תבואות השדה חלק ב· רבי אליעזר חיים דייטש
מאמרים לחנוכה
שמן אותיותיו כשתכתוב במלואים שין מם נון ח' אותיות לכך מדליקין ח' ימים וסך אלו האותיות שמן במלואם בגימטרי' תקמ"ו נגד שם אהי' בג' מלואיו ביודי' ההי' אלפי' ועוד צ"א הוי' אדני ס"ה תקמ"ו והי' תקום כי עיקר כוונת מצוות נר חנוכה שהשי"ת יהי' עוד בעזרתינו לרומם קרן התורה כמו שהי' בימי היונים ולכך מדליקין שמן שהי' בגימטרי' תקום כלומר לעורר מדות העליונות כמ"ש אתה תקום:
כבר כתבנו במקום אחר כי שם אהי' מרומז על רחמים כלומר שהשי"ת מתנהג עמנו במדת הרחמים משום שגם הי' כביכול עמנו בגלות ואם יגאלינו כביכול גם הוא נגאל כמש"ה ושב ד' אלקיך את שבותך וז"ש אהי' כלומר אני אהי' עמהם. והנה מלוי אהי' בג' אותיותיו אלפי' ההי' יודי' שהי' בגימטרי' תנ"ה ושם הוי' במלואיו ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן בגימטרי' רל"ד ס"ה תרפ"ז שהי' הראשי תיבות של פתחת שקי ותאזרני שמחה שאמר דהע"ה במזמור שיר חנוכת השייך לחנוכה ג"כ. ואמר לכך פתחת שקי ותאזרני שמחה כלומר שהקב"ה נתמלא רחמים למען יזמרך כבוד ולא ידום כדי להודות ולהלל לשמו הגדול ית"ש ויתעלה. ותאזרני שמחה ר"ת שנת חדש מילה שהיונים רצו לבטל מישראל הי' שמח וז"ש פתחת שקי כי ש"ק הי' שם המסוגל לקבלת התפלה שהי' ר"ת שועתנו קבל ולכך כשפתחת שקי ותאזרני שמחה ששורש התיב' של שמחה הי' שמ"ח שבת חדש מילה ואפשר עוד כי ידוע להנצל משונא צריך לכוין שם תכ"ה שהי' האותות אחר שם שדי כמש"ה בצל שדי כלומר האותיות שאחר תיבת שדי שהי' אותיות תכה שהם כמו צל לאותיות שדי בזה יתלונן והנה סופי תיבות פתחת שקי ותאזרני שמחה ג"כ בגימטרי' תכ"ה ומסתמ' כשיצאו ללחום נגד היונים היו מכווני' זה השם הקדוש ומי שמכוי' בזה השם וכוונתו שינצל משונאו למען יתגדל שמו הקדוש לא רק לאהבת הנצחון בוודאי שונאיו יפלו תחתיו וכן הי' כוונת בני מתתיהו ולכך אמר דהע"ה ברוח הקדש לכוון בזה המזמור על חותנו ג"כ אמר בסוף המזמור פתחת שקי וכו' שהי' בסופי תיבות בגימטרי' שם הנ"ל למען יזמרך כבוד. ולכך ד' אלקי לעולם אודך שתקנו ימי חנוכ' לזכר עולם להודות ולהלל. ובסוף שירת הים ג"כ מרומז זה השם בתיבת מכון לשבתך פעלת ד' סופי תיבות לשבתך פעלת ד' נרמז שם תכה שבו הי' מפלת שונאי ישראל. נהגו לומר אחר הדלקת נר חנוכ' מזמור שיר המעלות הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו. הנה עפ"י כוונת האר"י הקדוש צריך לכוין בכל לילה למדה אחד מי"ג מדות. והנה בשם שדי פעל הקב"ה נסים לאבותינו אברהם יצחק יעקב כמ"ש בפסוק וארא אל אברהם וכו' באל שדי ובשם הוי' הגדול ב"ה ית"ש ויתעלה פעל נסים לישראל והנה שדי והויה בכל מלואיו שהי' בגימטרי' רל"ב ס"ה בגימטרי' תקמ"ו כמו שמן במלואיו שין מם נין שכתבנו לעיל וא"נ כשמדליקין בשמן הי' בגימטרי' שדי והויה ובשתי שמות אלו פועל הקב"ה נסים לישראל וקאמר מה טוב ומה נעים ש"בת א"חים גם י"חד ר"ת בגימטרי' שדי כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן ב' פעמים זקן בגימטרי' שדי כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ד' את הברכה הוי בגימטרי' רל"ב כנגד שם הויה בארבע מלואים:
והנה הי"ג מדות הי' בדיוקנ' עילא' עיין בזה"ק פ' נשא באדרא רב' וז"ש כשמן הטוב וכו' יורד על הזקן שבשמן של נר חנוכה מכווני' בי"ג מדות וקאמר שיורד על פי מדותיו וכו' כטל חרמון טל הי' מאתערות' דלעילא שיורד על הררי ציון ציון הם ישראל המצויינים במצוות כי שם בגימטרי' שדי הויה פשוט צוה ד' את הברכה הויה במלואיו והשם יתברך מתמלא רחמים כלומר במלואיו נמשך רחמים לישראל והשמן שהי' בגימטרי' שדי והויה בד' מלואים מזה יהי' חיים עד העולם:
בליל ה' נגמר הדלקת ט"ו נרות שהנה הו"ד הי' ספיר' חמישי' משבע ספירות והוד בגימטרי' ט"ו והנה השם הוי"ה נקוד בקבוץ שהי' הרמז לקבוץ גליות שבגלות כתיב כל היום דוה ועכשיו נעשה מדוה הוד שבשעת הגאולה יתגלה הוד מלכות שמים עלינו. והנה הנקוד בשם הויה בקבוץ בכל אות ג' נקודות ס"ה י"ב נקודות הי' בגימטרי' ק"כ נגד ק"כ צרופי שם אלקים שיתהפך לרחמים עלינו והנה שמן זית בגימטרי' תת"ז שהי' עולה כנגד ג' מלואי שמות אהי' והויה שהי' תרפ"ז ועוד להמתין ק"נ צרופי אלקי' ס"ה בגימטרי' שמן זית תת"ז ולכך מצוה להדליק בשמן זית דווק': הנם נעשה בשני חדשים אלו כסליו טבת בגימטרי' תקל"ז וח' אותיות כסליו טב"ת עם הכולל בגימטרי' ס"ה תקמ"ו שהי' כתיבת שמן במלוי שין מם נון כמ"ש לעיל. ועיקר מה שנעשה בשמן הי' משום שהתורה נמשלה לשמן וחכמה הי' ג"כ בבחינת שמן ועיקר הנס הי' שהיונים רצו להתגבר חכמה חיצוניות על חכמת התורה וד' עשה ברחמיו וחסדיו הגדולי' בהרמת קרן התורה: עפ"י רוב קורין בחנוכה פ' מקץ כי שם נראה שחכמת תוה"ק התגברה על חכמ' חיצוניות שהרי בפרעה היו חכמים הרבה ופרעה שהו' המלך הוכרח להודות ליוסף הצדיק אין נבון וחכם כמוך הרי שהתגברה חכע' התורה על חכמה חיצוניות. ואח"כ רצה מלך יון שהו' בגימטרי' יוסף כמ"ש בס' מגלה עמוקות רצה לדמות עצמו ליוסף ח"ו ורצה להחשיך עיניהם של ישראל והנה פרעה ראה בחלום שבע' שבלים בקנה אחד מלאות וטובות ושבע שבלים שדופות קדים שבלים הי' נגד חכמת התורה שיש בה שבילים הרבה וגם שביל הי' אותיות יש לב כי ל"ב נתיבות חכמה יש כמ"ש בכוונת האר"י במשיב הרוח ומוריד הגשם וראה שבע שבלים כנגד ז' חכמות שהכל מרומז בחכמ' התור' ואח"כ ראה שבע שבלים שדופות קדים הי' נגד חכמ' חיצוניות שזה לעומת זה עשה הקב"ה. וקנה עם הכולל בגימטרי' יוסף שהי' למד כל התורה כמ"ש ובן זקונים הי' לו שכל תור' שלמד יעקב משם ועבר מסר לו. ולכך נתעלה יוסף ע"י זה החלום לרמז כי העיקר הי' חכמת התורה היונים רצו להחשיך עיניהם של ישראל נ"ל כי ב"פ עין בגימטרי' ר"ס כמ"ש בספר זרע קודש שהי' בגימטרי' י"פ הויה והנה האותיות הי' הכל צרופי שמותיו יתברך ויתעלה והם מאירים באדם כל זמן שעושי' רצונו ית"ש. והנה הקב"ה נתאחד עמנו באותיות ישראל שסוף התיב' הי' אל. אמנם אם נקח ממספר ישראל י"פ הויה שהי' בגימטרי' ר"ס נשאר רפ"א שהי' אפר והנה אפר הי' בחינ' גרוע מעפר כי עפר הגם שהי' בשפלות מ"מ מצמיח מה שזורעי' בו משא"כ אפר אינו ראוי לכלום כמו כן רצו היונים להדיח נפשות ישראל מתוה"ק וממילא לא יהי' ראוי' לכלום וישארו בחינת אפר וז"ש שרצו להחשיך עיניהם של ישראל ב"פ עין שלא יהי' דבוקי' ח"ו בשם הויה ב"ה רק הקב"ה בחסדו הגדול עשה נס לעמו להראות שכל זמן שאנו דבוקים בשמו הגדול הי' בחינת הויה אז יש לנו הוי' וקיום ואפי' מבחינ' אפר עם י' הויות נעשה בגימטרי' ישראל שהי' לשון התרוממות והתנשאות ודו"ק:
קיי"ל להלכ' בנר חנוכה כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאור' הנה אם שבוודאי דברי חז"ל קיימים לדינא נראה דגם רמז יש לדבר הנה כבר כתבנו וכן כל המפורשים הנ"ח ושמן הכל מרומז לעסק התורה והנה כבר ידענו שיש חילוק בין עסק התורה או שאר אומנות כי מי שלומד אומנות ולא עלה בידו ללמדה היה יגיעתו לריק משא"כ בעסק התורה אפי' אם לא עלה בידו להשכיל היטב מ"מ שכר גדול יש לו בעמלו כמ"ש הכתוב ישמח לב מבקשי ד' כלומר אפי' מי שלא מצא כל עיונו וחפצו רק שמ"מ בקש ודרש את ד' שהי' עסק התורה כמ"ש ותלך לדרוש את ד' ג"כ יוכל לשמוח. והנה מצינו בגמר' מה עץ קטן מדליק את הגדול כך ת"ח קטנים מחדדי' את הגדולים. א"כ נקרא בלשון חכמים החידוד והפלפול בתור' כמו הדלקת האש. והנה לאו כל אדם זוכה שיהי' לו כ"כ שכל חזק לפלפל בתורה הקדושה ומ"מ לא נגרע מערכו ושכר עבודתו וז"ש כבתה כלומר שלא עלה בידו כ"כ להבת התורה כי אין לו שכל חזק כ"כ מ"מ אין זקוק לה כלומר שלא הפסיד כלום בשביל זה. וכעין דרך זה ראיתי בס' בני יששכר עי"ש. אמנם נ"ל להוסיף עוד כי עד כאן נוכל לומר שאפי' אם לא עלה בידו כ"כ עסק התורה שיזכה ללמוד הרבה מ"מ יש לו שכר ביגיעתו הי' רק אם עכ"פ כוונתו היה לש"ש משא"כ אם לא היה כוונתו לש"ש א"כ לא הועיל כלום דבשלמא מי שזכהו ד' והצליח לעשות חיל בתור' אז הגם שמתחלת למודו הי' שלא לשמה מ"מ מאור התורה שבו יסייע אותו לעלות למדריג' נפלאה ויזכה ללמוד לשמה. משא"כ אם עסקו הי' שלא לש"ש וגם לא זכה שחפץ ד' יצלח בידו א"כ לא עלה בידו כלום (כי עי"ז יוכל לבא ח"ו למדריג' לימוד לקנתר וזה בוודאי נח לו שלא נברא כמ"ש התוס' מס' נזיר כ"ג ע"ב ובכמה מקומות] וז"ש הגם שכבתה אין זקוק לה כלומר כמ"ש כי אפי' אם לא הצליח כ"כ בתור' ד' מ"מ לא עמל לריק הי' רק אם כוונתו הי' לש"ש עכ"פ כמ"ש ולכך אמר אסור להשתמש לאור' כלומר כי אם הי' כוונתו בעסק התורה להשתמש בה לעצמו לא עשה ולא כלום ויש לפרש בזה הסמיכות דמס' זבחים לסוף מס' אבות עיין בספר סמיכ' חכמים הנה מס' אבות מסיים בן הא הא אומר לפום צער' אגרא. ואם נחשוב גם פ"ו ממס' אבות מסיים שם כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אך עשיתיו ואומר ד' ימלוך לעולם ועד ואח"כ מתחיל התנא כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרי' אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח והחטאת. ונראה דהנה יש לחקור כיון דבאמת שלימות העבוד' הי' שנבין ונתבונן כי התור' עצמ' הי' תענוג גדול שאין למעלה המילה כמ"ש שכר מצו' מצו'. וא"כ מסתמ' מי שזוכ' למדריג' כזו אינו רוצה שום שכר רק כל כוונתו לש"ש כמ"ש במקום אחר כוונ' המדרש מדיו שנשתייר בקולמס קנח משה בשערו וממנה זכה לקרני הוד כלומר שעבודתו היה בבחינה כזו שלא לקבל שום שכר. והנה בחינ' זו לא נכתבה בתור' כי כל התור' מלאה מזו משכר ועונש וא"כ נקראת בחינת זו שלא לקבל שכר כמו זיו שנשאר בקולמס שמרע"ה לא כתב זאת בתוה"ק שאחר שבחינ' זו לא נמסר' רק ליחידי סגולה והנה מרע"ה זכה לכל זה ולכך זכה לקרני הוד והנה א"כ בוודאי מי שמרגיש נועם התור' ומתוקה אין לו צער בקיום התור'. וא"כ מאי אמר התנא לפום צערא אגרא אדרב' מי שאין לו שום צער בקיום המצוה ראוי לשכר יותר. ועוד כיון שהאמת הי' שהקב"ה אין לו צורך ח"ו בקיום מצוותינו רק לתועלת נפשינו נתן לנו המצו' כמאמר ר' חנניא בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תור' ומצוות א"כ למה נחשב למצו' כשלא עשה לשמה דבשלמא גבי עבוד' מן האדם לחבירו כיון שצריך לו העבוד' שפיר תחשב לו לעבוד' אפי' שלא לשמה כיון שעכ"פ נשלמה חפצו מה שהיה לו צורך אליה. משא"כ בהקב"ה למה יחשב למאומה אם לא הי' כוונ' העשאה לש"ש. ונ"ל דהענין הי' כך דוודאי תכלית הבריאה היה להטיב לברואיו ונתן להם התור' והמצוות שישלימו נפשם עי"ז וגם נתן הבחיר' בידם כדי שעי"ז יזכו עוד למדריג' היותר הגדולה כמ"ש גדולי' צדיקים יותר ממלאכי השרת והנה באמת האדם שנתעלה ע"י מדריגתו שמרגיש בנועם התור' ומצוות א"כ שוב כמעט אין לו שום בחיר' כי זר נחשב לו לעשות איזה מעש' נגד רצון הבורא ית"ש. וא"כ לכאורה הי' במדריגה אחת עם מה"ש שגם להם אין בחיר'. וא"כ לכאורה לא נשלמה תכלית הבריאה ע"י כי תכלית הבריאה הי' שתהי' הבחירה ביד האדם על שני דרכים כמש"ה ראה נתתי לפניך היום את החיים וכו' ובחרת בחיים וכיון שלאדם אשר עלה למדריג' נפלאה כזו שוב אין לו בחיר' הכי נימא שבאדם כזה לא נשלם התכלית המכוון. אך הענין הי' רק דבאמת עיקר תכלית הבריאה היתה שיהי' לו בחיר' לרע או לטוב כי בזה ניכר יותר כבודו ית"ש ויתעלה שהגם שרצונו נוטה לעשות הרע עכ"ז מכריח רצונו לטוב רק מ"מ גם בזה עדיין לא נשלם לגמרי תכלית הבריאה כי רצון הקב"ה הי' להטיב לבריותיו ולאדם כזה עדיין לא מצא עזר כי מוכרח לעשות נגד טבעו כיון שטבעו אינו נוטה לרצון הקב"ה והנה א"כ איפה לא מצינו שום תכלית הבריאה כי המלאכים וגם הצדיקים אשר השלימו את נפשם אין להם בחיר' ומוכרחי' על הטוב וההכרח לא יגונה ולא ישובח. והאנשים שנוטים לתאוו' עוה"ז רק בנ"ז מכריחי' עצמם לעשות רצון הבורא יע"ש גם על ידיהם לא נשלם התכלית כיון דבאמת אינ' מוצאים נחת רוח מעבודתם וד' חפץ להטיב לברואיו. אמנם י"ל וודאי ע"י המלאכים לא נשלמה תכלית הבריאה כיון שהם מוכרחים כמ"ש רק להאנשים שפעלו כ"כ ע"י מעשיהם הטובים וביגיעתם בעבודת ד' זכו למדריגה נפלאה כזו אשר אח"כ כבר מרגישי' נועם התורה ותענוג אחת מן המצוה יקר בעיניהם מפז והון רב מהם יש נחת רוח להקב"ה כיון שבאמת הם בעלי בחירה ומה שזכו אח"כ למדריגה כזו עד שכמעט נתבטל רצונם מ"מ באה להם ע"י בחירתם א"כ נשלמ' בזה כוונ' הבריאה והם במדריגה גבוה יותר ממה"ש למשל לעשיר גדול שמחלק נכסיו לבניו ובן אחד ע"י השתדלות הרויח כ"כ כמו חלקו שניתן לו מבית אביו א"כ לבן ההוא יש לו כפלים משאר בניו ומתענג האב בבן ההוא יותר מבשאר בניו כמו כן המלאכים אשר ניתן להם השגה בנועם ד' מתנת חנם כי באמת זה התענוג גדול מכל התענוגי' והאדם השלם אשר בבחירתו זכה לכל זה הנה מחלקו יש לו מדריגה כזו שמה"ש יש להם והנה מ"מ גם ממנו לא נגרע לחוננו ממדריגת השגת נועם ד' כאחד ממה"ש א"כ יש לו כפלים שני חלקים כמה"ש ולכך מתענג הקב"ה בהם יותר ממה"ש. ואפשר שלטעם זה נקראו ישראל בני בכורי מה בכור נוטל פי שנים אף ישראל כי לאדם השלם יש לו יתר שאת בשני חלקים ממה שזכה ע"י יגיעתו למדריגת מה"ש וחוץ לזה אין הקב"ה מקפח שכרו כמו שהאציל מזיו כבודו למה"ש כמו כן גם לאדם הזה אשר כבר השלים נפשו כ"כ. וא"כ יובן לנו שפיר כוונת התנא לפום צערא אגרא כלומר כי באמת תחלת השגתו הי' ע"י צער כפי שמצטער נפשו על התורה רק אח"כ עי"כ הקב"ה בעזרו שמזדכך גופו ולבו כ"כ עד שמרגיש נועם התורה. ואמר ג"כ פ"ו כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו כלומר כי לכך נשלמ' יותר כוונ' הבריאה ע"י האדם כמ"ש כי זה כבוד יותר להקב"ה שהאדם אף שרצונו נוטה לשאר דברים מ"מ עושה כצוי הקב"ה והי' ממש ענין אחד עם מ"ש סוף פ"ה לפום צער' אגרא כי באמת וודאי שלמלאכים אין שום צער בקיימם מצות הבורא ב"ה וב"ש רק מ"מ יותר נשלמ' כוונת הבריאה ע"י האדם ומפרש משום שכל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו ודו"ק:
ואמר הגם שאח"כ נשלם כ"כ עד שאין לו שום בחיר' מ"מ כל הנקרא בשמי דהיינו האדם שנקרא בשמו של הקב"ה כמ"ש כי אדם בגימטרי' מה כמו שם הוי"ה ב"ה וב"ש במלוי אלפי' ולכבודי בראתיו אמר יצרתיו אף עשיתיו כלומר אפי' בעת שכבר עשוי ונשלם לגמרי כי מרגיש בנועם התור' מ"מ הי' לכבודי כי זה בא לו ע"י בחירתו מתחלה בדרך הטוב. ומבי' ראי' ואומר ד' ימלוך לעולם ועד כלומר ואז בוודאי תתבטל הבחירה לגמרי כיון שיפסק היצה"ר מ"מ כיון שמתחלת בריאת העולם הי' הבחירה והיה נתגלה בזה כבוד מלכותו ית"ש ממילא נשלמה בזה כוונת תכלית הבריא'. והנה מעתה מובן מפני מה נתקבלה לד' מצוה אפי' כשאינו לש"ש משום שע"י ניכר מזה כבודו ית"ש שאעפ"י שלא השלים עצמו עדיין כ"כ ואינו מרגיש נועם התורה והמצוות מ"מ עוש' מצו' הקב"ה א"כ גם זהו מרצונו ית"ש רק החילוק שמי שהי' עושה מצו' לש"ש בשעת עשיי' המצוה מדבק עצמו בקונו ית"ש ועי"ז יגיע למדריג' יותר אח"כ משא"כ כשעושה שלא לש"ש הגם שתעלה לו המצוה הי' רק שמ"מ בעת ההוא אינו נדבק בו עכ"פ זוהמת העוה"ז מ"מ לא יוכל להדבק עצמו בקונו ג"כ. וי"ל בזה מה שאמרו במצו' שלא לש"ש יצא כלומר אעפ"י שאינו מן המובחר מ"מ יצא הכוונ' שיוצא עכ"פ מזוהמ' ומטומאת העוה"ז בשע' ההיא כשעוסק במצוה ובזה יובן כוונת התנא מאחר שמסיי' לפום צער' אגרא או שכל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו והיינו עפ"י מ"ש כי בוודאי מזה ניכר ג"כ כבודו ית"ש שעושה רצון הבורא ית"ש הגם שלבו נוטה נגד רצון הבורא כמ"ש שמרתי פקודך ועדותיך כלומר מוכרח אני לעמוד על המשמר לבל אטה מדברי תורתך כי כל דרכי נגדך כלומר לבי נוטה נגד רצון הבור' משא"כ מי שכבר זכה לעמוד במדריגה העליונה אזי א"צ שמיר' כ"כ כי שומרי' אותו מלמעלה כמ"ש רגלי חסידיו ישמור. וזה שאמר אח"כ כיון שבזה ניכר רצון הבורא ית"ש מה שהאדם מוכרח לעשות רצון הקב"ה הגם שהי' כנגד טבעו א"צ ממילא כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרות הגם שלא עשה לש"ש והי' מחמת שטבעו עדיין נוטה נגד רצון הבורא ית"ש מ"מ כיון שעכ"פ עשה מצו' הבורא כשרות אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה. הנה חובה נקרא הקב"ה כי הי' לבדו מחוייב המציאות משא"כ כל הנמצאים זולתו הי' רק מרצונו הטוב. וגם חובה בגימטרי' כ"א שהי' כנגד שמו של הקב"ה כי עיקר השם הי' יה"ו כי ה"ה אחרונ' הי' כפולה והנה כתבנו כי מצו' שלא לש"ש אינ' מועלת שיתדבק האדם לקונו ע"י עשיי' זאת המצות כיון שאינו לש"ש וז"ל הגם שהי' כשרה אלא שלא עלו לבעלים כלומר שמצוה כזו לא תוכל להעלות לבעליה לשם חובה כלומר להקב"ה. אמנם כן איזה מצות יכשר אעפ"י שהי' שלא לש"ש דווקא מצות שמהעשי' עצמ' ניכר עכ"פ שהי' מצות משא"כ פסח שמצוו' פסח הי' האכילה וא"כ אם יאכל אדם שלא לש"ש לא יהי' ניכר כלל שהי' מצוה בוודאי לא עשה ולא כלום. וכן עבירה מצינו גדולה עבירה לשמה אמנם כן היינו דווקא אם הי' לשמ' משא"כ עביר' שלא לשמה ג"כ בוודאי לא עשה ולא כלום ולא עלה בידו מאומ' וז"ש חוץ מן הפסח והחטאת כלומר עבירה שהי' שלא לשמה בוודאי לא עשה ולא כלום. והנה שמאל הי' מי שעוסק שלא לשמה וימין הי' מי שעוסק לשמה והנה זה הנרמז בנר חנוכה שמתחילין להדליק משמאל לימין כלומר שהגם שתחלת עסקו בתורה הי' שלא לשמה מ"מ צריך לסיים בימין. וגם בלילה ראשונה מתחילין בימיני כלומר שעיקר התחלת התכלי' יהי' לש"ש הגם שבאמצע חינוכו יבא לו עכ"פ איזה מחשבה שהי' שלא לש"ש. וזה הרמז שאח"כ מתחילין בשמאל שהי' שלא לשמה מ"מ יסיי' בימין שיתפלל שהקב"ה יסייע לו לבא לידי עסק התורה לשמ' וכבר כתבנו מזה במקו"א ג"כ בענין אפרים ומנשה כן הקב"ה יעזרני ע"ד כבוד שמו לעסוק בתורה לשמה כל ימי חיינו אני וזרענו וזרע זרענו עד סוף כל הדורות אמן כן יהי רצון: בליל ו' דחנוכה עפ"י כוו' האר"י ז"ל מכוונין בהדלק' למדת ורב חסד בגימטרי' פ"ר ידוע שיש פ"ר דיני' כנגד אותיות מנצפ"ך ולמתק הדינים בשורש' מכווני' כנגד' ורב חסד שהי' ג"כ בגימטרי' פ"ר לבטל הדינים ולהמשיך החסדים על עמו ישראל:
ור"ח טבת חל ביום ו' דחנוכה ואז קורי' בפ' ר"ח חצי ההין לפר נ"ל כי חצי מאותיות ההין בגימטרי' ל"ה ואם נצרף לפ"ר דהיינו לפר דיני' עוד ל"ה יהי' הכל בגימטרי' שד"י עם הכולל ובזה ממתקין הפ"ר דינים ובשם שדי עוש' הקב"ה נסים לישראל. אותיות המלוי של שמן בגימטרי' קנ"ו ולכך הי' יוסף חכם גדול כי שמן מרומז לחכמה ויוסף בגימטרי' אותיות המלוי של שמ"ן שהי' שין מם נון:
חנוכה ח' ימים ח' פעמים חנוכ' בגימטרי' חשיב ועם ח' ימים ס"ה תש"כ בגימטרי' י' פעמים חסד שהי' להמשיב מדת חסד לכל הי' ספירות: לפ' מקץ ויהי כאשר פתר לנו כן הי' אותי השיב על כני ואותו תלה לכאור' הי' לו לומר אותו תלית כי פרעה צוה לתלות את שר האופים, נ"ל כי שר המשקים רצה שפרעה לא יקרא את יוסף כי מי ירצה וימלא את לבו למסור נפשו לעבד שיהי' הוא ברשות העבד והנה אם פרעה יספר חלומו ליוסף וכל החלומות הולכים אחר הפה א"כ מוסר הוא עצמו ברשות יוסף ולכך אמר לו אותו תלה כלומר יוסף הוא הי' הגורם לתלות אותו משום שכך פתר לו וחשב שר המשקים שממילא לא ירצה פרעה למסור עצמו ליוסף רק מ"מ הי' נס מן השמים שפרעה יקרא אותי כדי שיוסף יעלה לגדולה:
לפ' ויגש במ"ר ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי רב כחו של יוסף בני שכמה צרות הגיעוהו ועדיין הוא עומד בצדקה הרבה ממני וחטאתי שאמרתי נסתרה דרכי מד' ובטוח אני שיש לי במה רב טובך עי"ש והנה יל"ד כיון שיעקב ידע בעצמו שחטא א"כ איך היה בטוח שיש לו במה רב טובך. ונ"ל כוונ' המ"ר כך דהנה הגם שגם ליעקב אע"פ הי' לו כמה צרות ומ"מ נשאר בצדקו מ"מ י"ל שהי' נסיונו של יוסף גדול משל יעקב דהנה הא וודאי כשהאדם שרוי בצער ח"ו ומ"מ עומד באמונתו בהקב"ה ומקבל הכל באהב' הוא נסיון מהקב"ה מ"מ הוא יותר נסיון כשאומרי' לאדם שהי' שרוי בצער אם תעבור עביר' פלונית ר"ל תנצל מזה הצער ותעלה לגדולה ואפ"ה אינו רוצה לעבור עבירה הי' וודאי נסיון יותר גדול והנה ידוע כשהי' יוסף בבית האסורים נהנס' אצלו אשת פוטיפר שישמע לקולה ויוציא אותו משם א"כ הי' נסיוני גדול ביותר. והנה יעקב קבל הכל באהבה כדרך הצדיקים שאפי' אם בא עליהם עונש ר"ל אמרי' שהי' לטובה וז"ש יעקב נסתרה דרכי מד' כלומר הגם שכפי הנראה הי' עונש מ"מ הם חסדים מכוסי' וז"ש נסתרה דרכי מד' שהי' מדת הרחמים. אמנם כשהיה בבחינת ישראל היה אמר אפי' אם היא באמת מדה"ד מ"מ אני מקבל הכל באהבה כיון שכך רצון הבורא ית"ש וז"ש ומאלקי כלומר אפי' שהי' מדה"ד מ"מ משפטי יעבור כיון שכך עלתה ברצונו הבורא ית"ש וז"ש למה תאמר יעקב ומדבר ישראל נסתרה דרכי מד' כי בעת שהי' בבחינת יעקב לא הי' יוכל לסבול היסורי' רק ע"י שהתנחם עצמו שהי' לטובתו ושהי' במדת הרחמים:
והנה עוד בדבר אחד הי' גדול נסיון של יוסף הצדיק משל יעקב דהנה ידוע מי שהוא בטוח שיהי' כן עוה"ב לא בקל יחטא כי מי ירצה לחלוף עולם הנצחי בעבור חיי שעה משא"כ יוסף הצדיק שעוד בימי נערותו נמכר לעבד למצרים ארץ טמאה ומי יודע כמה עתים עוד יחלפו עליו שלא יוכל להשלים עצמו א"כ בקל הי' להיצה"ר לפתות אותו לומר לו ב"כ וב"כ אתה אבוד מעוה"ב א"כ שמח בחור בילדותך ואעפי"כ לא נתפתה לחטא וא"כ הי' נסיוני גדול מאוד וז"ש יעקב רב כחו של יוסף הרבה ממנו. או שחטאתי שאמרתי נסתרה דרכי מד' כלומר שלא קבלתי היסורין באהב' רק ע"י שאמרתי שהי' לטובה ושהי' מדת הרחמים. שנית שאנו עמדתי בנסיון משום שבטוח אני שיש לי במה רב טובך כלומר אני הייתי בטוח שאם אעמוד בנסיוני בוודאי. אהי' בן עוה"ב וא"כ לא בקל הי' להיצה"ר להטות עצמו לרעה ח"ו משא"כ בני יוסף שהי' בימי ילדותו בארץ הטמאה ולא ידע עוד כמה עתים יחלפו עליו שלא יהי' יוכל לקנות שלימות לנפשו וא"כ בקל הי' ליצה"ר לפתות אותו לעבירה ח"ו ואפ"ה עמד בנסיוני א"כ גדול כחו וצדקתו הרבה יותר ממני ודו"ק:
במ"ר יהודה הי' לבוש חמשה לבושים נומה אחת היתה לו בלבו כיון שהי' כועס היה קורע את כולם מה עשה יוסף באותו שעה אותו עמוד של אבן שהי' יושב עליו בעט בו ועשאו גל של צרורות מיד תמה יהודה ואמר זה גבור ממני. נ"ל לפרש המ"ר ע"ד מוסר וכלל לעבוד' ד' דהנה ידוע שיש ב' דרכים לכבוש היצה"ר דרך אחד שהגם שכבר נתפתה להיצה"ר. אמנם אח"כ מתחרט בלבו כמ"ש לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר וכובשו אח"כ. אמנם יש דרך אחד מעולה מזה שאפי' בשעת מעשה העביר' כשהיצה"ר רוצה לפתות אותו הוא כובש היצה"ר. והנה במעשה יהודה עם תמר הגם שהי' מן השמים מ"מ הי' קצת נדנוד חטא רק אח"כ נתחרט יהודה והוד' ולא בוש ואמר צדקה ממני והנה איתא ברמב"ם פ"ג מהלכ' גירושין שאפי' בשע' שישראל חטאו מ"מ בלבו נוטה לדבר ד' וז"ל יהודה הי' לבוש חמשה לבושי' כלומר שלבו שהי' נוטה לעבודת ד' היה מעוטף בכמה לבושי' שנתגבר עליו מעטה החומרי' רק מ"מ בשעת שהי' כועס כלומר שעלה בלבו לעשות תשובה כמ"ש לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר היה לו נימ' אחת בלבו הי' התשוק' שבלב איש הישראלי לעבודת ד' לכבוש כחו החומרי הי' קורע את כולם כלומר כי אז נראה סימנו יראת ד' בקרבו ומעיל החומרי' אשר יכסהו נקרע ממנו. אמנם יוסף הצדיק. אותו עמוד של אבן כלומר היצה"ר שנמשל לאבן שהי' יושב עליו כלומר בשעת שהיצה"ר הסיתו באותו שע' ממש בעל בו יעשאו גל של צרורות. ולא רק לאחר שכבר עבר עביר' חם לבו בקרבו רק מיד טרם שיכול היצה"ר לפחות אותו והי' קשה כאבן כידוע במעשה דאשת פוטיפרע מיד בעט בו ועשאו גל של צרורות כמ"ש בגמר' אם אבן הי' נמוח באותו שע' וודאי תמה יהודה ואמר זה גבור ממנו כי בוודאי צריך לזה גבור' יתרה לכבוש היצה"ר קודם החטא מלאחר החטא וזה הי' החילוק בין יהודה ליוסף ודוק כי הי' מליצה נאה במדרש ע"ד המוסר וגדר לעבודת ד' ית"ש ויתעלה: