תבואות השדה חלק ב· רבי אליעזר חיים דייטש
שאלות ותשובות · תשובה א
יהי שלום בחילו למי ששלום שמו ושלימה משנתי כבוד אהובי המופלג בתו"י חו"ש זך הרעיון ידיו רב לו למשקל ולמטרי בהויות דאביי ורבא כבוד מוה' שלום אברהם נ"ו מורה לעדתו בק"ק יאלשווא יע"א:
ע"ד אשר מעלתו נ"י מסתפק ושואל בענין חימום מקוה לטבילת נשים ביו"ט ראשון וביו"ט שני ודעת כבוד מעלתו נ"י שלא להורות כמ"ש הנו"ב מהד"ת לאו"ח סי' כ"ו משום שגם החתס"ו באו"ח סי' קמ"ו לא רצה להתיר: הנה קודם נחזי מה דקמן בס"ד אם חימום מים לרחיצת כל הגוף ביו"ט הוא מה"ת. הנה רוב הגאונים חוץ מדעת התוספת הי' דליכא איסור מה"ת ועי' בר"נ מס' ביצה כ"א ע"ב בסוגי' דלא יחם אדם חמין וכן משמע באו"ח בש"ע סי' תקי"א והנה ממילא כיון שגוף הטבילה מותר ביו"ט ועכשיו נשי דידן רובן ככולם אינם יכולים לסבול הקרירות ממילא וודאי הוה דבר שוה לכל נפש והיטב אשר דיבר בזה הגאון בכת"ס או"ח סי' ס"ו לענין עישון טאבאק ביו"ט מה שרוצה בספר קרבן נתנאל סוף פרק ב' ממס' ביצה להחמיר וכתב הוא ז"ל דבאמת תכלית של הדבר ההיא הוי שוה לכל נפש. לכן יש להקל עי"ש והנה גם בחתס"ו בסי' קמ"ו מתיר כדעת הנו"ב רק דשם פקפק על עיקר הטבילה ומזה נדבר לקמן בדברינו בס"ד וכפי הנראה מחתס"ו בשעה שכתב דעתו שלא להתיר לא היה עדיין לפניו ספר הנו"ב שהרי בסוף התשובה מסיים שם וכבר הורה זקן ורבותא למחשב גברא הנו"ב שהתיר ובספר נזר ישראל ח"ב סי' כ"ט ראיתי שהביא שם בשם ספר החיים להתיר ע"י עכו"ם ובפרט היכא שיצטרך ליקח מן המים להדיח קערות וכוסות או לשתות קאפע לזאת בוודאי ראוי להורות למלאות היורה מעיו"ט שלא יצטרך ביו"ט לטירחא יתירה ואח"כ לחמם ע"י עכו"ם בוודאי מותר:
ומ"ש כ"מ כו' משום שהדור פרוץ ראוי להחמיר באיסור יו"ט אומר אני אפכא משום שהדור פרוץ שלא יכשלו ח"ו באיסור נדה אין להחמיר יותר מדאי ומזקנים אתבונן הגאון בספר דברי חיים התיר לבנות בשבת מקוה לטבילת נשים בקבלנות ע"י תחבולה שלא יבא ח"ו לידי איסור חמיר ובפרט אם לא נתיר גם ביו"ט יבוא הרבה פעמים לדחות הטבילה ג' וד' ימים כשחל יו"ט להיות חמישי וששי ע"כ אין לאסור לדעתי לעשות כמ"ש הנו"ב שיסתפקו עכ"פ מעט מהמים או להקאפע או לרחיצת הכלים שמותר ביו"ט ואדרבה מזה שיראו שאין מתירים רק במילוי היורה מעיו"ט וע"י עכו"ם ושישראל מסתפק לאכילה מזה יראו גודל חומר האיסור ביו"ט ולא יזלזלו בו אמנם ביו"ט ראשון בכ"ז לא מצאנו להתיר. והנה נחזי אנן אם יחול טבילתה ביו"ט ראשון ולדחות עד לאחר יו"ט יש חשש מכשול ח"ו ולהתיר ביו"ט שני היכא שחל טבילתה ביו"ט ראשון איכא זילותא טפי ביו"ט שני לזאת נראה לי להורות להם כמו שנהגו הנשים שאין לובשים לבנים במו"ש כדאיתא בש"ע יו"ד סי' קצ"ט כמו כן יש להורות שלא תלבש לבנים באופן שיחול טבילתה ביו"ט ראשון רק ביו"ט שני וממילא ליכא זילות' דיו"ט שני מה שיחממו ע"י עכו"ם משא"כ אי יחול טבילתה ביו"ט ראשון ונדחה טבילתה עד יו"ט שני איכא זילות' טובא דיו"ט שני ודו"ק:
ומעתה נבוא ע"ד מרן הגאון בחתס"ו סי' קמ"ו שהביא שם הסוגי' דסוף פרק ב' דמס' ביצה בענין לכבות הנר מפני דבר אחר שאסור וכתב שם אפשר שהוא עמה במטה אחת ומצטער כ"ש לדחות טבילתה ליכא צערא כולא האי אומר אני עפר אני תחת כפות רגליו ירשני לדון לפניו. הנה הגם שאסרו לכבות הנר אע"ג שכפי הנראה מדברי הבעל המאור והמלחמות שהיא רק מדרבנן שהרי גם בכבוי אמרינן מתוך ומכח זה העלה החתס"ו שלא להקל גם כאן לענין טבילה אומר אני דלענין טבילה יש להקל טפי דהנה אית' במס' נדה כ"ט ע"ב מפני מה אמרה תורה טבילת נדה לשבעה כדי שתהיה חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה ומה"ט אמרינן דאסור לאשת אבל לטבול הגם דבבעל דלא תקיף ליה יצריה אמרינן דאין איסור יחוד עם נדה שהרי הכתוב העיד עלינו סוגה בשושנים מ"מ בליל טבילה דהוי כשעת כניסה לחופה חיישינן אפי' בבעל דתקיף לי' יצריה טפי (ומזה הטעם אמר לי הגאון מהר"ם שיק ז"ל פא"פ שאסור לאשת אבל לטבול הגם דבשו"ת ליו"ד סי' שס"ד לא כתב הך טעמא) עכ"פ עכשיו שהגיע זמן טבילתה מצטער טפי וא"כ יש להתיר יותר מלכבות הנר בבעי' דגמ' דשם לא מיירי מליל טבילה וא"כ מכל הני צדדים אין להחמיר כלל. ומ"ש החתס"ו שהחדש אסור מה"ת היא לשון חכמים אבל באמת כל עיקר טבילה בחמים היא דבר חדש דהרי בגמ' אמרו טבילה בחמים מי איכ' רק בנשי דידן הוי לענין טבילה במים קרים כחולי שאין בו סכנה עכ"פ וכיון דכבר כתבנו דעיקר הטבילה הוא מותר וגם עשיתי סמוכין דמשום הנאת הבעילה ג"כ יש להתיר הלכך אין לזוז מהתיר' של הנו"ב וכפרט בזמנינו שהדור פרוץ ביותר ולפעמים יוכל להדחות הטבילה על איזה ימים כה"ג כחא דהתיר' עדיף ובפרט שגם החתס"ו לא החליט לאסור ואחר העיון קצת נ"ל עוד לחלק בין חימום מים לטבילת מצוה ובין לכבות הנר משום דבר אחר דהנה באמת יל"ד בגמ' שם מס' ביצה כ"ב דבעי מאביי מהו לכבות הנר מפני דבר אחר אמ"ל אפשר בבית אחר אין לו בית אחר וכו' אין לו מחיצה וכו' עד שאמר לו אסור ויל"ד טובא דלמה הביא כל הני עצות ותחבולות שאפשר לו לעשות דבשלמ' אם היה מסקנא דמלת' דמותר שפיר קאמר כל הני דאפשר לו בלא כבוי לומר דאינו רשאי לכבות רק היכא שאי אפשר לו לעשות באופן אחר ככל הני דחשיב שם בגמ' משא"כ כיון דבאמת אסור לכבות אפי' היכא דאי אפשר לו בענין אחר א"כ למה אמר לו כל הני עצות ותחבולות וכי ליועץ נתני והלא לא רצה רק לידע אם מותר כבוי משום ד"א או אסור ומהתימא יותר שגם הרי"ף הביא כל הני עצות עד דמסיק דאסור וזה תמיה רבתי. שוב ראיתי בט"ז או"ח סי' תקי"ד ס"ק ב' שהרגיש בזה. ונ"ל דמשו"ה הוצרך אביי לומר לו כל הני תחבולות דאפשר לו בלא כבוי קודם שהשיב לו שאסור דהנה באמת היה ראוי להתיר משום צורך תשמיש שגם היא בכלל אוכל נפש כמ"ש שם המלחמות בסוגי' ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר דתשמיש נקרא בכמה מקומות בלשון אכילה כמש"ה כי אם הלחם אשר הוא אוכל. אמנם י"ל כך הא דהתיר' התורה מלאכת אוכל נפש ואפי' מכשיר. אוכל היינו היכא. שעפ"י הרוב המאכל ההיא צריך לזה התיקון דווקא ולא נגמר בלעדו הלכך אפי' היה אפשר לעשות מאתמול התירו הרבה דברים עי' בש"ע סי' תצ"ח משא"כ היכא שהמלאכה שרוצה לעשות אין לו שייכות כלל לזה המאכל רק שאצלו אירע מקרה שא"א לו שיהי' לו המאכל זולת המלאכה ההיא פשיט' דבכה"ג לא התיר' התורה דאין זה מלאכת אוכל נפש כלל כיון שהמלאכה עם המאכל אין לו שייכות כלל רק אצלו נתחדש סבה שצריך זו המלאכה למאכל אין זה בכלל מלאכת אוכל נפש. הגע עצמך מי שמושכר אצל אחד לעשות לו מלאכה והוא נותן לו לאכול בשכר. עבודתו הכי נימא שמותר לעבוד גם ביו"ט כדי שיהי' לו לאכול וודאי פשיט' כיון דהמלאכה אין לו שייכות כלל להמאכל שנגמר על ידו לא התירה התורה ויש להמתיק בסבר' זו דבר התוס' מס' ביצה כ"א ע"ב ד"ה אבל נדרים ודו"ק. וא"כ ה"נ מה דבעי מיני' אי מותר לכבות מפני דבר אחר היינו דס"ד כיון דגם תשמיש הוי בכלל אוכל נפש א"כ מותר הכיבוי עבורו ולכך לא רצה אביי להשיב לו מיד דאסור דבאמת יפלא בעניו למה יהי' אסור והרמב"ן במלחמות כתב כי היה ראוי להתיר בו מלאכה וע"ש בבעל המאור אמנם אביי מ"מ שפיר השיב לו לאיסור דבוודאי אי עפ"י הרוב הי' צורך למלאכת כבוי לצורך תשמיש כמו בישול ואפיה הי' למאכלים מותר לו לכבות כמו דמותר בשאר מכשירי אוכל נפש משא"כ כאן בתשמיש אפשר לו בכל הני בית אחר מחיצה כלי רק שאירע מקרה מיוחדת שא"א לו באופן הזה דומה ממש למי שאין לו מה לאכול אם לא ישכיר עצמו לעשות איזה מלאכה דאסור לו כיון דאין למלאכה שייכות כלל עם המאכל לא מקרי מלאכת אוכל נפש וא"כ מכיון שע"פ הרוב אפשר לתשמיש בלא כבוי אין לכבוי שייכות כלל עם התשמיש ולכך אסור הכבוי ודו"ק היטב כי הי' נכון מאוד בכוונת הגמ' בס"ד הגם שבט"ז סי' תקי"ד ס"ק ז' פירש באופן אחר והא דהביא רמ"א בסי' תקי"ד להתיר לכבות היכ' שלא יהי' לו מקום לאכול היינו משום דשם איכא הפסד ממון ג"כ ועי' פנ"י שם ד"ה מהו לכבות את הדליקה וא"כ ממילא בחימום לצורך טבילת מצוה דשם לשום אדם לא סגי' בלא"ה בלא טבילה וודאי דשרי דהוי דומי' דשאר אוכל נפש וב"ה נתגלה לנו לדעת משום מה לו התירו כבוי לצורך תשמיש מה שהראשונים כרכרו בו וא"כ פשיטא דחימום מים לצורך טבילה מצוה וכבוי הנר לצורך תשמיש לא דמי אפי' כי עוכלא לדנא והנה א"כ פשיטא להתיר ביו"ט שני ע"י עכו"ם אפילו אם לא היה אפשר בכל הני ענינים דהיינו שיסתפק ממנו לשתות קאפע כמ"ש הנו"ב ג"כ היה מותר ומכ"ש במקום שיוכל להסתפק מסמים גם לצורך אכילה בוודאי מותר ולית דין ולית דיינא לחוש כלל וכלל. רק שהמלוי מים ביורה יהי' מעיו"ט דווקא כמ"ש בשו"ת האחרונים. והנלע"ד כתבתי פה האנשוויטץ כאור הבוקר ה' דחנוכה תרנ"א לפ"ק:
אליעזר דייטש:
והגם שיש לומר דאם ההיתר של החימום ביו"ט שני הוא מטעם דהוי כאוכל נפש א"כ היכא שהלילה יהיה חול אסור לחמם ביו"ט דהא מלאכת אוכל נפש ביו"ט לצורך חול אסור מ"מ י"ל עפ"י מ"ס לעיל דליל טבילה הוי כשעת כניסתה לחופה א"כ הרי אפילו בבין השמשות של שבת מצינו דבכל דבר שהוא טרוד ונחפז עליה התירו שבות דאמירה לעכו"ם עי' בש"ע או"ח סי' רס"א סעיף א' ובמג"א שם ס"ק ו' וא"כ ה"נ מותר לחמם ע"י עכו"ם ומ"ש בפירוש סוגי' דגמ' במס' ביצה בענין לכבות משום דבר אחר עולה יפה בס"ד: