתן שמן והגם דהר"מ כתב דאם נתן בה מים מקודם הרי נפסלה ולא חייב משום מחמץ היינו רק למאן דלא ס"ל דמ"נ מותר לגבלה במים משא"כ לר"ל אליב' דריה"ג דס"ל מגבלה במים וודאי לא נפסלה אפי' אם נתן המים קידם וא"כ שפיר משכחת חימוץ אפי' אם מי"פ אינן מחמצין כלל אפי' בתערובות מים אמנם מדברי הרא"ש שהקשה על הרי"ף מהך דמנחת נסכים משמע דס"ל דבנתינת מים לחוד' קודם מתן שמן אי אפשר בשום אופן דכבר נפסלה ולא משכחת רק לגבל במים עם שמן ולכך הקשה על הרי"ף ומשמע דלא כמ"ש בס' מנחת חינוך דהחמיצה במים לבד ויבואר עוד בס"ד (יב) בגמ' וסבר ר"ע עיס' שנילוש' ביין וכו' לא והתני' אין לשין עיס' בפסח ביין וגו' ואם לש תשרף מיד וחכמים אומרים תאפה מיד (כך הי' גירס' הרי"ף) ואמר ר"ע שבתי היה אצל ר"א ור' יהושע ולשתי לחם עיס' ביין וגו' ולא אמרו לי דבר ואע"פ שאין לשין בו מקספי' בו וחכ"א את שלשיו בו מקטפי' בו ואת שאין לשי' בו אין מקטפי' בו ל"ק הא ביו"ט ראשון הא ביו"ט שני וכדאמר להו ריב"ל לבני יומא קמא לא תלושי לי בחלבא מכאן ואילך לושי לי בחלב' וללישנ' בתרא בדובשא והנה הקשה הפנ"י מאי ס"ד דמקשה הא פשיט' דהא דר"ע ממעט מלחם עני מצה עשיר' דהיינו דווקא לשם מצת מצוה ועי' בפנ"י שתירץ דס"ד דהא דאמר ר"ע לשתי להם ביין היינו נמי לשם מצות כיון דהוא בעצמו לש והיינו משום דמצו' בו יותר מבשלוחו. והנה עוד יל"ד למה הביא המקשן הך ברייתא דואע"פ שאין לשין מקטפי' דבלא"ה הוי מצי להקשות דר"ע אדר"ע לפי מאי דלא ידע לחלק בין יו"ט ראשון ליו"ט שני. ונ"ל דהנה עוד יש להקשות לדעת המהר"ל שהבאתי לעיל כמ"פ דמי"פ בתערובות מים לא מקרי מצה עשיר' א"כ מאי פריך מהא דאר"ע לשתי להם עיס' וכו' דלמא היינו ע"י תערובות מים דלא מקרי מצה עשיר'. ונ"ל דהנה בפלוגת' דר"ג וחכמים י"ל על ב' דרכים או דחכמים מתירי' אפי' לכתחלה ללוש. או דחכמים נמי מודה דלכתחלה אסור ללוש דבאמת מי"פ ממהרי' להחמיץ רק חכמים מתירי' בדיעבד דלא חיישי דלמא לא נזהר לשמרו היטב מחימוץ דס"ל דלא הוי רק חמץ נוקש' אפי' ע"י תערובות מים ונוקשה לא הוי רק מדרבנן לכך לא חיישינן ור"ג ס"ל נוקש' דאורייתא ועי' בתוס' מנחות נ"ד ע"א ד"ה אין מחמצין שכתבו כה"ג גבי חצבא דאבישונא כיון דלא חייב כרת לא חיישי' דלמא נפיק מהאי רישא. והנה להמקשן היה דוחק לומר דר"ע דמתיר לכתחלה פליג על ר"ג ועל החכמים א"וו ע"כ ס"ל דחכמים אסרו לכתחלה עם מים דווקא ור"ע שלש לכתחלה הי' במי"פ גרידא בלא מים אמנם אי הו"א דחכמים מתירין אפי' לכתחלה שפיר מצינו לומר דר"ע נמי ל"ש עם מים וס"ל כחכמים דשרי אפי' לכתחלה ולכך הביא הברייתא דקיטוף דחכ"א את שלשין בו וכו' דמשמע דלחכמים נמי אין לשין לכתחלה עכ"פ עם מים וא"כ ר"ע ע"כ מיירי בלא מים ואשמעינן דר"ג וחכמים לא פליגי רק במי"פ עם מים, וא"כ א"ש שיטת המהר"ל דבאמת עם מים לא מקרי מצה עשיר' רק מ"מ פריך שפיר דר"ע אדר"ע דהא לו דוחק לומר דר"ע פליג אחכמים וס"ל דמותר לכתחלה אפי' עם מים וע"כ דר"ע רק גלא מים לש וקשה שפיר דהו"ל מצה עשיר' ועי' בחידושי ראש יוסף בסוגי' שכתב גם כן עד"ז רק למסקנ' דהכא מהך דריב"ל ס"ל דאע"ג דחכמים נמי אסרו לכתחלה מ"מ ר"ע מתיר אפי' לכתחל' ור"ע הי' דעת שלישי' וא"כ לפי"ז באמת י"ל דר"ע לש עם תערובות מים והא דס"ל לס"ד דהכא נמי מיירי ביו"ט ראשון הי' משום דאוסר קיטוף והא ס"ל דע"י קיטוף וודאי ליכא למ"ד דממהר להחמיץ דבשלמא כשנילוש במי"פ עם מים גורם החמימות דמי"פ להמים למהר החימוץ משא"כ בקיטוף שהמי"פ לא נתערב עם מים ליכא מהירות חימוץ כ"כ וע"כ דמיירי ביוט"ר ואסיר משום דלא הוי לחם עני ובקיטוף נמי לא לחם עני מקרי דלחם עני בעינן לזכרון וא"כ אע"ג שלא נילוש במי"פ רק, הקיטוף הי' עם מי"פ כיון דמלמעלה נתקטף במי"פ לא יהי' לפניו לזכרון לחם פני ויהי' מדוייק בזה לשון הר"מ פ"ה מחו"מ הלכה כ' שכ' וז"ל וביום הראשון אסור ללוש ולקטף אלא במים לא משום חימוץ אלא כדי שיהי' לחם עני וביום הראשון בלבד הי' שצריך להיות זכרון לחם עני כלומר אע"ג דהעיס' לא נילוש במי"פ מ"מ לא הוי זכרון לחם עני כיון שנתקטף במי"פ והגם דדעת הר"מ דמי"פ עם מים אינן ממהרי' להחמיץ בלל כמ"ש הה"מ שם בדברי הר"מ מ"מ א"ש גם כאן סברת המקשה דבקיטוף אינו ממהר להחמיץ וע"כ משום מצה עשיר' נגעו בה והכל מיירי ביו"ט ראשון רק אח"כ משני דלעניים ביו"ט ורק אפי' ע"י קיטוף נמי ממהר להחמיץ לרבנן דפליגי על ר"ע והא דלא משני לפי המסקנ' דכאן מיירי ע"י מים ולא הוי מצה עשיר' לשיטת המהר"ל לזה י"ל דע"כ לא אמרי' דע"י מים לא מקרי מצה עשיר' רק היכא שיש הרבה מים משא"כ כאן לא מוכח שהי' הרבה מים דמי"פ עם מים משמע מעט מים וכן כתב בס' מקו"ח ובאמת מדלא נכתב כלל בברייתא מים רק יין וכו' משמע דמים הי' מעט וא"כ כה"ג שפיר מקרי מצה עשיר' ולכך הוצרך לאוקמי ביו"ט שני' וא"ש כל הסוגי' על נכון בס"ד:
יג הרי"ף פסק כר"ע וס"ל דברייתא מיירי עם מים דומיא דקיטוף ואי לאו ריב"ל דהוא בתרא דעבד עובד' כר"ע לא הוי שבקינ' חכמים דס"ל דמי"פ עם מים מחמיץ ועבדינ' כר"ע דיחיד ורבי' הלכה כרבים רק דריב"ל דהו' בתרא ס"ל נמי כר"ע לכך קיי"ל כר"ע ועי' בס' בעהמא"ו שדחה דבריו דלמא רק בחלב' שרי ולא בדובש' ור"ע מיירי בלא מים והרמב"ן במלחמות דחה דברי בעהמא"ו דבלא מים בלא"ה אינו יוצא ידי מצה משום דבעינן ושמרתם דאע"ג משום דאינו בא לידי חימוץ היו יוצאי' כל שמיני בא לידי חימוץ מ"מ מדכתיב ושמרתם בעינן שימור דליש' ואפיה דווקא ועי' בלח"מ פ"ו מחו"מ הלכה ה' וע"כ הכל מיירי עם מים. והנה הרא"ש מפרש בדברי הרי"ף דהרי"ף ס"ל דמי"פ עם מים אינן מחמצין כלל כלומר דלעולם אינ' באי' לידי חימוץ והקשה הרא"ש מותיק' דאסרי' במיא ומלחא והנה מלחא הוי מי"פ אלמא דמי"פ עם מים יוכל לבא לידי חימוץ עכ"פ וכן ממנחת נסכי' דאמרי' לרבא מ"נ לחימוץ מוכח דמי"פ עם מים יכול לבא לידי חימוץ עכ"פ. אמנם ריש פרק א"ע ס"ל להרא"ש להדי' דהרי"ף ס"ל דמי"פ עם מים אין מחמצין היינו דיכול לשמר' מחימוץ וא"כ סותר דבריו שבכאן פ' כל שעה דמשמע דס"ל דאינו יכול לבא לידי חימוץ כלל ועי' בס' ק"נ ס"ק פ' וכבר עמד בזה הפר"ח ג"כ בסי' תס"ב ועי' בשו"ת זכרון יוסף לאו"ח סי' ד' מ"ש בזה. והנה קושי' הרא"ש מהך דוחק' יש לתרץ בפשיטות דמלח לא הוי רק מעט ואינו יוכל לעכב החימוץ רק מי"פ הרבה דומי' דיין שמן ודבש זה מעכב החימוץ לגמרי וממנחת נסכים ג"כ לא קשה דהתם אליבא דר' יוה"ג וס"ל להרי"ף דר"ע פליג לגמרי על מנחת נסכי' דבמנח' נסכי' באמת לא משכחת חימוץ ועי' מ"ש לעיל באות י"א ולא כדעת התוס' שם ג"ז ע"א ד"ה לרבות דכ"ע מודי במנחת נסכי' ועי' בר"מ פי"ב ממעה"ק הלכה י"ט:
יד אמנם מה שהכריחו להרא"ש לפרש דברי הרי"ף דס"ל דאפי' עם מים אינו בא לידי חימוץ כלל נ"ל דהנה הרא"ש דייק בדברי הרי"ף מדשקיל וטרי כ"כ הרבה דהיה צריך לפסוק הלכת' כחכמים דיחי' ורבי' דהלכה כרבים רק מדריב"ל עבד עובד' כר"ע משמע דהכי הלכת' והנה בפשיטות יש להוכיח דריב"ל מיירי עם מים נמי דהנה פת שנילוש בדבש גריד' הו"ל פת הבא בכסנין וא"צ לברך המוציא וביו"ט צריך לאכול פת שחייבי' לברך המוציא וריב"ל אמר מכאן ואילך לישו לי בחלב' משמע אפי' בשביעי של פסח שהי' יו"ט וע"כ צ"ל דמיירי עם מים כמ"ש המג"א סי' קס"ח ס"ק ט"ז דעם תערובות מים חייב לברך המוציא ואפשר דזהו כוונת פלוגת' הבעל המאור שרוצה לדחות דברי הרי"ף דעובד' דריב"ל מיירי בחלבא וכדמשני כעי' תורה שרי ולכאורה אין נ"מ כל כך לדינ' דחימוץ אי בחלבא או בדובש' רק לפי דברינו א"ש דהנה אי נימא דהי' בחלבא שפיר י"ל דע"כ לא היה בשביעי של פסח דאז דרך לאכול בשר משום שמחת יו"ט ולא היה לש בחלב וע"כ דלא הי' ביו"ט שהי' שביעי של פסח וא"כ שפיר י"ל דהי' בלא תערובות מים כלל משא"כ אי מפרשינ' בדובש' א"כ שפיר י"ל דהי' ביו"ט שביעי של פסח וע"כ דהי' עם מים דביו"ט צריך לאכול פת שמברכי' עליו המוציא ובלא מים א"צ לברך המוציא ועי' תוס' מס' ברכות מ"ט ע"ב ד"ה אי בעי אכל ודו"ק היטב. והנה לכאורה יקשה באמת על ריב"ל מ"ט לא חש לדברי חכמים שהם רבי' שלא ללוש במי"פ עם מים ואפי' אם מסתבר לי' כדברי ר"ע מ"מ לא היה צריך למיעבד עובד' בנפשי' כיון שהרבים הם מחמירי'. וצ"ל דע"כ צריך למיעבד לחומר' רק אם לפי דעת המיקל ליכ' שום מעליות' משא"כ אם לדעת המיקל איכא מעליות' צריך לעשות כדברי המיקל אם מסתבר כדבריו וא"כ שפיר הוכיח הרא"ש דע"כ ס"ל להרי"ף דלר"ע מי"פ עם מים אינ' מחמיץ כלל וא"כ שפיר איכא מעליות' לעשות כר"ע כיון דעל ידי זה יוכל להיות נזהר משום חשש חימוץ כיון שאינו מחמיץ בשום אופן משא"כ אי הו"א דלר"ע נמי רק שאינו ממהרי' לבא לידי חימוץ ורבנן חיישי טפי דממהר להחמיץ וא"כ ליכ' שום מעליות' לעשות כר"ע ואמאי לא חש ריב"ל אפי' אי מסתבר לי' כר"ע לחוש עכ"פ לדברי חכמים לחומר' וא"כ שפיר פירש הרא"ש בדברי הרי"ף מדכרכר כמה כרכורי' לפסוק כר"ע ולא חש לדברי חכמים וע"כ דס"ל דלר"ע מי"פ עם מים אינ' באי' לידי חימוץ בשום אופן וא"כ איכא מעליות' לעשות כר"ע אם מסתבר לי' כוותי' ולכך עבד ריב"ל כר"ע ודו"ק כי הוא נכון בכוונת הרי"ף לפירוש הרא"ש אליבי' בס"ד:
טו אמנם רי' פרק א"ע דחשבינן שכר המדי לתערובות חמץ גמור. והנה נ"ל דמאן דס"ל מי"פ עם מים ממהרים להחמיץ אלמא שיש להם איזה פעולה כשהם בתערובות מים וע"כ דלא הוי רק חמץ נוקשה כיון שעדיין פעולתם ניכר במהירות החימוץ א"כ פועל נמי בטבעם לעכב החימוץ שלא יהי' חימוץ גמור משא"כ אי ס"ל דמי"פ עם מים הוי חמץ גמור אלמא דלא מועיל כלל מה שנתערב בהם המי"פ א"כ אינו מועיל נמי לענין שימהר החימוץ והנה מדאמרי' שם דשכר המדי הוי חמץ גמור ושם הוי מי"פ כמ"ש בשם הירושלמי שם וכלהו ע"י מיא וכיון דעם מים הו"ל חמץ גמור אלמא דלא מהני כלל כח המי"פ כשהם עם מים לעכב שלא יבא לידי חימוץ גמור ממילא אינו פועל נמי למהר החימוץ. וא"כ י"ל דלעולם אפי' לר"ע נמי הא דפליג על חכמים ולש ביין עם מים היינו רק שיוכל לשומרו כמו מים גרידא והא דלא חש ריב"ל לדברי חכמי' שהם רבים לפסוק לחומר' דממהר להחמיץ היינו משום דסתם מתני' דרי' פ' א"ע דחשיב למי"פ עם מים לחמץ גמור אלמא דאינו ממהר להחמיץ נמי כמ"ש ס"ל כר"ע ומסתמ' ידע רבינו הקדוש שסדר המשניות דאיכא הרבה תנאים דפליגי אהך דינ' דממהר להחמיץ וא"כ שפיר ס"ל להרא"ש שם דאפי' לדעת הרי"ף נמי יוכל לבא לידי חימוץ רק שיוכל לשמר' מהחימוץ והא דלא חש ריב"ל לדברי חכמים דהם רבים דפליגי על ר"ע היינו משום דמסתם מתני' נמי מוכח כר"ע וא"ש שיטת הרא"ש כאן ושיטת הרא"ש פ' א"ע ודו"ק:
טז דעת הר"מ פ"ו מחו"מ הלכה ה' דבשאר מי"פ לא מקרי מצה עשירה רק ביין שמן ודבש והנה ראית הר"מ מדנקט ר"ע בבריית' יין שמן ודבש משמע הא בשאר משקים לא הוי מצה עשיר' והנה הפר"ח בסימן תס"ב דח' זה דהא חלב נמי לא הזכיר בדברי ר"ע ואפ"ה גם הר"מ מודה דבחלב הוי מצה עשיר' ובירושלמי כתב סתם משקים והנה לקושי' הפר"ח דלא נקט חלב יש לתרץ בפשיטות דמשו"ה לא נקט חלב דבחלב בלא"ה אין ללוש משום הרגל עבירה. והנה המחבר בסי' תס"ב פסק באמת דבכל מי"פ הוי מצה עשירה והנה לדעת המחבר יש לומר הא דנקט ר"ע יין וכו' ולא סתם מי"פ דהנה י"ל דבמלח וודאי לא מקרי מצה עשיר' ואע"ג דבסי' תנ"ה סעיף ה' פסק המחבר שלא ליתן מלח במצה לדברי המחבר וודאי אין הטעם משום מצה עשירה רק משום שהי' חד ומחמם את העיסה והכי משמע שלא כתב שאסור מדינה רק שנוהגין ועיין בחק יעקב סי' תס"ב ס"ק ב' אמנם היינו דווק' אי מלח הוי בכלל מי"פ שפי' י"ל דר"ע נקט יין וכו' ולא מי"פ סתם דאתא לאפוקי מלח דמלח אע"ג דהוי מי"פ מ"מ מצה עשירה לא מקרי משום מלח דגם עני דרכו לאכול פתו במלח ועיין מס' ברכות ב' ע"ג דאמרינן שם משע' שהעני נכנס לאכול פתו במלח וא"כ שפי' י"ל דמשום מלח לא מקרי מצה עשיר' ואתא ר"ע לאפוקי מלח. אמנם הר"מ נראה דס"ל דמלח לא הוי בכלל מי"פ מדס"ל פ"ז מהלכ' מקואות דמלח מעלה את המקום ועיין בנו"ב מד"ת לאו"ח סי' נ"ח מה שמפלפל בזה וכיון דמלח הוי בכלל מים א"כ היה לו לר"ע לנקוט בקיצור פרט לעיס' שנילוש' במי"פ ולא לפרוט הני ג' משקי' יין וכו' וע"כ דרק בהני ג' משקי' הוי מצה עשיר' משא"כ בשאר מי"פ לא הוי מצה עשירה וא"ש פסקי' דהר"מ ועיין מ"ש לעיל באות ה' בס"ד ודוק ומה שתמה בנו"ב שם ע"ד הר"מ דלענין הכשר פסק פ"י מהלכ' טומאת אוכלין דאינם מכשירין משמע דס"ל דמלח דין מי"פ יש לו ולענין להעלות את המקום ס"ל דמעלה את המקום אלמא דדין מים יש לו עיין בס' ברכי יוסף לאו"ח סי' תס"ב ס"ק י"ב שעמד בזה והעלה דדין הכשר אינו תלוי כלל בדין מי"פ וגם דין חימוץ אינו תלוי בזמן הכשר כלל עי"ש:
יז שיטת הר"מ פ"ה מחו"מ הלכה ב' דמי"פ אין מחמצין כלל ועם מים כל שהוא הרי אלו מחמצין הנה מ"ש עם מים כ"ש מחמצין לכאורה י"ל דאפי' כ"ש ממש וא"כ פליג על הש"ע סי' תס"ב סעיף ג' דטפת יין נתבטל במים בשעת הבציר. והנה הלום ראיתי אחרי ראי בלבוש סי' תס"ב באלי' זוטא שם שמ"ש הר"מ אפי' מים כ"ש מחמצין אין כוונתו אפי' מעט מן המעט רק כל מין מים שבעולם בין צוננים בין חמי'. אמנם מהא לא ארי' דבאמת י"ל דדעת הר"מ אפי' במעט מים במי"פ מחמצין ומ"מ מותר ללוש ביין כיון שהטפת מים נופלת בשעת הבציר ותוסס אח"כ במים נשתנו המים מראיהן כמ"ש המהרי"ט באו"ח ח"ב סי' ב' ועיין במג"א סי' תס"ב ס"ק ו' ועפי"ז יש לתרץ לשון הר"מ פי"ג מהלכ' מעה"ק הלכה י"ט וז"ל אבל המחמץ מנח' נסכי' אין בה מלקות שאם גבלה במים הרי נפסלה קודם שתתחמץ ואם גבלה ביין של נסכי' מי"פ הן ואין מחמצין והנה יל"ד טובא א' הא משכחת לה שעירב מים עם שמן וא"כ לא נפסלה המנח' דמעט מים נתבטל בשמן ולענין חימוץ נתחמץ אפי' במעט מים רק להא י"ל דמים אין דרכו להתערב ולבלול עם השמן דמים עם שמן כל אחד ניכר ועומד בפני עצמו וא"כ שפיר נפסלה המנח' בתערובת מים בשמן דלא שייך ביטול. אמנם הא וודאי קשה מה דנקט אם גבלה ביין ולא נקט שמן ועי' בנו"ב מד"ק לאו"ח סי' כ"ב שעמד בזה ועי' בשו"ת שואל ומשיב מהדור' תליתאי סי' מ"ג אמנם לדברינו א"ש דהר"מ אשמעינן אגב אורח' דאפי' ביין שנתערב בו קצת מים בשעת הבציר ג"כ אינם מחמץ ונפסק הש"ע בסי' תס"ב אמנם נ"ל הא דמי"פ עם מים מחמצין היינו שהמים גורם למי"פ שיתחמצו דמיד שנפל בו קצת מים נחלש כח המי"פ ואז גורמי' חימוץ מעצמם ויתישב בזה מה שהקשה הפרמ"ג באו"ח סי' תס"ב כיון דמי"פ אינ' מחמצין רק עם מים א"כ אמאי אסור בתפוח שרסקו ונתנו לתוך העיסה וחמצה וכן פסק הר"מ פט"ו מהלכ' תרומות הלכה ד' וע"כ דמיירי עם מים וכן משמע מדנקט תפוח שרסקו ונתנו לתוך העיס' והיינו כסתם עיסה שנילוש תחלה במים, וע"כ צ"ל הכי דמי"פ גריד' ס"ל להר"מ דאינ' מחמצי' כלל וא"כ כיון שלא נתחמץ רק ע"י מים הו"ל זה וזה גורם ואמאי אסור עיין שם בפתיח' לסי' תס"ב באשל אברהם ולדברינו א"ש דבאמת אין החמיצות בא מכח המים כיון שאינו רק טפה אחת רק ע"י טפה ההוא נשתנו המי"פ שיכולין להחמיץ וא"כ עד כאן הו"ל זוז"ג רק אי הו"א דהחימוץ בא ע"י מים וא"כ הו"ל שפי' זוז"ג משא"כ הכא לא ע"י המים בא החימוץ רק דע"י המים נשתנו המי"פ ונהפכו בטבעם שיחמיצו וא"כ לא הו"ל זוז"ג ולכך אסור. וא"כ ראי' מכאן דלא אמרי' כמ"ש הלבוש שהבאתי לעי' דאין כוונת הר"מ במ"ש מים כ"ש למעט מים רק מים כ"ש היינו בין חמי' בין צונני' דא"כ המים בעצמ' גורמי' החימוץ והו"ל זוז"ג כקושי' הפרמ"ג וע"כ דמ"ש הר"מ מים כ"ש היינו מעט מים ומעט מים אינם מחמצי' כלל רק שהמי"פ נשתנו בטבעם ע"י הטפת מים ובכה"ג לא הו"ל זוז"ג כיון דאין החימוץ נתהוה ע"י המים וזה ברור בסברא מ"מ ביין הו"ל מי"פ כשיטת המחבר כיון שהיין תוסס אח"כ נשתנו המים כמו במי צמוקי' ודו"ק היטב:
יח ולענין מי"פ עם מים אם ממהרי' להחמיץ ס"ל להר"מ פ"ה מחו"מ הלכה כ' דמתיר ללוש לכתחלה ולקטף במי"פ עם מים חוץ מיום הראשון משמע דס"ל דאינן ממהרים להחמיץ כלל וכן כ' הה"מ שם בדברי הר"מ וא"כ ס"ל כשיטת הרי"ף וכמ"ש הרא"ש בפ' א"ע שהבאתי לעיל באות ט"ו דאינן ממהרי' להחמיץ ואע"ג דהבריית' דאין לשין את העיס' וכו' ואם לש ישרף מיד משמע דס"ל דאינ' יכולין ליזהר משימור דממהר להחמיץ עכ"פ מ"מ מדאמר ר"ע לשתי להם וכו' ולא אמרו לי דבר משמע דא"צ זהירות כלל יותר מבמים גרידא דאלא"ה היו מזהירין אותו עכ"פ שיהי' נזהר יפה מחימוץ אי הוי צריך שימור טפי מבמים גריד' ומיושב בזה השג' הראב"ד שם ועיין בלח"מ. ולענין שאר מי"פ חוץ מיין שמן ודבש וחלב ס"ל להר"מ דלא מקרי מצה עשיר' וכבר כתבנו בזה לעיל באות ט"ז דראי' הר"מ מדנקט פרט לעיס' שנילוש' ביין וכו' ולא נקט סתם מי"פ משמע דסתם מי"פ חוץ מיין ואינך לא הוי מצה עשיר' ול"ל דנקט הני לאפוקי מלח דרק במלח לא הוי מצה עשירה דמלח בלא"ה לא הוי בכלל מי"פ כדעת הר"מ. ונ"ל להביא ראיה דדעת הר"מ דמלח לא הוי בכלל מי"פ דהרי בהלכה חו"מ פ"ה בהלכה ד' כשהבי' דינ' דותיקא הבי' רק בצק שלשו במי"פ וכו' או קלהו על המחבת בשמן הר"ז מותר ובלתי ספק נתכוין הר"מ לותיקא ולמה השמיט מלח וע"כ דמלח דין מים יש לו ולא ס"ל כדעת הר"נ שהובא במג"א סי' תס"ג דמעט מלח נתבטל עי"ש ס"ק א' וא"כ כיון דמלח הו"ל כמים הו"ל לגמר' לומר לחם עני פרט לעיס' שנילושה במי"פ סתם דמלח לא הוצרך למעט כיון דלא הוי בכלל מי"פ וע"כ דר"ע דווקא הני משקים אתא לומר דהוי מצה עשירה משא"כ מי"פ סתם לא הוי מצה עשירה וא"ש פסקא דהר"מ פ"ו מחו"מ הלכה ה' דשאר מי"פ לא הוי מצה עשיר' ודוק היטב:
יט בסי' תס"ג פסק הש"ע דמותר לחרוך ב' שיבלים יחד ולא חיישי' שיצאו מים מאחת לחברת' דמי"פ אינם מחמצין ואח"כ כתב סעיף ב' שם דמותר לעשות ותיקא שהי' תבשיל מקמח עם מלח ושמן וכתב, הרמ"א דלדידן שנוהגין להחמיר במי"פ גם זה אסור ולכאורה קשה אמאי לא כתב נמי בהך דשני שבלים דאסור לדידן והנה הט"ז שם כתב דמשו"ה אוסר הרמ"א לכתחלה ביחיקא דלעשות בידים אסור לכתחלה משא"כ בלחרוק שני שבלים אינו עושה בידים שיצאו המים והמג"א כתב דלא שכיח' שיצאו המים משבלים כמ"ש התוס' מנחות נ"ד עי"ש והנה כוונת הט"ז יש לפרש דבאמת הי' לנו לחוש מדרבנן דלמא הלכה כשיטת הסוברים דמי"פ מחמצין חמץ נוקש' רק דהי' חשש' דרבנן בעלמא דנוקש' לא הוי רק מדרבנן והלכך לעשות ותיקא לכתחל' אסור דאין עושי' ספק דרבנן בידים משא"כ בלחרוק שני שבלים הוי ממילא וספיק' דרבנן במקום חששא בעלמא כיון דרוב הפוסקים ס"ל דאין מחמצין כלל מותר אפי' לכתחלה. ואפשר עוד לחלק דבסעיף ב' דאיכא מלח נמי חייש רמ"א לשיטות הסוברים דמלח דין מים יש לו וא"כ הו"ל מי"פ עם מים וע"י בישול אינו יכול ליזהר מחימוץ ואפי' מעט מלח נמי לא נתבטל משא"כ בלחרוך שני שבלים דליכ' רק מי"פ גרידא בלא מלח לא חיישי' ושרי לכתחלה וא"כ לפי זה נראה להדי' דהרמ"א לא חייש אפי' לכתחלה במי"פ גרידא ולא כדעת רש"י דמי"פ הוי חמץ נוקש' עכ"פ רק לעי' באות ח' כבר כתבנו דאפי' רש"י נמי לא כתב כך רק אליב' דר"ל מוכרח לומר כן דמי"פ הוי נוקש' עכ"פ אבל לדידן לרש"י נמי ס"ל דאין מחמצין כלל מי"פ גרידא וכמ"ש הפר"ח באו"ח סי' תס"ב ודו"ק: