אור ברסלב
תבואות השדה חלק ב דרוש לפרשת נח

תבואות השדה חלק ב· רבי אליעזר חיים דייטש

דרוש לפרשת נח

בית יעקב

נח איתא במ"ר הפוך רשעי' ואינ' זה דור המבול ובית צדיקי' יעמוד זהו נח. ונ"ל דהנה איתא לא נחתם גזר דינ' אלא על הגזל וצריך טעמ' למה וכי לא הי' בידם הרבה עבירו' זנות וכדומ' ונראה דהנה באמת איתא כי גם נח לא היה כדאי שינצל רק שמצא חן בעיני ד' הכוונ' הי' כי יש דורשי' שהיה רק צדיק בדורותיו ויש לפרש הפסוק צהר תעש' לתיב' כי הנה איתא בספרי' הקדושי' כשצדיק מתפלל לבטל איז' גזיר' יראה להפוך אותו הדבר לטובה כגון מנגע עונג וכיוצא בזה והנה בדור המבול שהי' גזיר' שיבא עליה' צרה ר"ל ואם גם נח היה נאבד היה נשחת העולם לגמרי ולא היה מאיר ח"ו כבודו וגדולתו ית"ש ולכך מצא חן בעיני ד' כלומר למען כבודו ית"ש שלא יאבד העולם לגמרי ולא יהי' ניכר כבודו ית"ש וז"ש צהר תעשה לתיבה הקב"ה למד אותו שיעשה מתיב' צרה צהר כלומר שיצהיר כבודו ית"ש וז"ל ואל אמה הי' מלשון מעיין כמו שמצינו אמת המים כלומר שמקור ומעיין זה הנס יהי' למעלה כלומר בשביל כבודו ית"ש. ועיין י"ל כי אותיות נח המלוי של הנון וגם החית עם המלוי בגימטרי' דעת והנה נח לא פגם בבחינת הדעת כי מי שהו' פוגם באות ברית קדש פוגם בבחינת הדעת ומי שהי' שומר הברית מתקן הדעת וז"ש אלה תולדות נח כלומר התולדות הי' המלוי של האותיות נח שהי' בגימטרי' דעת עם אות ח' הי' איש צדיק תמים כי מי שהי' שומר הברית נקרא צדיק ולכך אמר לו הקב"ה צהר תעש' לתיב' כלומר שיאירו כל האותיות גם המלוי מתיבת נח ואל אמה תכלינ' מלמעלה כלומר שלא יהא פגם ח"ו בדעת העליון כמה שנכתב בתפלת נטילת לולב ובנענועי אותם תשפיע שפע ברכות מדעת עליון כי גם הלולב הי' נגד השדר' שלא יהי' פגם בבחינ' הדעת כי הזיוג נקרא דעת כמ"ש והאדם ידע את חוה אשתו ואמר הכתוב ופתח התיב' כלומר האותיות נח שהי' בגימטרי' חן בצדה משום שלא יהי' כוונתו למצא חן בעיני הבריות רק לש"ש וממילא יהי' מוכיח אותם כי זה הי' כוונת הקב"ה בעשיית התיב' כמ"ש רש"י ז"ל. ועיין י"ל ופתח התיב' כי הנה אותיות נח עם המלוי חוץ האות נ' בראש התיב' בגימטריא דעת וז"ש ופתח התיב' בצדה משום שלא יצרף האות נ' שהי' בראש תיב' נח וממילא ישאר בגימטרי' דעת. והנה זה הי' דבר גדול שהי' בדור המבול שהיו מלאים זוהמ' ושטופי' בעריות והי' כבש מעינו ולא פגם באות ברית קודש וז"ש י"ל דורשי' לגנאי לא שהיו מגנים את נח רק שדרשו לגנאי שנא הי' משובח בזה שהיו מגנים אנשי דורו בחטא גלוי עריות והי' היה צדיק ואלו הי' בדורו של אברהם אבינו ע"ה שאז היו גדורי' מן הערו' לא היה נחשב לכלום. והנה איתא שדור המבול חטאו מחמת רוב טובה שהשפיע להם הקב"ה והנה א"כ קשה למה נאבדו הלא זה אמתלא והתנצלות על חטאם כמה שמצינו ודי זהב בשביל רוב טוב' שהשפעת להם עשו עגל. אמנם היה י"ל דבאמת היה להם התנצלות על חטאם מחמת רוב טובה רק דא"כ חייבו כליה על חטא גזל דאם היו עניים לא הו' נענשים כ"כ על עון גזל כמ"ש שהע"ה לא יבוזו לגנב כי יגנוב לעמל נפשו כי ירעב רק שהמ' היו עשירי' ואעפי"כ היו גוזלי' וחומסי' ולכך מה שנאבדו מן העולם כדין עשה עמהם הקב"ה ית"ש ויתעלה והנה חיבת רשע בהיפוך אותיותיו הי' עשר וזה כוונת המדרש רבה אלה תולדות נח והי' קשה למה נאבדו דור המבול וכ"ת בשביל שחטאו הרי שהי' להם התנצלות בשביל רוב עשרם והי' להם לענוש אותם בממונם שיהיו עניים ע"ז מתרץ הפוך רשעי' כלומר אם תהפוך תיבת רשע וא"כ היו עשירי' ולא הי' להם לגזול ולחמוס וע"כ שהיו נוטים רק אל הרע כמש"ה וכל יצר וכו' רק רע כלומר שאין להם שום כוונ' בחטאם רק למרוד בהבורא ית"ש ולכך ואינ' ובית צדיקי' יעמוד זהו נח. ולכך אלה תולדות נח שכ"מ שנאמר אלה פסל את הראשוני' וא"ש מה דלא נחתם גז"ד אלא על הגזל דעל שאר חטאים היה להם התנצלות שהי' מחמת רוב עשרם ודו"ק:

לפ' לך ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל נ"ל הכוונ' דהנה איתא מס' פסחים פ"ח פ"א לא כאברהם שקראו הר שנאמר אשר יאמר היום בהר ד' יראה ולא כיצחק שקראו שדה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית שנאמר ויקרא שם המקום בית אל הכוונה הי' כך כי הנה עבודת ד' השלמה צריך להיות שיהי' שמח עצמו בעבוד' ד' לא ע"מ לקבל פרס רק שיהי' נרגש אצלו תענוג גדול בעבוד' ד' כמ"ש בס' חוה"ב בשער עבודת אלקים ובעבודה גופא ימצא מרגוע לנפשו. והנה החילוק שבין הר ושדה ובית הי' כך כי הר הי' מקום גבוה וקשה לעלות אליו כמו כן תחלה כשנכנס האדם לעבוד' ית"ש נדמה לו כהר כלומר כי מצייר נגד עיניו כמו עול גדול מקבל עליו. ואח"כ כשיגיע לקצת מדריג' יתרה אזי כבר מאמין שיוכל לכבוש יצרו ונדמ' בעיניו כשדה שע"י חריש' וזריע' ימצא פירות כמו כן כבר נקבע בנפשו כי ע"י עבוד' ד' ימצא שכר טוב בעמלו ונוח לו לכבוש היצה"ר מבתחלה כי כבר הי' מורגל קצת בעבודת השי"ת ואין קשה עליו כהר. אמנם שימצא מרגוע לנפשו בעבור' עצמה אינו מוצא עדיין והי' רק כמו שדה שאין לו תענוג מהעבוד' רק מהפירות אשר יקוה לאסוף אחרי עבודתו אמנם יעקב כבר קראו בית כלומר שבמקום מקדש שהי' התור' והעבוד' בזה יתענג בדשן נפשו כמ"ש דהע"ה שיר המעלות לדוד כלומר שהתפלל לד' שיזכה למעלות הצדיקי' וז"ש זכור ד' לדוד את כל ענותו כלומר אשר בתחלת כניסתו לעבוד' ד' הי' אצלו כענוי וז"ש את כל ענותו אשר נשבע לד' וכו' אם אבא באהל ביתי וכו' עד אמצא מקום לד' משכנות לאביר יעקב [ואל תטעה ח"ו שכוונתינו שאאע"ה לא הגיע למדריג' זו כי באמת האבות נכללא זה בזה כמ"ש יצחק הי' אברהם אברה' הי' יצחק. רק המדריג' עבוד' הם על דרך הזה ודוק] ואיתא מס' זבחי' נ"ד לא הוי ידעי דוכתי' היכ' כלומר שלא ידעו איז' הי' מקוה ביהמ"ק אייתי ספר יהושע בכלהו כתי' וירד ועלה הגבול בשבט בנימין ועלה כתי' וירד לא כתיב אמרו ש"מ הכא הי' מקומו סבר למבני' בעין עטם דמדלי אמרי נחתי בי' קליל כדכתי' ובין כתפיו שכן ויש לפרש הנה מלבד מ"ש כי מה שקראו יעקב בית היינו שימצא מרגוע ומנוחה לנפשו במה שזוכ' להיות משרת לממ"ה הקב"ה ולכך נקרא בית שהי' מקום מנוח' כמו כן תתענג בדשן נפשו בעבודת ד' נוכל לפרש עוד באופן אחר כי יש ב' מדריגות בעבודת ד' האחד להיות מובדל ונפרש לגמרי מהעוה"ז ויתב ויתבודד במקומות מיוחדי' אשר אין שם אדם לבל יפריעו אותו מדביקות אלקי. דרך השני הי' שאפי' בישובו עם בני אדם ומדבר עמהם ג"כ לבו דבק בעבודת השי"ת אפי' בעת עסקו במשא ומתן או אפי' בצורכי גופו מ"מ לבו דבוק בעבדות השי"ת וז"ש גבי יעקב ויחלום והנה סולם מוצב ארצה כלומר אפי' בעת עסקו בעניני עוה"ז מ"מ וראשו מגיע השמימה כי נפשו דבוק בד' ית"ש ואמנם אח"כ וירא ויאמר מה נורא המקום הזה כלומר כי לזה בוודאי צריך השתדלות רב שלא יפול ממדריגתו ע"י התחברותו עם האנשים וזה הכוונ' כי מתחלה הי' ביהמ"ק כלומר עבודת ד' הי' בבחינת הר ושדה מקום מובדל ומופרש מחבר' האנשי' אמנם אח"כ נקרא בית כי אפי' בהתחבר עם אנשי גילו מ"מ לבי דבוק בד' ית"ש ועי"ז יוכל להטות לבות האנשי' להמשיך אותם לעבודת השי"ת כמש"ה ויעבור אברם בארץ כלומר שהי' הולך ומתחבר עם אנשי הארץ ומ"מ וירא ד' אל אברם וז"ש בגמ' לא הוי ידעי דוכתי' כלומר שהיו מבקשי' מקו' מקדש והנה שמו אל לבם כי בכ"מ כתי' וירד ועלה כלומר כי כל ענייני עוה"ז וכל הצלחתו הולכי' מטה מטה כי אחרי התענג גופו מענייני עוה"ז ימאסו לו ובפרט לעת זקנתו וביום מותו לא יביא מאומ' מכל הנאת עוה"ז אמנם בשבט בנימין כלומר התור' שהי' נקראת ימין שהי' נתינ' בימין של הקב"ה ועלה כתיב וירד לא כתיב כי בת"ח נאמר עוד ינובון בשיבה אמרי ש"מ הכא הי' מקומו כלומר שזהו מקום לד' ועי"ז יוכל האדם לבא למדריג' עבודת ד' כי ישום בנפשו כי בכל ענייני עוה"ז יש להם יריד' משא"כ בתוה"ק הי' קיימת לעד סברי למבני' בעין עיטם כלומר שמי שרוצה לדבק בתורת ד' יהי' מובדל לגמרי מאנשי' וז"ש בעין עטם כלומר שיהי' אטום ומובדל מכל עין רואה דמדלי כי זה מקום גבוה מאוד. אמרי נחתי בי' קליל כלומר כי מי שרוצה לזכות בכתרה של תורה לא יהי' פרוש לגמרי מחבורות האנשים כי אז לא ידעו ללמד אורחות ד' מאחר שהיה מובדל לגמרי מהם לכך אמרי נחתי בי' קליל כלומר שידבק עצמו אל האנשים רק לא ירבה לישב בחבורתם רק שידבק עצמו להם למען יוכל להדריכם בדרך הישר וזה כוונת הכתוב ויעתק משם ההר' כלומר שגם בתחלת עיונו בעבודת ד' הי' עדיין אצלו כהר לפי הפירוש הראשון שהי' עדיין אצלו בבחינת עבודה משא או שהי' מובדל מחבורות אנשים זה הי' רק מקדם אבל אח"כ לבית אל כי הי' מטרת חפצו שיגיע למדריגה אשר בעבוד' עצמה ימצא מרגוע לנפש ויט אהלה והנה אהלה כתיב ואהלו קרי הכוונה כי אפי' בעת התעסקו בענייני עוה"ז שהי' בבחינת נקבה וז"ש ויט אהלה מ"מ הי' אהלו כלומר שהיה כוונתו לעבודת ד' שהיה בבחינת שכל שהיה בבחינת זכר כי צור' השכלי באדם צריך להתגבר על כח החומרי כמו הזכר שהי' מושל בנקבה ואמר בית אל מים כלומר שהי' מטרת כוונתו להגיע בית אל. אמנם ע"י מה יוכל לבא למדריגה כזו והנה העיקר שבכל מעשיו יהי' כוונתו ליחוד קב"ה ושכינתיה כדאיתא בתק"ז ד' קול הוי' דבור אדני וצריך בכל מעשיו ליחד ב' שמות אלו הוי' ואדני וז"ש והע"י שהי' בגימטרי' הוי' אדני' זה הי' מקדם כי הי' כל כוונתו בכל מעשיו ליחד ב' שמות אלו ועי"ז זכה שהגיע למדריגה זו בית אל מים כי ע"י התורה שנקראת ים כמ"ש ארוכ' מארץ מדה ורחבה מני ים עי"ז זכ' למדריגה נפלאה כזו אמנם גם לימוד התורה צריך להיות לש"ש ליחד ב' שמות אלו הוי' אדנ"י כמ"ש והעי מקדם עי"ז זכה לעבודה שלמה ודו"ק:

לפ' חיי ותלד אשת אדוני בן לאדוני אחרי זקנתה ויתן לו כל אשר לו נ"ל דכוונת אליעזר הי' להוכיח לבל יחשבו אולי הי' כדעת הליצני הדור שמאבימלך נתעברה שרה וא"כ הוא ממזר ח"ו לזאת בא להוכיח מב' טעמים שיצחק הי' בן אברהם. אחד כי ידוע שהקב"ה לא עבד ניסא לשקרי. והנה אם אמנם שמה שנולד כשהיתה שר' בת תשעים שנה שזהו אינו שלא כדרך הטבע כי אפשר שבימים ראשונים אירע לפעמים להוליד אפי' בת צ' שנה כמו שגם היום מולידים לחמישים שנה מ"מ כיון ששרה חוזרת לימי ילדותה כמש"ה אחרי בלותי היתה לי עדנה זה וודאי שלא כדרך הטבע וע"ז שיצחק אינו ממזר דלהוליד ממזר לא יעשה הקב"ה נס ז"ש ותלד שרה אשת אדוני בן לאדוני כלומר שהו' בנו וודאי ולא מאבימלך והראי' אחרי זקנתה כלומר שלא היתה זקנה ונהפך לילד'. ועוד ראי' אחת מדחזינן שאברהם נמשך באהבתו לבנו ליצחק ואילו לא היה בנו. היה הלב יודע שלא לאהוב אותו כדאיתא מס' ב"ב סוף פ' חזק"ה גבי מעשה דר' בנאה בהך איתת' דרק בן אחד הי' לו מבעלה. וע"כ מדהי' אוהבו כ"כ וודאי שהו' בנו וז"ש ויתן לו את כל אשר לו דאוהבו ביותר מזה ג"כ מוכח שהי' בן לאדוני ולא מאבימלך ודו"ק:

בפסוק אחותינו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שונאיו ואיתא במדרש כי קללה הי' טמון בפיהם עיין בס' תורת משה שהבי' ג"כ זה המדרש וצריך לבאר איזה קללה נרמז בפסוק זה. ונ"ל דהנה בפ' עקידה כשברך המלאך את אאע"ה אמר לו ויירש זרעך את שער אויביו ולמה נאמר כאן שער שונאיו ונ"ל דהנה החילוק בין אויב לשונא הי' כי אויב הי' שונא טפי משונא כמש"ה תכלית שנאה שנאתים לאובי' הי' לי משמע דאויב גרע משונא. והנה יעקב ועשו היו תמיד שונאי' זא"ז רק החילוק כי יעקב לאשר טבעו לא הי' אכזרי ושופך דם מסתמא לא הי' השנאה אצלו כ"כ לעשו כמו עשו שהי' שונא ליעקב ומסתמא הי' שנאת עשו שהי' אכזרי ושופך דם גזלה משנאת יעקב לעשיו. וא"כ יעקב נקרא אצל עשו שונא. אמנם עשיו ליעקב נקרא אויב שהי' בתכלית השנאה כמ"ש ועברתו שמרה נצח. והנה המלאך כשברך את אאע"ה לאשר כי גם אצל אאע"ה הי' העיקר שיעקב יתברך כמ"ש כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק דהיינו שרק יעקב יתברך לכך אמר לו ויירש זרעך את שער אויביו דעשו נקרא אויב ורצה שיעקב יירש את עשו. אמנם לבן מסתמא הי' נוטה לבו יותר לעשו מליעקב ורצה שח"ו יתגבר עשו על יעקב אמ"ל ויירש זרעך את שער שונאיו כלומר שעשו ימשול ח"ו על יעקב דיעקב לא נקרא אויב רק שונא וזה כוונת המדרש שהיתה קללה טמונ' בפיו ודו"ק:

בפסוק ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו שים נא ידך תחת ירכי ואשביעך כו' אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנוכי יושב בקרבו כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק. נ"ל כי כאן הכתוב מרמז במוסר השכל על ענין קדושת הזיוג שהכוונה יהי' רק להוליד זרע קדוש כמו שכתוב בספרי' עה"פ עתה ידעתי כי אשת יפת מראה את כי אצל אבותינו הקדושים הי' מצוות הזיוג כמו שאר מצוות כגון סוכה ולולב שלא הי' מעורב מחשבה זרה והנה כל כוונת היצה"ר הי' להחטיא הצדיקים בעוון פגם ברית קדש ח"ו וזש"ה ויאמר אברהם אל עבדו הי' היצה"ר כי אצל הצדיק היצה"ר הי' כעבד זקן ביתו כלומר הגם שהיצה"ר הי' זקן כמה שדרשו בגמר' מלך זקן וכסיל שהי' היצה"ר. המושל בכל אשר לי כלומר שמ"מ הי' מושל עליו דלכך הי' נקרא שמו אברהם שהי' בגימטריא רמ"ח שהי' מושל על כל רמ"ח אברים שלו. ויאמר לו שים נא ידך. תחת ירכי כלומר אם תרצה ח"ו להחטיאנו לפגום הברית קדש אז אשביעך בד' אלקי השמים ואלקי הארץ הם הר"ת מאת השמים ואת הארץ הי' גושפנקא דאחיד בי' שמי' וארעא כי הי' בבחינת דכר ונוקבא מקבל ומשפיע. אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני כלומר כי איתא בספה"ק דמשו"ה יוכל האדם לחטא ביותר בפגם ברית קדש משום שעיקר יצירת האדם הי' ע"י אותה התאוה כמ"ש דהע"ה הן בעון חוללתי וכו' וז"ש אשר לא תקח אשה לבני כלומר גם בשעת הזיוג לא יהי' מבנות הכנעני כלומר מסטרא דמסאבות' אשר אינני יושב בקרבו כלומר מחמת שכל עיקר וצירתי הי' ע"י אותה התאוה לא כן כי הצדיקים אפי' בשעת זיוגם מהרהרים בקדושה ומיחדים שמות הקדושים ועיקר כוונתם לקיים מצות פ"ו ולהוליד נשמות קדושות. כדאיתא כי אפי' בשעה שאינ' ראוי' להתעבר ג"כ מולידי' במחשבתם נשמות קדושות וז"ש כי אל ארצי ואל מולדתי תלך כלומר שעיקר הכוונת בשעת הזיוג יהי' להוליד נשמות קדושות ובבחינ' הזו ולקחת אשה לבני ליצחק. ויש לפרש בזה ע"ד צחות מ"ש חז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף הכוונ' כי בעוה"ר ההמון עם שמים כל שכלם ומחשבותם רק על ענייני הגופני בתאוות החומר ותחת אשר צריך להיות אדוק במחשבתו במצות הבורא ית"ש מחשבתו תמיד קשור' בענייני הגוף ותאות עוה"ז לכך אמר כשהדור יהי' זכאי שהנשמה לא תהי' קשורה ואדוק' כ"כ וז"ש עד שיכלו כל נשמות שבגוף שהשכל לא יהי' נקשר בקשר חזק ואמיץ, בגוף רק שהמחשבה יהי' טהורה וזכה לעבודת הבורא ית"ש אז בוודאי יבא בן דוד כי"ר מאבינו שבשמים שנזכה לטהר מחשבותינו לעבודת הבורא ית"ש ויתעלה:

עוד לפ' חיי ויישם לפניו לאכול ואיתא במ"ר שנתנו לו סם המות בקערה ויש להבין מה הי' כוונתם להרוג אותו וכי רוצחים היו. ונראה דהנה לבן בקש לעקור את הכל ח"ו היינו שהי' כוונתו שלא י' ח"ו אומ' ישראלית כלל בעולם והנה אברהם אבינו עשה לאליעזר שליח לקדש לו אשה סתם מארצו וממולדתו ולא פירש לו איזה ואנן קיי"ל מס' נזיר י"ב האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם ומת השליח אסור בכל הנשים שבעולם וא"כ אם ימות אליעזר יהי' יצחק אסור לישא שום אשה וממילא לא יצמיח אומ' ישראלית בעולם. דמבנות כנעני מסתמ' לא ירצה דהרי משו"ה שלח אותו לנחור ודו"ק:

לפ' תולדות ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד ואיתא במ"ר א"ר חמ' בר' חנינא מאוד מחרד' שחרד ע"ג המזבח ונ"ל דהנה רש"י הביא המ"ר דבשעה שנכנס אליו עשו ראה גיהנם פתוח' מתחתיו. ונ"ל דהנה באמת יל"ד אמאי העלים הקב"ה מיצחק שעשו הי' רשע וקושי' זו הקשה ג"כ בזוה"ק ונ"ל כי הקב"ה רצה שיצחק יברך את יעקב מתוך שמחה ואם יצחק הי' יודע כי עשו הי' רשע הי' מצער עצמו ולא היה יוכל לברך את יעקב ולכך לאחר שיעקב קבל הברכות אלו לא הי' גלה לו שעשו הו' רשע הי' מקלל את יעקב טל שרמה אותו לכך מיד לאחר הברכות גלה לו הקב"ה האמת שעשו הו' רשע וזה כוונת המ"ר שראה גיהנם פתוח' מתחתיו כלומר כי אז נתגלה לו האמת שעשו הו' רשע והו' מוכן לגיהנם. והנה בשעת העקידה כשאמר לו המלאך אל תשלח ידך אל הנער הי' יצחק נתירא אולי נמצא בו איזה מום שאינו ראוי להיות קרבן לד' רק מ"מ היה מתישב בדעתו אולי משו"ה נשאר בחיים להעמיד בנים צדיקים אמנם אח"כ כשנתגלה לו שעשו הו' רשע תלה הדבר בעצמו שמסתמא נמצא בו פסולת שיצא ממנו עשו ולכך נפסל מלהיות קרבן לד' וממילא הי' החרד' עכשיו יותר גדולה מהחרד' שחרד ע"ג המזבח בשעת העקידה ודו"ק: וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן אחי רבקה אם יעקב ועשו ופרש"י איני יודע מה מלמדנו ורבים נבוכו בדברי רש"י אלו מה בעי רש"י בזה שאינו יודע הגם שבאמת קשה למה השמיענו הכתוב כי רבקה הי' אם יעקב ועשו. אבל לאיזה צורך כ' רש"י שאינו יודע. ונ"ל כוונה אחרת בדברי רש"י כי הנה לכאורה קשה מאחר שהי' נסיון גדול להיות אצל לבן שלא ילמד ממעשיו שבאמת שבח עצמו יעקב בזה כמ"ש עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי וא"כ כיון שאסור לעמוד במקום סכנה אפי' סכנת הגוף אך לא יירא יעקב לילך אל לבן שהי' סכנת נפש וגדול המחטיא חבירו יותר מן ההורגו. אמנם יש ליישב כי לאשר רוב בנים הולכים אחר אחי האם וא"כ כאן שהי' יעקב ועשו הי' יעקב מסופק אם לבן דומה בטבעו ליעקב וא"כ לא יחטיא אותו או אם הי' דומה לעשו ויחטיא אותו ח"ו וא"כ כיון שהדבר הי' ספק ואם ישאר בה בוודאי עשו יהרוג אותו לכך בחר לילך אצל לבן דלענין שיחטיא אותו הוי כמו ס"ס ספק אולי לבן אינו רשע כ"כ כי דומה ליעקב ב' דלמא לא ילמד ממעשיו וזש"ה וילך פדנה ארם אל לבן וכו' והי' קשה איך לא חש יעקב שלא יחטיא אותו לבן והשליך נפשו מנגד והכתוב הזהיר ובדרך חטאים לא עמד ע"ז מתרץ הכתוב בעצמו אחי רבקה אם יעקב ועשו וא"כ עדיין הדבר בספק אולי טבעו של לבן נוטה ליעקב ולא לעשו וז"ש איני יודע מה מלמדנו כלומר כיון שאינו יודע מה מלמדנו אם לבן ילמוד אותו לעשות רע ח"ו וא"כ הוי כמו ס"ס שלא יחטיא אותו ולכך הותר לו לילך אל לבן ודו"ק:

ויאמר יעקב אל אביו אנכי עשו בכורך עיין רש"י שיעקב לא הוציא שקר מפיו. ונ"ל דהנה בפסוק איתא ויקראו שמו עשו ופרש"י הכל קראו לו כן ואח"כ ויקרא שמו יעקב הקב"ה ואיתא שם ובמ"ר א"ר יצחק אתון קריתין לחזירתכון שם אף אני קורא לבני בכרי שם והדבר צריך ביאור ונ"ל דהנה אם רואי' איש אחד משופע בעושר ונכסי' סבורי' הכל שנשלמו בו כל תכלית השלימות ולכך נקרא עשו כלומר שהוא כבר עשוי ונגמר כי ההמון סבורי' שזהו תכלית האמיתי וכשרואי' איש עני הגם שהי' ת"ח ויר"ש אינם מתבוננים עליו כלל וכלא נחשב. אמנם אם נסתכל מה יהי' בסופם הנה מי שהוא רשע הגם שהו' עשיר בנכסי' ושליט כרצונו סופו לשאול תחתית ומי שהו' צדיק הגם שהי' כל ימיו בעוני ועלבון מ"מ בסופו יהי' לו שלוה ואחרי' טוב וז"ש המ"ר הקב"ה אמר אתם קריתין לחזירתכון שם כלומר שקריתם לו עשו שסבורים אתם שכבר הגיע בעשרו לתכלית השלימות אני אקרא לו שם לבני והי' יעקב כלומר שנסתכל מה יהי' בסופ' כמש"ה עד אבא אל מקדשי אל אבינ' לאחריתם ויש לפרש הכתוב וידו אוחזת בעקב עשו כי שרו של עשו הי' סמאל והנה אותיות אל הי' בקדושה והי' מסוף תיב' וז"ש שיעקב אחז בעקב עשו כלומר שכח הקדושה שבו לקח י קב או יתפרש עוד כשנכתב עשו עין שין וו. ונקח סופי אותיות שהי' בגימטרי' ק"ו ואם תקח ק"ו מעשו שהי' בגימטרי' שע"ו נשאר ר"ע וזהו שאמר יעקב אחז בעקב עשו ונשאר לעשו ר"ע שהי' רע וכל צד הקדושה שבו לקח יעקב לעצמו וא"כ הגם שבפי הבריות הי' עשו נראה כאיש שהי' עשוי ונגמר והכל היו יראים מפניו אבל באמת לא היה נחשב כלו בעיני הקב"ה כי כל הקדושה שבו נשאר ליעקב כמה שמרומז בפסוק וידו אוחזת בעקב עשו עפ"י פירושינו בס"ד ודו"ק:

והנה מצד יצחק הי' הבכור יעקב שהי' הו' טפה ראשונה כידוע וז"ש אנכי עשו שבאמת הי' יעקב בתכלית השלימות יותר וגם בכרך מצד אני הבכור ודו"ק:

במ"ד ויבאו עבדי יצחק אין אנו יודעים אם מצאו או לא מצאו מן מה דכתיב וימצאו שם באר מים חיים הוי שמצאו מים חיים והוא תמיה דהי' באותו פסוק עצמו מבואר ויאמרו לו מצאנו מים. ונראה דהנה מסתמ' כל הענין שכתבה לנו תוה"ק בבארות של יצחק הי' ענין גדול הנוגע ליר"ש וראיתי בס' הקדוש פורת יוסף שמפרש כל הפרש' מיצחק ורבקה ג"כ ע"ד המוסר. וגם אנו נפרש לדרכנו ואלה תולדות יצחק בן אברהם כי יצחק הי' מלשון צחוק ושמחה הגם שהי' בחינת הדין ג"כ מ"מ אפש"ל שלצדיקים מגיע השמחה וחדו' בדין כדאיתא סו' פ"ב דמס' ברכות הכל נזונין בצדקה והן נזוני' בזרוע והנה ע"י שהקב"ה משפיע לאדם שמח' יש ב' מיני אנשים כי באחד הי' לטובתו שעי"ז אין לו שום מניעה מעבודת השי"ת ואז הי' בבחינת יעקב ויש אנשים שע"י שיש להם תענוג בעוה"ז מבעטים בד' ח"ו ואז הי' בבחינת עשו וז"ש הכתוב ואלה תולדות יצחק כלומר אם הקב"ה משפיע שמח' וחדוה לאדם נולד מזה או שהי' לטובתו או כמ"ש עושר שמור לבעליו לרעתו וז"ש רש"י יעקב ועשו האמורי' בפרש' כלומר נגד ב' כתות אנשי' כמ"ש והנה יצחק הי' מדה"ד ג"כ והנה אנו רואי' הרבה רשעי' שאין מדה"ד שולט' כלל עליהם בעוה"ז. אמנם הי' בחינ' כמו עוף הנתון בכלוב של ציד כדאיתא במ"ר קהלת עה"פ שמח בחור בילדותיך עי"ש וז"ש ויאהב יצחק את עשו כלומר הגם שמדה"ד אוהב הרשעי' בעוה"ז מ"מ הי' ציד בפיו כהמשל שהובא במ"ר שם לעוף שנתון בכלוב של ציד והנה יצחק הי' נגד כח השכלי ורבקה הי' נגד כח החומרי' כי החומר הי' בבחינ' נקבה נגד כח השכלי והנה יש ב' אנשים שמתפללי' לד' ואחד כוונתו שהשי"ת ידריכהו בדרך התור' והיראה והשני כוונתו שיהי' לו ממון הרבה שיוכל לילך אחר תענוגי עוה"ז והגם שכפי הנרא' שניהם צדיקים כי שניהם שופכי' שיח רגשם לד' מ"מ חילוק גדול יש ביניהם שהאחד כוונתו בתפלתו שיעשה רצון הבורא והשני כוונתו שאדרב' אם ימלא ד' שאלתו ימרה בזה פי כבודו ית"ש כמ"ש דהע"ה ותפלתו תהי' לחטאה שהי' מתפלל שיוכל עוד לחטא נגד השי"ת שאמרתי בדרך הלצי עה"פ ואתה אנוש כערכי וכו' אשר יחדיו נמתיק סוד כבית אלקי' נהלך ברגש כלומר כי השני כשהולך לביהכנ"ס להתפלל סובר שהי' ג"כ בערך הצדיק וז"ש ואתה אנוש כערכי כלומר שהרשע חושב כן בדעתו אמנם אם נעמוד על כוונתם מה שטמון בלב כל אחד אזי נדע החילוק גדול ביניהם וז"ש אשר יחדיו נמתיק סוד כלומר אם נעמוד על סוד הדבר בעת בבית אלקים נהלך אזי נדע החילוק וקאמר ישיא מות עלימו כלומר כי ע"י שימלא בקשתו זה ידריכו אל דרך המות כי רעות במגורם בקרבם. אמנם אני אל אלקי' אקר' וד' יושיעני כי כוונתי שיהי' לי לישועה למען אוכל לעבוד את ד' וז"ש ג"כ ויעתר יצחק לד' לנוכח אשתו כלומר היפוך מאנשי החומר כשמתפללי' כמ"ש רש"י שזהו עומד ומתפלל בזויות זה וזו עומד' ומתפללת בזויות זו כלומר כי אנשי הצור' יש להם כוונה אחרת לגמרי בתפלתם מאנשי החומר ואין כוונ' שניהם שוה ואמר ויעתר לו ד' ופרש"י ולא לה שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע הכוונ' הי' כך כי כל דור מה שנולד לאדם ע"י פעולתו נקרא בן כמ"ש תולדותיה' של צדיקי' מעש"ט והנה הצדיק מתפלל לד' שיוכל לעבוד אותו כראוי וא"כ הדבר שמתפלל עליו הי' צדיק וז"ש תפלת צדיק בן צדיק כלומר מה שמוליד ע"י תפלתו הי' ג"כ צדיק. אמנם מי שמתפלל וכוונתו שיוכל למלא תאוותו בעוה"ז הגם שבשעת שמתפלל הי' נראה כצדיק אבל מה שמוליד בתפלתו הי' רשע כמ"ש ותפלתו תהי' לחטאה וז"ש שאינו דומה מי שמוליד בתפלתו שיהי' צדיק למי שמוליד שעיקר תפלתו על תענוגי עוה"ז ועי"ז נעשה רשע יותר וז"ש תפלת צדיק בן רשע כ' צריך לכוין שיוכל לעבוד את ד' ודו"ק: והנה אפי' בעסק התורה והמצו' ג"כ צריך לראות שיהי' לש"ש כי הכל הולך אחר הלב כי מי שעוסק במשא ומתן ומחשבתו דבוק' עכ"ז בהבורא ית"ש נקרא עובד אלקי' ומי שעוסק בתור' וכוונתו למען יוכל עי"ז להיות מתנהג בנשואות לילך אחר תענוגי עוה"ז אזי הו' רשע כמש"ה יש רשעי' שמגיע אליהם כמעשה הצדיקי' כלומר האמנם שעוסקי' בתור' כמעשה הצדיקים מ"מ נקראו רשעי' ויש צדיקי' שמגיע אליהם כמעשה הרשעי' כלומר הגם שעוסקי' בעניני עוה"ז מ"מ כיין שכוונת' לעבודת הבורא ית"ש נקראו צדיקי'. והנה הגם שהעסק בתור' צריך להיות לשמה מ"מ אמרו חז"ל לעולם יעסוק אדם וכו' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה כי המאור התור' יסייעו שיהי' עסקו לש"ש והנה התורה נמשלה למים. והנה מי שעוסק בתורה לשמה נקרא מים חיים כי זוכה פ"י תוה"ק להתהלך לפני ד' באור החיים עידון הנצחי וז"ש ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים אמנם ויריבו רעי גרר הי' היצה"ר שרוצה לגרור האדם אחר תאוות עוה"ז לאמור לנו המים כלומר שיהי' העסק שלח לש"ש ולכך קרא שם הבאר עשק ואח"כ עדיין היצה"ר רוצה להתגרות בת"ח ויקרא שמה שטנה. אמנם ויעתק משם כלומר שעלה למדריג' יותר גבוה עד שלא הי' לשטן שום שליטה עליו ויקרא שמה רחובות כי הרחיב ד' לנו ואז ויעל משם באר שבע כלומר שהי' בבחינת כמו בשנה שמשביעי' אותו כשיצא לאויר העולם. והנה הצדיקי' גדולי' יכולי' לבא למדריגה גדולה עד שאפי' היצה"ר משלים עמהם ופוסק ללחום כנגד ואז יוכל הצדיק לעסוק בעניני עוה"ז ג"כ כי כבר נפסק ממנו, היצה"ר וז"ש ואבימלך הי' היצה"ר שנקרא מלך זקן הלך אליו. ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי כי הצדיק אינו מאמין בעצמו אולי יתגבר עוד עליו ח"ו ויאמרו ראה ראינו כי הי' ד' עמך כי מיד שכבש את יצרו ב' ג' פעמי' שוב אין לו שליט' עליו וספר הכתוב כי עשה להם משתה ויאכלו וישתו כי היצה"ר ג"כ יש לו הנא' מזה מה שהאדם כובשו כידוע המשל שהוב' בזה"ק מהשר שהתחדש בבגדי זונה נגד בן המלך וספר הכתוב שביום ההוא ג"כ באו עבדי יצחק ויאמרו לו כי חפרו באר כלומר שתוה"ק הי' עד אין תכלית שהאדם יוכל לעלות תמיד ממדריג' למדריג' אפי' בשעה שכבר כבש את היצה"ר עוד חפרו באר וע"ז אמר המ"ר ועוד אין אנו יודעי' אם מצאו או לא מצאו כלומר כי אפי' מי שמצא מים דהיינו עסקו בתוה"ק עדיין אינו בטוח בנפשו אם מצא כי אפשר שלא הי' כוונתו לש"ש רק מן מה דכתי' וימצאו שם באר מים חיים כלומר אם עסקו בתוה"ק הי' בבחינת מים חיים שנמשך חיותו והולך כי אין כוונתו לזנות עי"ז לתענוגי עוה"ז שהי' כמים אשר יכזבו מימיו רק כשהו' בבחינ' מים חיים מזה מוכח שמצאו מים. כן יעזור לנו ד' תמיד ע"ד כבוד שמו שנזכה לעסוק בתוה"ק לשמה כל ימי חיינו אנו וזרענו וזרע זרענו ע"ע אמן כי"ר:

נ"ל מה שהי' כוונת יצחק לברך את עשו כי באמת הי' ידע שיעקב איש חם יושב אהלים באהלו של תורה והו' רצה שלא יהי' לו שום טרדה בעסקי עוה"ז והי' סובר שעשו הי' יר"ש ויחזיק אותו על התור' והעבוד' וז"ש ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ד' הכוונ' כי שדה מבורכ' אין הנאת תכליתו ממנה לשעת' בשעה שהשדה עומדת בקמותיה רק בעת אסיפ' התבוא' כמו כן מי שעסקו בעניני עוה"ז עדיין לא הגיע לתכלית שלימותו עד אשר ירויח ויתן מהונו לת"ח העוסקים בתורה וזה ממש כשדה מבורכ' אמנם מי שעוסק בתורה א"צ לו לאצור חיל להרבות הון ודי לו שיהי' לו רק ספוקו כדי להחיות נפשו ויש לפרש בזה ע"ד צחות משנה ט' פ"ז ממס' פרה מי שהיה מימיו על כתפו והור' הורא' והראה לאחרי' את הדרך והרג נחש ועקרב ונטל אוכלי' להצניען פסול אוכלי' לאכלן כשר. הכוונ' הי' כך מי שנטה שכמו לסבול עול התור' וז"ש מי שהי' מימיו התור' שנמשלה למים ובפרט משנה זו מיירי ממים שנמלאו לקידוש ואפר פרה שהי' מי התור' שמטהרת את הטמא. והי' מימיו על כתפו כי נטל עליו עול התור' והור' הורא' והראה לאחרי' את הדרך כלומר שמור' דרך ד' לאחרי' והרג נחש ועקרב כלומר המזיקי' ורוצה להרוס כרם ד' צבאות אנשי' כאלו שהם בבחינ' נחש הורג אותם ונטל אוכלי' כלומר שע"י שעיקר עסקו הי' בתור' לוקח מזונו מאחרי' המספיקי' לו להצניעם כלומר שמבקש יותר מכדי ספוק לנפשו רק רוצה לצבור הון הרבה ולקבץ ממון פסול כי הת"ח אינו רשאי להנות מאחרי' רק מה שמוכרח לו לחיות את נפשו וז"ש אוכלי' לאכלן כלומר כי מה שלוקח אוכל מאחרי' הי' רק לאכלן כדי שיהי' לו ספוק לנפשו זה כשר ודו"ק:

לפ' ויצא בפסוק ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים. הנה במ"ר פירשו שהראה לו הקב"ה ליעקב ביהמ"ק בנוי וחרב ובנוי. אין זה. הראה לו חרבנו הנה כל הפרש' מרומז על הגלות כדאמר ויצא יעקב מבאר שבע וכו' ויקח מאבני המקום תשתפכנה אבני קודש עי' מ"ר הכוונ' הנה הקב"ה ג"כ עמנו בגלות ורמז לו במ"ש והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך ולכך אפי' אם ישראל לא יהי' להם זכות ג"כ יגאל אותנו הקב"ה למען שכינת כבודו ולכך הבטיח לו והשיבותיך אל האדמה הזאת. אמנם יעקב לא השיג זאת מיד שיהי' מקום לומר כי גם הקב"ה עמנו בגלות לכך אמר ויקץ יעקב משנתו הי' הגלות כדאית' במ"ר אני ישנה בגלות ויאמר אכן יש ד' במקום הזה כלומר כי גם הקב"ה עמנו בגלות ואנכי לא ידעתי. והנה איתא לאשר ביהמ"ק של מטה מכוון כנגד ביהמ"ק של מעלה לא היו יכולי' הגוים להחריב ביהמ"ק מה עשה הקב"ה לקח ביהמ"ק של מעלה למקום אחר וממילא לא הי' הביהמ"ק של מטה מכוון כנגד של מעלה והי' להם רשות להחריב הביהמ"ק וז"ש זנח ד' מזבחו נאר מקדשו כלומר הביהמ"ק של מעלה. והנה מקדש ראשון הי' המשכן שעשה מרע"ה כי משכן נקרא מקדש ואח"כ הבית המקדש שעשה שלמה ואח"כ הבית השני שעשה כורש מלך פרס והבית שיבנה לעת"ל ב"ב הי' המקדש של מעלה ואח"כ יהי' למטה אצלינו ב"ב. והנה בתיבת אין זה נקוד מונה רביעי כלומר שהבית הרביעי יהי' מונח לעת"ל ולכך קאמר אין זה כלומר שאלו בתי מקדשות יחרבו רק הרביעי יהי' מונח וקיים כי אם בית אלקים כלומר הבית שנבנה ע"י הקב"ה וזה כוונת המקונן שר שמומו ויקונן אין זה ודו"ק. והנה כששלח הקב"ה מרע"ה לגאול ישראל ממצרים אמר לו כה תאמר אל בית ישראל אהי' אשר אהי' הכוונ' כי לכך יגאל אות' הקב"ה הגם שאין אנו כדאי בזכותינו רק מ"מ אהי' כלומר כי אח"כ נסגל מצוות ומעש"ט וגם כי הקב"ה עמנו בגלות ויעשה הקב"ה למענו וז"ש אהי' אשר אהי' ויש לפרש עפ"י רמז כוונת יעקב שנשא רחל ולאה כי יעקב רחל ולאה בגימטרי' תנ"ו שהי' בגימטרי' אהי' במלוי יודין ההין אלפין שהי' בגימטרי' תנ"ה ועם הכולל תנ"ו וזה שאמר הכ' תנ"ו עוז לאלקי' אמנם לבן רצה שהקב"ה לא יתנהג עם ישראל במדת אהי' שהי' שם הרחמי' לכך רצה שלא ישא רק את לאה יעקב לאה בגימטרי' רי"ח שהי' כמנין אלקי' בבחינת אחורים וי"ג אותיות של המלוי אלקי' וה' אותיות בתיב' אלקים כמ"ש בסדור האר"י בכוונת ברכה הריח. רק יעקב השלים ע"י רחל מלוי השמות של אהי' שהי' שם הרחמי'. והעמיד י"ב שבטים נגד י"ב מזלות השמים ובני רחל יוסף ובנימין ר"ת י"ב כנגד כל י"ב שבטים. וגם בבחינה זו אנו נקראי' כולם בני רחל כמ"ש נוהג כצאן יוסף כי עיקר מחשב' יעקב הי' על רחל להשלים שמות אהי' שהי' מדת הרחמים על ישראל ודו"ק:

בילקוט הראה הקב"ה ליעקב אבינו שרו של בבל עולה ע' חווקיק ויורד ושל מדי עולה נ"ב ושל יון ק"פ ושל אדום עולה ולא ידע כמה באותו שעה נתיירא יעקב אבינו אמר תאמר שאין לו יריד' אמ"ל הקב"ה אל תחת ישראל אפי' אתה רואה אותו יושב אצלי משם אני מורידו הה"ד אם תגביה כנשר וכו' נ"ל הכוונה מה שאמר לו אפי' אתה רואה אותו יושב אצלי דהנה כתבתי במקום אחר מה דאית' במ"ר במלחמ' גוג ומגוג שאמר יתיצבו מלכי ארץ וכו' על ד' ועל משיחו היינו שקטרגו על ישראל שלכך כובשי' אות' בגלות משום שאנו שומרי' מצווה ד' וז"ש ורוזנים נוסדו יחד על ד' כמו כן יש לפרש כאן ששר של אדום יושב אצל הקב"ה כלומר שטענתו שישראל אינם שומרי' מצוות ד' ומזה באמת נתיירא יעקב כי יהי' לו טענה טובה ח"ו שלא יגאלו ע"ז השיב לו הקב"ה אפי' אתה רואה אותו יושב אצלי כלומר שיטען שאינו עושי' רצונו מ"מ אני מורידו כי סוף סוף יגאל אותנו הקב"ה ודו"ק:

עוד שם בילקוט ובמ"ר ישראל אשר בך אתפאר את הי' שאוקינך חקוק למעלה עולי' למעל' ומוצאי' אקונין שלו. יורדי' למטה ומוצאין אותו ישן. נ"ל כי הנה אית' בספרי' הקדושי' התנהגות הצדיקי' כי אפי' בעת שעוסקי' בעניני עוה"ז אשר לפי ראות עיני בני אדם אינם דבקי' כלל בד' ית"ש מ"מ הצדיק השלם דבוק תמיד במחשבותיו בה' ית"ש ויתעלה וז"ש עולי' למעלה ומוצאי' אקוני' שלו כלומר כי צורתו הי' שכל האדם דבוק תמיד בכסא כבודו ית"ש יורדי' למטה ומוצאין אותו ישן כי בשעה שאין האדם עוסק בתורה ובמצות נקרא ישן כדאיתא במ"ר אני ישנה ישנה מן המצוו' אמנם בצדיקי' נאמר ולבי ער כי אינם נפסקי' מדבקות' בד' ית"ש וע"ז קאמר אפי' יורדי' למטה ומוצאי' אותו ישן מ"מ עושים למעלה מצא אקוני' שלו כלומר שהי' דבוק תמיד בד' ית"ש ויתעלה. עוד יש לפרש כוונת יעקב שרצה לישא רחל דווקא כי הנה לבן הי' שונא ליעקב והנה להנצל משונא כתיב בכוונת האר"י לכוין שם תכ"ה והוא כך יו"ד פעמים ה"י בגימטרי' ש' ועוד יו"ד פעמים ה"א בגימטרי' ק"ב ואותיות יו"ד ה"א חמשה אותיות ס"ה עולה תכ"ה עי' בסידור האר"י בכוונת על הפסוק כל הנשמה תהלל יה שהי' ג"כ ר"ת תכ"ה והנה העיקר בצירוף י"ה יו"ד פעמים ה"י ויו"ד פעמים ה"א בגימטרי' ת"כ יעקב רחל ג"כ בגימטרי' ת"כ והי' כוונתו שע"י שיתחבר עם רחל יהי' בכחו לכבוש את השונא לבן. אמנם לבן ידע מזה ולכך נתן לו לאה עפ"י הכוונ' שכתבנו לעיל ודו"ק:

בפסוק ויהי בבקר והנה הוא לאה כתיב בואו ולכאור' הי' לכתוב בפסוק והנה היא לאה ביו"ד. ונ"ל עפ"י דאית' במ"ר ובילקוט בצפר' אמר לה רמית' בת רמית' לאו בלילי' הוי קרינן לך רחל ואת ענית לי אמ"ל ואית ספר דלית לי' תלמודי' לא כן אביך צווח לך עשו ואת ענית לי' וא"כ כששאל אותה למה רמה אותו השיב' לו כי הי' מדה כנגד מדה כי הוא ג"כ רמה את אביו וז"ש ויהי בבקר והנה הי' כלומר יעקב הוא לאה שהוא ג"כ כך רמה את אביו כמו לאה שרמה אותו ולכך אמר והנה הוא לאה כלומר שלאה השיב' לו כי הוא ג"כ עשה כמו לאה:

לפ' וישלח וישלח יעקב מלאכים ופרש"י מלאכים ממש כה תאמרון וכו' עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ואשלחה להגיד לאדוני למצא חן בעיניך וישובו המלאכים אל יעקב וכו' וגם הולך לקראתך קשה מהו וגם וכו' ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן והבקר והגמלי' לשני מחנות. נ"ל לפרש הענין בדרך מוסר והתנהגות הראוי ליראי ד' כי הנה כמו שהאדם עושה תחבולה שינצל משונאי החיצון דהיינו בני אדם הקמים נגדו כמו כן צריך לעשות תחבולה שינצל מיצה"ר האורב עליו להדיחו מתור' ד' והנה עצה נכונה כשיצה"ר מפתה אותו לדבר עביר' והי' על הנאת השע' בעוה"ז יאמר לו אם כוונתך לטובה לי שיהי' לי תענוג כמו כן גם אני רוצה להתענג נפשי שאזכה לרב טוב הצפון לצדיקי' והוא ע"י שמירת התורה הגם שזהו עדיין אינ' מדריגה גדולה כ"כ כי באמת צריך לעסוק בתורה ומצוות בלי שום פניה. רק מ"מ אמרו חז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה וכו' והנה כשהי' עכ"פ במדריג' הזו לעסוק שלא לשמה נתהפך היצה"ר מבחינ' נבל לבחינ' לבן כי אומרי' להיצה"ר שכוונתי בעסק התורה ג"כ שיהי' טוב לו וז"ש וישלח מלאכים ופרש"י מלאכים ממש כלומר המלאכים שנבראו מהמצוות ואמר לו עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי כלומר כי עדיין אני בבחינ' זו בעסק התורה והמצות שיש בי ג"כ מצד היצה"ר ולכך אמר לו למצא חן בעיניך כלומר שכוונתי עדיין לצד פניה. אמנם היצה"ר מ"מ רוצה להתגבר על האדם כמ"ש כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו וז"ש באנו אל אחיך וכו' וגם הולך לקראתך כלומר כמו שאתה רוצה להתגבר עליו כמו כן הו' רוצה להתגבר עליך ולכך צריך לראות לבטל היצה"ר לגמרי והוא רק ע"י שירחיק ממנו כל תאוות העוה"ז וז"ש ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן והבקר וכו' כלומר כח הבהמי שבולשני מחנות כדי שלא יהי' לבו נוטה כלל וכלל לעניני החומרי ועי"ז יכול לכבוש אותו וזהו מדריג' אחת שיוכל לבא לעסוק בתורה ומצו' לשמה ודו"ק:

והנה באמת גם לפי פשוטו א"ש ששלח מלאכים ממש לעשו הי' כדי שיירא ממני והמלאכי' הי' מה שנעשו ע"י קיום המצוו'. אמנם יעקב בוודאי עשה כל התפעלות להנצל משונאי והנה איתא בכוונת האר"י שיכוין להנצל מאדם רע שם תכ"ה וי"ל דלכך נקוד על וישקה"ו לדרוש כל האותיות כמה הי' עולה בגימטרי' והנה וישקהו עם הכולל עולה בגימטרי' תכ"ה עם הג' אותיות וזה השם כוון יעקב ולכך לא יכול לו. אמנם בסידור האר"י כתיב בורא לציון בטחו בד' עדי עד הי' ב"פ ע"ד שם אכטדם שהי' בגימטרי' בטחון והוא שם האותיות שקודם האותיות אלקי' וז"ש יעקב כי ראיתי אלקי' פנים אל פנים כלומר שכוון קודם האותיות אכטדם שהי' פני' של אלקי' וכוון ב"פ כמ"ש בטחו בד' עדי עד על הכוונ' הנ"ל וממילא נתקיים בו ויבטחו בך יודעי שמך כלומר היודעי' זה השם כי לא עזבת דורשיך ד' שהי' בסופי תיבו' תכה ועי"ז ניצל מעשו כן הקב"ה ברחמיו יפול שונאינו תחתינו אמן כי"ר:

בפסוק ויקחם ויעביר' את הנחל ויעבר את אשר לו ופרש"י עשה עצמו כגשר נוטל מכאן ומניח כאן נ"ל הכוונ' דהנה האדם צריך לידע כי העוה"ז רק בבחינ' ים סוער כי אין רגע בלי פגע והחיי' של האדם בעוה"ז הי' כגשר וצריך לסגל בעוה"ז שיהי' לו בעוה"ב מקום מושב הנצחי לבל יתפתה מהיצה"ר בחלקת לשונו נדמה לו כאוהב ורשעו טמון בקרבו ויש לפרש הפסוק וימת בעל חנן בן עכבור וכו' כי אמרו בגמ' הני עכברי רשיעי כמו כן היצה"ר נקרא בעל חנן שמפתה האדם שהי' לו כאוהב ובאמת הי' עכבור. והנה כשממיתין היצה"ר אז ימלך תחתיו הדר הי' היצ"ט כמ"ש הדר הוא לכל חסידיו ושם עירו פעו כלומר שרואה כי כל עניני עוה"ז הי' צעקה ומריב' ופעו הי' מלשון צעקה כמ"ש במס' סוכה פעות' הי' דא ושם אשתו מהיטבאל כלומר כי נקבע בלבו שהקב"ה מטיב עמו בין אם יש לו טרדות פרנס' ג"כ אין העניות מעביר אותו על דעת קונו ח"ו בין אם הקב"ה משפיע לו כסף וזהב אינו מבעט בהקב"ה ע"י רוב עשרו וז"ש בת מטרד בת מי זהב כלומר בין שהי' מוטרד ח"ו ובין מי זהב מ"מ יודע שהי' מהיטבאל והנה כל עניני עוה"ז וקנינו אינ' נקראי' שלו כמ"ש בפייט יום ב' דשבועות קרוץ מחומר וכו' זה שיש לו אינו שלו ואינו נקרא שלו רק מה שמסגל מצוות ומעש"ט לעת"ל וז"ש ויקחם ויעבירם את הנחל הי' הנחל שוטף של העוה"ז ויעבר את אשר לו ומה מאוד נמלצו דברי רש"י ז"ל עשה עצמו כגשר כלומר כי חיי האדם הי' רק כגשר שצריך לעבור את הנחל שוטף המית העוה"ז נוטל מכאן כלומר כי סגל בעוה"ז לעוה"ב וז"ש ומניח כאן ויצדק שפיר הלשון ויעבור את אשר לו כי זהו הי' באמת קנין שלו והנה הצדיקים אינ' מבקשי' כסף וזהב ומקטיני' עצמ' בעוה"ז. אמנם לפעמי' הי' מעלה גדולה כשהצדיק מתאמת כדי שיהי' דבריו נשמעי' לעבודת השי"ת והנה יעקב אבינו ע"ה אמר להמלאך שיברכו ושאל לו מה שמך ויאמר יעקב כלומר כי לצדיקי' נחשב להם לברכה מה שמקטיני' עצמן בעוה"ז ולכך אמר יעקב שהי' מלשון שפלות והכנע' וזהו עצמו נחשב לו לברכה אמנם המלאך אמר לו כי אצלו יהי' לברכה כשיתרומם ויתנשא ואמר לו לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלקי' כלומר בין אדם למקום כבר השלמת עצמך ולמען יהיו דבריך נשמעי' בעיני אנשים צריך אתה להתרומם וז"ש כי שרית וכו' ועם אנשים ותוכל כלומר כדי שיהיו דבריך נשמעין לעבודת השי"ת אמנם הצדיקים הם תמיד שפלים בעיני עצמם וז"ש לו הקב"ה אח"כ ויאמר לו אלקי' שמך יעקב כלומר בעני עצמך באמת תהי' רק יעקב כלומר בבחינת קטנות מ"מ אני מנשאך לעיני בני אדם לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהי' שמך כן ד' ירום קרננו ב"ב:

במס' קידושין י"ז שטר שחרור למ"ל לימא לי' באפי בי תרי זיל א"נ באפי' ב"ד זיל. וצריך להבין למה נקיט כל הני גווני או באפי בי תרי או באפי ב"ד. ונ"ל דהנה לכאור' קשה מאי מהני לי' לעבד שיאמר לו באפי בי תרי זיל דלמא יכחיש אח"כ האדון ואמר שלא שחררו ול"ל דהעדי' יעידו שאמר לו בפניהם זיל לפי שיטת הפוסקים דבממון נמי בעינן כאשר זמם ולא כאשר עשה א"כ הו"ל הכא עדות שאי אתה יכול להזימ' דהא מיד כשהעדי' מעידי' ששחררו הו"ל כאשר עשה דהא העבד מוחזק בגופו. וא"כ מאי מהני עדות. אמנם בפני ב"ד לא בעי' עדות שאתה יכול להזימ' לכך קאמר הגמ' א"נ באפי ב"ד זיל. רק באמת איכא בזה פלוגת' אי בממון נמי בעינן כאשר זמם ולא כאשר עש'. לכך קאמר הגמ' בתרי גווני היינו למ"ד בממון ל"ב כאשר זמם וכו' א"כ לימא לי' באפי תרי ולמ"ד בממון נמי בעינן כאשר זמם וכו' א"כ לא מהני כאן עדות פריך לימא לי' באפי ב"ד וענין אי בעינן בממון נמי עדות שאי"ל וגם לענין כאשר זמם ולא כאשר עשה עי' במל"מ פ"ג מהל' גניבה הלכה ו' ובהלכות עדות פכ"א הלכה ד':

לפ' וישב ברש"י אמר הקב"ה לא דיין לצדיקי' מה שמתקן להם לעת"ל אלא שמבקשי' לישב בשלוה נ"ל עפ"י מה שפרשתי משנה מס' אבות כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימו מעושר וכו' וקשה הלא אנו רואי' הרבה צדיקי' שמקיימין את התורה מעוני ואעפ"כ אין נותן להם הקב"ה עשירות. ונ"ל דהנה יש ב' נסיונות נסיון העוני ונסיון העושר ונסיון העוני קשה יותר לעמוד בו כי עניות מעביר האדם ע"ד קונו וז"ש במשנה כל המקיים את התורה מעוני כלומר שיכול לעמוד בנסיון העוני כ"ש אם יתן לו הקב"ה עשירות בוודאי יוכל לעמוד בנסיונו אבל לא שמוכרח להיות כן וכל המבטל את התורה מעושר שאפי' בנסיון העושר אינו יכול לעמוד כ"ש שיבטלה מעוני שוב ראיתי בס' ערבי נחל שפירש ג"כ המשנה כמ"ש. והנה א"כ מגיע שכר יותר למי שמקיים התורה מעוני כיון שהי' נסיון גדול וזהו כוונת רש"י לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעת"ל כלומר כי הקב"ה רואה שהו' צדיק גדול ויוכל לעמוד אפי' בנסיון העוני אינו נותן לו עשירות כדי שיהי' לו יותר שכר בעוה"ב ודו"ק:

בפסוק ויחלום עוד חלום אחר ויספר אותו לאחיו נ"ל כי הנה אחיו היו שונאי' אותו שהיו סבורי' כי החלום הי' מהרהור' דיומא וא"כ על שבדעתו למלוך עליהם מהרהר בלבו כל היום ובא החלום בלילה וז"ש וישנאו אותו על חלומותיו ועל דבריו כלומר כי היו שונאים אותו כי אמרו מסתמא כיון שחלם לו שימלוך עליהם מסתמא הי' מהרהר כן בלבו ולכך אמרו הנה בעל החלומות הלזה בא כי הו' עצמו הי' בעל החלום כיון שבא לו החלום ע"י הרהור' דיומא. אמנם גם הם אמרו האמת הנה בעל החלומות הלזה בא כי הנה איתא וישאלהו האיש זה גבריאל ומסתמ' כיון שנתלוה עמו המלאך גבריאל על הדרך גם אח"כ היה מלוה אותו וגבריאל הי' ממונ' על החלום ונצנצה רוח הקדש בפיהם כי בעל החלומות בא. ולכך כוון יוסף כשחלם לו חלום אחר שאינו מענין המלוכה ג"כ ספר להם שידעו כי מחזיק אותם לאוהבי' כי אין מספרים חלום רק לאוהב וז"ש ויחלום עור חלום אחר כלומר מה שאינו מענין המלוכה ג"כ ספר להם. אמנם הם לא שתו לבם לזה ואעפ"כ היו שונאים אותו כי הכל היה מן השמים ועי' בס' ערבי נחל מ"ש עה"פ מה החלום הזה אשר חלמת כי הי' חלום שנשנה שמתקיים ודו"ק:

בפסוק הי' מוצאת והי' שלחה אל חמיה לאמור לאיש אשר אלה לו אנכי הרה נראה לפרש עפ"י מ"ש בס' הקדוש נועם אלימלך לפרש כל הענין דתמר על כנסת ישראל שהם בגלות. והנה כבר כתבנו במקום אחר להמליץ טוב על ישראל שאפי' כשהם חוטאי' דהיינו שאנו עוסקים בתורה יש להם התנצלות שהי' לש"ש ולכך עושה לפעמי' רמיה במשא ומתן לפי שצריך מעות לקיים הכנסת אורחים וכיוצא שכר מלמד ושאר מצוו' הצריך מעות וז"ש הי' שלחה אל חמיה כי הקב"ה נקרא כביכול שהי' החותן כי נתן לנו את בתו הי' תוה"ק וז"ל לאיש אשר אלה לו אנכי הרה כלומר מ"ש הרה עמל וילד שקר מ"מ הכר נא למי החותמת כי עדיין אנחנו דבוקים במלכנו ית"ש בציצית ותפילין וז"ש החותמת הי' תפלין ופתילי' היינו ציצית ויכר ויאמר צדקה ממני כי לעת"ל הקב"ה כביכול יצדיק אותנו כי לאשר ברא היצה"ר כמ"ש ואשר הרעותי והנה שלה הו' משיח כמ"ש עד כי יבא שילה וז"ש כי ע"כ לא נתחיה לשלה בני כלומר על אשר הם עדיין בגלות לכך עושין עבירות ולעת"ל הקב"ה בעצמו יטעון עבורינו וימליץ טוב בעדינו:

בענין פרץ וזרח נ"ל עפ"י מ"ש במקו"א על הענין כי הגאולה הי' על שתי בחונו' או שיהי' אחישנה והיא אם נזכה בעצמנו שנחזק לעבוד' ד' ואם לאו ח"ו יהי' רק בעתה והנה אם הגאולה לח תהי' רק בעתה הי' בבחינת זרח כמו זריחת השמש שהי' בעת הנועד לה. אמנם אם מעצמנו נתגבר על היצה"ר יהי' בבחינת פרץ כמ"ש רש"י פרצת חוקת. והנה אם ישראל עושי' צדקה מקרבין את הגאולה וז"ש ויהי בעת לדתה הי' זמן הגאולה ויתן יד כלומר מה שנותני' צדקה. אמנם אם אין ישראל עושי' צדקה אזי מוכרחי' ליתן מסים הרבה כמ"ש בגמ' עה"פ ונוגשיך בצדקה וז"ש ויהי כמשיב ידו כלומר שאינ' נותנין צדקה והנה יצא אחיו שמוכרחין ליתן מסים לעשו והנה אם לא נהי' זכאין ח"ו לא תהי' הגאולה בבחינת פרץ רק בבחינת זרח כמ"ש לא זכו בעתה. והנה החטא נמשל לשני כמש"ה אם יהיו חטאיכם כשנים וכו' וז"ב ואחר יצא אחיו אשר על ידו השני כלומר אם נצא מן הגלות אע"פ שנהיו מלוכלכי' בעבירות ח"ו אז ויקרא שמו זרח כמ"ש כמו זריחת השמש אשר הי' בעת הקבוע לה ודו"ק כי קצרתי. בפסוק ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הו' אוכל ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה. ונרא' כי הנה, כתיב וירא אדוניו כי ד' אתו. ואיתא במ"ר שמעיקר' הי' סבור שהצלחת יוסף הי' ע"י כישוף רק אח"כ נודע לו שהו' מהקב"ה. נ"ל שבאמת לא ראה פוטיפר השכינה כי רשע כזה אינו כדאי לראות פני השכינה רק זה הי' לפלא בעיניו כי יוסף לא אכל רק לחם ושאר דברי' לא אכל רק על פת של נכרי' לא הי' עדיין הגזיר' וז"ש ולא ידע אתו מאומה כלומר פוטיפר לא ידע אתו מאומה רק הלחם אשר הו' אוכל כלומר שאינו אוכל רק לחם ואעפ"כ ויהי יוסף יפ"ת וכו' מזה ידע כי ד' אתו ועי' ברמב"ן וכן הי' בדניאל. ובאמת אפי' אח"כ שהוציאו עליו שם רע אשתו של פוטיפר לא הי' מאמין לדבריה כמו שהביא הרמב"ן בשם המ"ר עי' פסוק י"ט ולכך גם בבית הסהר נתמנה להיות ראש לכל האסורי' וז"ש יוסף לשר המשקין וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור ומתרגם ארי מניאו יתי כלומר כי יוסף אמ"ל לחזק דבריו שלא יחשוב עליו כי אמת ח"ו השם רע ואמ"ל וגם פה לא עשיתי מאומה וראי' לדבר כי שמו אותי בבור וכמתרגם ארי מניאו יתי כלומר שאני גם כאן הממונ' ואם הייתי ח"ו נחשד על זה הדבר אצל אדוני לא היה צווה עלי שיעשו אותו לעמונ'. וכל הענין בא להראות כי ד' רגלי חסידיו ישמור ואפי' בעת הגלות שנמשל לבור ג"כ יהי' ד' אתנו להיות כבודו חופף עלינו:

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה