אור ברסלב
תבואות השדה חלק ב חידושי תורה במס' גיטין פ"ד ע"א

תבואות השדה חלק ב· רבי אליעזר חיים דייטש

חידושי תורה במס' גיטין פ"ד ע"א

שער קניינים

כג בגמ' ת"ר הר"ז גיטך ע"י שתנשאי לפלוני הר"ז לא תנשא ואם נשאת לא תצא מאי קאמר ר"נ ה"ק הר"ז לא תנשא לו שמא יאמרו נשותיה' נותני' במתנה ואם נשאת לאחר לא תצא והנה הלשון דפריך מאי קאמר אע"ג דאין כאן סתירה בלשון דברייתא נ"ל דהכי פריך דס"ד דמשו"ה לא תנשא דכיון דקאמר ע"מ שתנשא לפלוני הוי שיור בגט. ולכך פריך א"כ איך קאמר אם נשא' לא תצא ומשני ר"נ דלעולם לא הוי שיור כמ"ש רש"י ד"ה הא לאחר כיון דלא אמר ע"מ שלא תנשאי אלא לפלוני ממילא לא הוי שיור ועי' בחי' פנ"י ד"ה א"ל רבא ויש להסביר דוודאי אם אמר ע"מ שלא תנשאי אלא לפלוני א"כ אפי' כי מת אותו פלוני או גרשה ג"כ אסורא לאחר שפיר י"ל דהוי שיור משא"כ כי קאמר ע"מ שתנשא לפלוני ממילא כי נשאת לפלוני ומת או גרשה מותרת לכל אדם ולכך לא הוי שיור ומשו"ה ס"ל לר"נ דגם לאחר לא תצא כיון דיכול' לקיים התנאי ע"י נשואי' לפלוני עד דפריך לי' רבא הכא בדיד' קיימא לגרושי ומשו"ה מסיק דאם נשאת לאחר תצא. והנה בתוס' ד"ה הכא בדיד' הקשו דאם אינו יכול' לקיים תנאה הו"ל אשת איש וא"כ ממילא מותר' לאותו פלוני וכתבו התוס' וז"ל מ"מ אינו יכולה לקיים תנאה ולינשא בלא גירושין דלעולם צריכ' גט מספיקא שמא יתקיים תנאה ותנשא גם לשני ע"י מיתת הראשון או יגרש'. והנה המהרש"א האריך מאוד בכוונת דברי התוס' אלו. וכפי הנראה מדבריו לחד פירוש' היינו שע"י מיתת הראשון או גירושין גמורים בלא תנאי חלו קידושי האמצעי ועי' בחי' פנ"י ולכאורה צריך להבין איך יכולין לחול קידושי אמצעי ע"י מיתת הראשון הא כ"ז שלא נשאת לאותו פלוני הו"ל כאשת איש ואטו שמקדש אשת חבירו ומת בעלה נימא דקידושי תפסי למפרע. אמנם החילוק נכון דהנה בהג"ה בס' א"מ סי' קל"ז הסביר דבכל ענין אישות יש לבעל על אשתו ב' ענינים או מה שמותר' לו ב' מה שע"י אסורה לכל העולם וא"כ פשיט' שאם הלך אחד וקדשה אין קידושי' תופסין לו בה כלל אפי' אם מת אח"כ כיון שהיתה זקוקה לבעלה בשעת הקידושין השני לא חיילו כלל. משא"כ במגרש על תנאי א"כ מיד נפקע אותו חלק מה שהיתה זקוקה לו דמיד כשגרשה נפקע ממנו ונאסר' עליו אם הוא כהן או אי ביאת פני' אסור' מה"ת. ורק כיון שעדיין לא נתקיים התנאי כמו הכא שעדיין לא נשאת לאותו פלוני נשאר עליה עדיין החלק מה שהיתה אסורה מקודם לכל העולם נשאר עליה עוד האיסור גם עכשיו מ"מ שפי' אמרי' אם קדשה אחד קודם קיום התנאי ומת המגרש חלו קידושין של שני כיון דבשעת הקידושין כבר היה נפקע עכ"פ אותו החלק מה שהיתה זקוקה לבעלה ולכך שפיר כתבו התוס' דאסור' לאותו פלוני בלא גירושין מן האמצעי כן יש לפרש לפי מ"ש המהרש"א בכוונת דברי התוס' דמיתת הראשון היינו המגרש הראשון ועי' בחי' הרשב"א ואח"כ כתב המהרש"א עוד פירוש אחר דמית' הראשון היינו מיתת האחר האמצעי וכיון שאם יגרש' ויכולה לינשא לאותו פלוני וחל הגט למפרע וא"כ גם קידושי האחר יחולו למפרע וא"כ שפיר אסורה לאותו פלוני בלא גירושין ועי' בחי' הרשב"א מ"ש בזה דתהי' אצל האמצעי כביאת פנייה בלא קידושין ודו"ק היטב:

כד כתב הר"מ פ"ח מה"ג הלכ' י"ג הר"ז גיטך ע"מ שתנשאי לפלוני וכו' לאותו פלוני לא תנשא שמא יאמרו נשותיהם נותנים במתנה ולאחר לא תנשא שאינו גט אלא בקיום התנאי עברה ונשאת לאותו פלוני לא תצא נשאת לאחר קודם שתנשא לאותו פלוני בטל הגט ותצא והולד ממזר וצריכ' גט משני עכ"ל והשיג עליו הראב"ד וז"ל ולמה בטל הגט והלא יכול לקיים התנאי יגרש אותה וישא אותה אותו פלוני ויתקיים הגט למפרע ואין הולד ממזר ועיין בש"ע א"ע סי' קמ"ג סעי' ט"ו. והה"מ כתב דהר"מ ס"ל דע"מ שתנשא לפלוני היינו תחלה וא"כ מיד כשנשאת לאחר נתבטל הגט ועיין בס' א"מ בא"ע סי' קמ"ג שכתב דמסתמא היה כוונת המגרש באופן שתוכל לקיים התנאי ולכך היה כוונתו שתנשא תחלה לאותו פלוני דלאחר שנשאת לאחר שוב אין בידה לקיים התנאי דלמא לא יגרשנה עיי"ש ובמחכ"ת לא דק היטב דהא אם לא ירצה לגרש' ממילא אין קידושין שלו חלי' כלל דהו"ל כא"א כמ"ש התוס' ד"ה הכא בדידה ועוד קשה לי לפימ"ש הה"מ דכוונתו היה בע"מ שתנשא לפלוני תחלה ולכך כל שנשאת לאחר הו"ל הולד ממזר. הא מדכתב הר"מ נשאת לאחר קודם שתנשא לאותו פלוני וכו' משמע הא לאותו פלוני מותר' מדינ' לינשא אפי' אחר שנשאת לאחר ואמאי הא מיד ואמאי כשנשאת לאחר הא כשנשאת לאחר נתבטל הגט. וא"כ תהי' אסור' גם לאותו פלוני. ואי נימא כיון דנשואי האחר אינו חלי' ממילא כל אימת שנשאת לאותו פלוני הו"ל כמי שנשאת לאותו פלוני תחלה ולכך מותר' לו. וא"כ ממילא חלו קידושי הראשון למפרע וא"כ דברי הר"מ שכתב דנשואי האחר הו"ל הולד ממזר ולאותו פלוני מותר' אפי' אח"כ קשי' להבין. וודאי מ"ש הר"מ דצריכ' גט משני אע"ג דג"כ קש' למה צריכ' גט משני כיון דקידושין אינו חלי' יש לתרץ כמ"ש הר"נ דצריכ' גט משני מדרבנן והיינו דעכ"פ נראת כנשואה אצלו אבל הא וודאי קשי' למה הולד ממזר כיון דיכולה לינשא לאותו פלוני ואפי' אי נימא דס"ל להר"מ ג"כ כמ"ש התוס' ד"ה הכא דבלא גט אסור' לאותו פלוני דאפשר שיגרש אות' מ"מ קשה אמאי הולד ממזר דהא ע"י גירושי' יתקיים הגט למפרע כמ"ש הראב"ד. ובפרט דכפי הנראה מדברי הר"מ ס"ל דמותר' לפלוני בלא גט מהשני דהא משמע דמותר' לפלוני אפי' כשנשאת לאחר כמ"ש ואח"כ כתב דצריכ' גט משני והיינו מדרבנן כמ"ש הר"נ עי"ש. ועיין בשעה"מ מ"ש ע"ז הר"מ ובס' אבן פנה לא"ע סי' קמ"ג סעי' ט"ו וכל התירוצים האלו אינ' מעלי' ארוכו לדחות השג' הראב"ד אמאי יהי' הולד ממזר כיון שהתנאי נתקיים ובפרט דבידו לקיימו שיגרש אותה. ולומר כיון דעכ"פ אין בידו של האחר שישא אותה אותו פלוני לכך הו"ל ממזר כמ"ש הראשונים הרשב"א והריטב"א דה"ה דהגמר' מצי למימר אטו בדיד' קיימא לאגרושי ולאנסובי מ"מ אין נראה כן לדברי הרמב"ם בשגם שיש לתרץ קושי' הראשונים דמשו"ה לא קאמר דלא הו"ל בידה לאנסובי לפלוני דאנן סהדי דכוונתו בע"מ שתנשא לפלוני לא היה רק אם ירצה אותו פלוני ואם לא ירצה לא חל התנאי כלל דאדעת' דהכי לא הותנה וממילא חל הגט. ולכך לא קאמר הגמר' רק דאין בידה לאגרושי והדר' קושי' לדוכת': (כה) ונלע"ד ליישב דברי הר"י דהנה לכאור' יל"ד מאי פריך הגמ' אטו בדידה קיימ' לאגרושי ואמאי לא נימא דמוקמי' אותו האחר בחזק' כשרו' שלא ירצה שיהי' בעילתו באיסור אשת איש ומסתמ' יגרשנ' כדי שתוכל לקיים התנאי. ואם באמת לא ירצה לישא אותה ממילא לא תהי' באיסור אשת איש דהתנאי לא היה רק אם ירצה אותו פלוני כמ"ש דמשו"ה לא קאמר הגמר' אטו בדיד' קיימא לאנסובי וע"כ דאם לא ירצה לישא אותה לא חל התנאי. ועוד יל"ד מאי קאמר הלשון אטו בדיד' קיימא לאגרושי ולא קאמר בקיצור הכא בידה להתגרש ומהו הלשון קיימא דמשמע שאינ' בת גירושי' כלל מן השני. לכך נ"ל דמזה הוציא הר"מ דינו דלא מהני גירושי השני כלל כדי לקיים התנאי. דהנה המהרש"א הקש' עמ"ש התוס' דמ"מ הוי אשת איש לזה שנשאת לו עכשיו וכתב המהרש"א וז"ל לכאורה קשה כיון דבקיימ' תנאה לינשא לפלוני חלו קידושי האחר למפרע והאיך ישא אותה זה בלא גירושי' שהרי הוי לגבי' א"א מחמת קידושי האחר שנשאת לו קודם לאותו פלוני עכ"ל אמנם הענין הי' כך דהנה אי נימא דלא חלו קידושי פלוני א"כ גם קידושי הראשון לא חלו עיין במהרש"א. ונ"ל להסביר הדבר עפ"י מ"ש הרא"ש בשו"ת כלל מ"ה סי' כ"ו דכל שגרש' בתנאי ע"מ שלא תנשא לפלוני אין בידו לבטל התנאי אם לא שיקדשנה מחדש ויחזיר ויגרשנה עי"ש. וא"כ מכ"ש דיש להוכיח דע"כ מהני איזה גירושי' רק באם לא יגרשנה תהי' אשתו שפי' יש לו כח לגרש משא"כ במי שאפי' אם לא יגרשנה לא תהי' אשתו ממילא לא הוי אגוד' בי' ואין לו כח לגרש וזה ברור בסבר' אפי' לדעת החולקי' על הרא"ש בהך דינ' עיין בש"ע א"ע סי' קמ"ג סעי' ט"ז. והנה הכא ממנ"פ אם לא יגרשנה ממילא לא תוכל לקיים התנאי והו"ל כאשת איש. ואם הו"ל אשת איש ממילא מותר' לפלוני בלא גט ואימת מותר' אי אמרי' דקידושי האחר לא חלו ואי נימא דקידושי האחר חלו ואסור' לפלוני בלא גט. א"כ אם לא ירצה לגרש' הו"ל אשת איש לגבי האחר וממנ"פ באיזה אופן דנימא דקידושי האחר חלו ואסור' לפלוני הו"ל אשת איש וממילא אין חלין קידושי האחר וא"כ לא אגודה בי' כלל דהא אם לא יגרשנה ממילא הו"ל כאשת איש וא"כ אין בידו לגרש. וזה כוונת הגמר' בקושי' הכא בדידה קיימא ליגרושי דהגמרא וודאי ידע דמסתמ' ירצה לגרשה כדי שלא תהי' עליו באיסור אשת איש למפרע רק דקושי' הגמר' היה אטו קיימא לאגרושי כלומר וכי יש לו כח לגרש אותה כמ"ש כיון שאם לא יגרשנה אסורה עליו באיסור אשת איש א"כ לא מקרא אגודה בי' ולא מהני גירושין שלו וא"כ ממילא אסורה משום אשת איש. ויש להסביר עוד יותר דהאיך יגרשנה אי יאמר הרי את מותרת לכל אדם הא אי אפשר דהא צריכ' לינשא לפלוני לקיים הגט הראשון. ואי הוא ג"כ יאמר ע"מ שתנשא לפלוני פשיטא דג"כ דלא מהני דבשלמא הראשון שפי' מצי להתנות ע"מ שתנשא לפלוני. ואם לא תרצה הרי את אשת כמו עד עתה משא"כ השני היאך יתנה ע"מ שתנשא לפלוני הא אין בידו לומר ואם לאו לא תהי' מגורשת ממנו דהא אם לא תנשא לאותו פלוני ממילא לא הוי כאשתו דעדיין עליו באיסור אשת איש מן הראשון וא"כ ממילא אינה בת גירושין כלל מן השני ושפיר קאמר הגמר' דלא קיימא לאגרושי כלומר דלא הוי בת גירושין כלל מן השני כמ"ש וא"כ מתירוץ הש"ג הראב"ד מ"ש שיכול לקיים התנאי יגרש אותה וכו' דאין בידו כלל לגרשה כמ"ש דלא אגוד' בי' דאם לא ירצה לגרש ג"כ הי' עליו באיסור אשת איש וא"כ לא מהני גירושין שלו כלל ודו"ק:

כו אמנם אכתי פש גבן לברורי דמ"מ אמאי הוי הולד ממזר מן האמצעי דניהו דאין בידו לגרשה כמ"ש דלא מקרי' אגוד' בי' כיון דאפי' אם לא יגרשנה אסורה עליו באיסור אשת איש מ"מ מכיון שנשאת לאותו פלוני הו"ל נתקיים התנאי וא"כ אעפ"י שקידושין שלו אינו תלי' מ"מ לא הו"ל רק כאיסור פנוי' אצלו ואמאי הוי הולד ממזר והא לך לשיטת הרשב"א בד"ה אטו בדידה וז"ל ואבי' ת"ל דהכא בלא גירושי ראשון (כלומר האמצעי) יכולה לקיים תנאה ולינשא לזה וכן דעת ר"י הזקן ז"ל לפי שאין קידושי ראשון חלו עד שיתקיים התנאי ותנשא לזה והא דפריך רבא הא בעי לקיומי תנאה ולאו בידה לאגרושי משום שאינ' יכולה לקיים תנאה בלא גט מראשון אא"כ עמדה אצל הראשון בזנות ובאיסור פנוי' וכו' עכ"ל הרי להדיא דאפי' בלא גט נמי לא הוי רק כאיסור פנוי' ולמפרע מכיון שנשאת לבעל התנאי וא"כ אמאי הולד ממזר. והנה גם מדברי הראב"ד בהשגות שהקשה אם יגרשנה לא יהי' הולד ממזר אם תנשא לפלוני משמע הא אם לא יגרשנה ותנשא בלא גט הוי ממזר ולכאורה קשה הא אפי' אם לא יגרשנה כיון דרשאי לינשא לאותו פלוני אפי' בלא גט א"כ לא הו"ל רק כאיסור פנוי' ונ"מ דס"ל להר"מ דמכיון שהותנה ע"מ שתנשא לפלוני א"כ כ"ז שלא נשאת הו"ל זקוקה עדיין לבעל הראשון והו"ל כאיסור א"א לאחר מאי אמרת הא בידה לינשא לאותו פלוני. א"כ ממנ"פ זיקת חד בעל עלי' דע"כ מוכרחים אנו לומר או שלא יתקיים התנאי והו"ל אשת איש מראשון או שתתקיים התנאי ותנשא לפלוני ונפקע זיקת הראשון והרי עליה עכ"פ זיקת בעל אחד או הראשון או הפלוני. וכיון דמותרת לפלוני בלא גט מהאמצעי הו"ל עליו כאשת איש. ולא דמי לשאר תנאי שאם נתקיים התנאי חל הגט למפרע כמ"ש הר"מ פ"ח מה"ג הלכה א' דהתם אין התנאי מענין נשואין לאחר משא"כ דהכא התנאי שהותנה הי' לנשואי אחר וא"כ אם תניא לזולת בעל התנאי הו"ל אשת איש דהא ממנ"פ זיקת בעל אחד עליה ולא מצאו קידושי אחר מקום לחול הו"ל עדיין כאשת איש ודו"ק:

כז בגמ' אמר ר"נ לא תנשא לו שמא יאמרו נשותיה' נותנים במתנה ואם נשאת לאחר לא תצא ופריך ומשום גזיר' לא מפקינן לה ושרינא א"א לעלמא. אלא אמר ר"נ ה"ק ועי' בתוס' מ"ש דמעיקר' מ"ט לא אמר ר"נ הכי דאם נשאת לא תצא קאי על פלוני ותירצו דס"ד דחכמים הפקיעו הקידושין מיני'. ולע"ד נראה בפשיטות דבאמת בתנאי שא"א לקימו כמו בע"מ שתבעלי לאבא ולאביך אמרינן דלא חל התנאי כיון שאין בידה שיעשו איסור וא"כ ה"נ ס"ד דר"נ כיון דבאמת אסורה לפלוני משום שמא יאמרו וכו' ממילא הו"ל כתנאי באי אפשר לקימו ונתבטל התנאי והמעשה קיים ומגורשת ומותרת מדינ' לאחר ולכך אם נשאת לאחר לא תצא כיון דהתנאי בטל רק דמ"מ לא תנשא לכתחילה אפי' לאחר כיון שהותנה ע"מ שתנשא לפלוני רק ע"ז פריך דוודאי אי הוי מדאוריית' אסורה לאותו פלוני שפי' י"ל דהו"ל כתנאי שא"א לקימו כמו בע"מ שתבעל לאבא ולאביך בסמוך ועי' בא"ע סי' קמ"ג סעי' י"ב משא"כ הכא דרק משום גזירה אסורה לפלוני לא הו"ל כתנאי שא"א לקיימו ושפיר חל התנאי וא"כ הו"ל לומר דאם נשאת לאחר דתצא. ויש לדון בזה אי אמרי' דאיסור דרבנן הו"ל כדאוריית' א"כ שפיר הוי תנאי שא"א לקיימו כמו באסורה מה"ת אמנם י"ל דהכא כיון דרק משום גזירה אסורה על פלוני לא הו"ל כאסורה מה"ת וז"ש הגמ' ומשום גזירה ומפקינן לה וכו' ודו"ק:

כח בגמ' ת"ש הר"ז גיטך ע"מ שתעלי לרקיע וכו' אינו גט ר"י בן תימא אומר כזה גט וכו' דהו"ל תנאי שא"א לקימו ותנאי בטל והמעשה קיים הנה כבר הארכתי בס"ד בחידושי לסוגי' דתנאי כפול בענין תנאי שא"א לקיימו. וכעת נ"ל דפלוגת' דרבנן ור"י בן תימ' הי' דהנה באמת היה לנו לומר כיון שהותנה בדבר שא"א לקימו לא נחית כלל לקיים המעשה וא"כ אמאי נימא דלענין תנאי הו"ל כמפליג' בדברים הא לכאורה כאן ל"ש לומר חזקת אין אדם מוציא דבריו לבטלה ונתכוין שיהי' המעשה קיים דהא חזינן עכ"פ שהוציא דבריו לבטלה לענין התנאי במה שא"א וא"כ אדרב' נימא דרצה רק לשחק בה כיון שידע שא"א לה לקיים התנאי. ועי' בס' שטמ"ק במס' ב"מ סוף פרק השוכר את הפועלים שכ' נמי לחלק בין מתנה עמ"ש בתורה דנחית עכ"פ לקיום המעשה אם תעבור על ד"ת ובין תנאי שא"א לקיימו דלא נחי' כלל לקיום המעשה וא"כ נימא דהמעשה יתבטל. אמנם י"ל עפ"י מ"ש הראשונים דלולא תנאי ב"ג וב"ר לא היה מועיל שום תנאי ועי' מס' כתובות נ"ו ע"א ד"ה הר"ז מקודשת שכתבו כן בשם הר"י עי"ש וא"כ א"ש דתנאי שא"א לקיימו דלא הוי דומי' דב"ג וב"ר לא מהני כלל וזהו כוונת התוס' בר"ה ע"מ מה שהקשו בשם ה"ר אלחנן דה"ל למילף מתנאי ב"ג וב"ר. אמנם רבנן ס"ל דתנאי מועיל אפי' אי לא ילפינן מתנאי ב"ג וב"ר וא"כ בדבר שא"א לקימו דלא נחית כלל לקיום המעשה כמ"ש בשם שטמ"ק המעשה בטל ודו"ק:

כט ברש"י ד"ה אין חוששין כתב דבע"מ שלא תבעלי. לפלוני אינו גט דחוששין שמא תבעל לו דומי' דע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם. ובאמת כאן הוי כ"ש דבע"מ שלא תלכי לבית אביך תלוי בדעת' עי' בא"ע סי' קמ"ג סעי' כ"א משא"כ בשלא תבעל אולי תבעל באונס. אמנם הראשונים הבין בדברי רש"י דהטעם דאין זה כריתות והקשה הא כאן בע"מ שלא תבעלי הו"ל כמו בשלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני דהוי כריתות. אמנם גם זהו ל"ק עפ"י מה שהבאתי לעיל באות ג' דברי הר"נ מ"ש בדברי הר"מ דמשו"ה ס"ל בע"מ שלא תנשאי לפלוני דלא מהני רק לזמן קצוב דאע"ג דאח"כ לאחר מיתת פלוני תו לא אגודה בי' מ"מ הרי א"א שתנשא לו לאחר מיתה ועי' בכ"מ פ"ח מה"ג הלכה י"ב וא"כ ה"נ בע"מ של תבעלי לפלוני הרי א"א לו ליבעל לעולם ולא הוי כריתות ועי' בחי' פנ"י שכתב קצת כעין זה רק הניח בצ"ע על דברי רש"י דלעיל נקט הטעם שמא תבעל לו תיפוק לי' דבלא"ה אין זה כריתות דבאמת הך חשש' דשמא תבעל אינו מסתבר שיהי' מה"ת, ועי' בשעה"מ שתמה ג"כ דחשש' שמא תבעל לו אינו דומה כלל לע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם דהתם הטעם משום דלא הוי כריתות, ועי"ש שכתב דאולי תבעל לו אח"כ ונמצא גט בטל וממילא מקרי' אגוד' בי' ואין זה כריתות ואי נימא דדעת רש"י דהא דמודי רבנן בע"מ הא רק בע"מ שלא תנשאי דלא הוי שיור משום שהותרה אצלו בזנות משא"כ בע"מ שלא תבעלי דבזנות נמי אסרה הו"ל כמו חוץ והוי שיור כדעת התוס' רי' פרקי' ד"ה אבל בע"מ בס"ד שם ושיור בגט פסול ס"ל לרש"י מטעם דלא הוי כריתות וא"כ שפיר דומה לע"מ שלא תלכו לבית אביך לעולם מ"מ לא הו"ל לרש"י לומר דחוששין שמא תבעל לו דהא אפי' אם יבא אלי' ויאמר שלעולם לא תבעל לו ג"כ אינו גט דלא הוי כריתות ובלא"ה דברי רש"י קשה מאוד דהא להטעם שמא תבעל לו א"כ אם כבר מת אותו פלוני דתו ע"כ הך חשש' היתה מותרת לינשא. וא"כ אמאי כתב רש"י אינו גט הלא הגט שפי' חל לאחר מיתת אותו פלוני דאזדא לי' הך חשש' ובע"מ שלא תלכו לבית אביה לעולם אפי' מת אביה נמי אינו גט ועי' מל"מ פ"ח מה"ג הלכה י"א ובשעה"מ שם וצ"ע:

ל ולע"ד דכוונת רש"י הי' דרש"י ס"ל דבע"מ שלא תבעלי נמי לא הוי שיור כיון שהותנה בלשון תנאי כמסקנ' התוס' ד"ה בע"מ ברי' פרקי' רק דרש"י ס"ל לחלק בין ע"מ שלא תבעלי לע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני דבע"מ שלא תשתי יין כיון דאין כאן חשש לינשא מיד דמסתמא לא חיישינן שתעבור על תנאה ותקלקל עצמה שפיר הוי כריתות משא"כ בע"מ שלא תבעלי דעכ"פ כל ימי חיי פלוני אסורה לינשא לו שמא תבעל באונס וכל גט שמעוכב' מחמת התנאי לינשא מיד תו לא מהני אפי' כי אזיל לי' החשש כגון שמת פלוני ולא דמי לתנאי דע"מ אם לא באתי עד י"ב חודש דהוי גיטא אעפ"י שאסורה לינשא עד שיעבור הזמן דהתם כיון שהותנה לזמן קצוב אמרינן דלא משוי' לי' גיטא עד אותו הזמן ובשעה שהגט חל כורת לגמרי כמ"ש הרשב"א לעיל פ"ג ע"א ד"ה בע"מ עי"ש משא"כ הכא דאין זמן קצוב מתי ימות אותו פלוני וכו' שלא מת אסורה לינשא מה"ת וס"ל לרש"י כיון שהגט היה לו להפריד בינו לבינה עכשיו בשעת נתינה כיון שלא הותנה לזמן קצוב ועכשיו אסורה לינשא שמא תבעל לו ממילא לא כרת בינו לבינה ולא הוי גט לעולם וזה שאשמעינן רש"י ז"ל, דאפילו בחשש' שמא תבעל לו לא אמרינן מכיון דאזדא לי' הך חשש' חל הגט דלא אמרינן כן אלא מכיון שהגט לא היה יכול לחול בשעת נתינה מחמת חשש' דשמא תבעל א"כ אין זה כריתות והוי דומי' שלא תכנס לבית אביך לעולם דפשיט' דאין זה כריתות וה"נ אע"ג שלאחר מיתה אותו פלוני נפסק התנאי מ"מ כיון שלא כרת הגט בשעת נתינה לא חל גם לאחר מכאן ולא דמי למי שאמר הר"ז גיטך לאחר י"ב חודש דהתם ניתן הגט שיכרות אח"כ ובשעת חלות הגט כורת הי' משא"כ הכא כיון שלא נתן קצבה א"כ צריך לחול מעכשיו ועכשיו א"א לה לינשא מחמת החשש שמא תבעל באונס ממילא לא הוי כריתות כלל. ואפש"ל דאפי' אי נימא דהך חשש' הי' רק מדרבנן שמא תבעל לו כמ"ש הפנ"י מ"מ כל היכא דהי' מעוכב' בשעת נתינת הגט לינשא מחמתו ולא ניתן קצבה לדבר ממילא לא הוי כריתות ואסורה מה"ת משום דאין זה כריתות ודו"ק. ועי' בשעה"מ בהלכות גירושין פ"ח בדיני' אלו שחקר ג"כ אי אסורה מדרבנן אי הוי שיור מה"ת אי לא וא"כ י"ל דס"ל לרש"י אפי' אינה אסורה רק דרבנן מכל מקום כיון דעל ידו מעוכב' בנשואי' תו לא הוי כריתות מה"ת ודו"ק היטב ומדוייק ג"כ לשון רש"י אינו גט שמא תבעל לו דומי' דע"מ שלא תלכו לבית אביך לעולם כלומר כמו בלעולם דלא הוי כריתות ה"נ בשלא תבעל לו אע"ג דלא שייך לעולם דהא התנאי אינו נמשך רק כל ימי חיי אותו האיש מ"מ כיון שעכשיו מעוכב' מחמתו לינשא לא הו"ל כריתות והוי הדין כמו בלעולם שהתנאי נמשך כל ימי חייה דאין זה כריתות וראיתי במהרש"א שכ' דבע"מ שתבעל לפלוני הוי כריתות לאחר מיתת פלוני וא"כ לא הוי דומי' לע"מ שלא תלכו לבית אביך לעולם ולפימ"ש א"ש דכיון דהגט לא כרת מיד בשעת גירושין ממילא לא הוי כריתות ולא מהני הגט אפי' לאחר מיתה פלוני ושפיר כתב רש"י דהוי דומי' ע"מ שלא תלכו לבית אביך לעולם ודו"ק: (לא) בפלוגתא דאביי ורבא בע"מ שתאכל בשר חזיר דלאביי הו"ל כתנאי שא"א לקימו ורבא ס"ל דאפשר דאכלו ולקי' נ"ל סברת פלוגתת' דאביי ס"ל בטעמ' דר"י בן תימא הי' משום דכל תנאי שא"א לקימו אמרינן דאנן סהדי דאין כוונתו לקיום התנאי ולא הוי רק כהפלג' דברים בעלמא וא"כ ה"נ בע"מ שתאכל בשר חזיר אמרינן אנן סהדי דלא איכפת לי' אם לא תאכל ומה תועלת יש לה שתאכל איסור על ידו ולא הוי התנאי רק כהפלג' דברים בעלמא ונתקיים המעשה בלא קיום התנאי אמנם רבא ס"ל דבאמת הסברא ניתנ' בכל תנאי שא"א לקיימו דלא נחית כלל לקיום המעשה כמ"ש לעיל באות כ"ח בשם השטמ"ק רק דאנן ילפינן מב"ג וב"ר דתנאי מועיל וא"כ אמרינן דדוקא כל שאין התנאי מבטל המעשה בהחלט מהני תנאי לבטל המעשה גם לא יתקיים משא"כ אם ע"י התנאי יתבטל המעשה בהחלט לא מצי התנאי לבטל המעשה ולכך בתנאי שא"א לקימו בטל התנאי שלא יתבטל המעשה בהחלט וא"כ בע"מ שתאכל בשר חזיר הרי עכ"פ לא יתבטל המעשה בהחלט שפיר מהני התנאי ודו"ק היטב ועי' מ"ש לעיל באות כ"ח:

לב ועפי"ז יש להבין פי' הסוגי' דפריך בע"מ שתאכל בשר חזיר תיפוק לי' דהו"ל מתנה עמ"ש בתורה ומסי' כי אמרינן מתנת עמש"ב תנאי בטל כגון שארה כסותה ועונתה דוודאי קא עקר משא"כ הכא לא תיכול ולא תגרש ולכאורה צריך ביאור קצת התם נמי נימ' שלא יהי' לה עליו שכו"ע ולא תתקדש ואמאי אמרינן דקידושין חלי' ותנאי בטל אמנם לפימ"ש א"ש דגבי קידושין כיון דנימא שיתקיים המעשה קידושין וגם התנאי זה אי אפשר דהא ע"כ יש לה עליו שכו"ע וא"כ אי אפש"ל רק על צד אחד שלא תתקדש א"כ תתבטל המעשה בהחלט וא"כ יהי' ממנ"פ בי' התנאי לבטל המעשה בהחלט דלקיים התנאי והמעשה אי אפשר בשום צד שפיר אמרינן דלא חל התנאי משא"כ הכא בע"מ שתאכל בשר חזיר אע"ג דהו"ל מתנה עמ"ש בתורה מ"מ אין התנאי מבטל המעשה בהחלט דהא באמת יש צד לקיים המעשה ולקיים התנאי רק בקיום התנאי תעבור על ד"ת בזה אמרינן דאין זה עיקר דלא תיכול ולא תגרש והתנאי חל מ"מ דהא אם תאכל ויתקיים התנאי תהי' מגורשת ולא נתבטל המעשה בהחלט משא"כ בקידושין בקיום התנאי ע"כ נתבטל המעשה דאם הי' מקודשת אי אפשר שלא תהי' לה שכו"ע ודו"ק היטב ועי' בשטמ"ק למס' כתובות נ"ו ע"א ועי' בחי' הרשב"א לעיל פ"ג ע"א ד"ה מתנה מי קאמר לה מ"ש שם לענין מתנה תנאי בביטול מצוה כגון שלא תאכל מצה בליל פסח ודו"ק ואין להאריך יותר ועי' ברא"ש שהבי' הטעם דאכלה ולקיים ומתנה עמ"ש בתורה נמי לא הוי דלא תיכול ולא תגרש א"ש נמי לפימ"ש לעיל דמשו"ה לא דמי לע"מ שאין לך עלי שכו"ע דהכא מ"מ אפשר נמי בקיום התנאי ובקיום המעשה שניהם יחדיו משא"כ בע"מ שאין לך עלי שכו"ע אי אפשר בשום אופן לקיים המעשה ולקיים התנאי רק בהתקיים התנאי תתבטל המעשה בהחלט שפיר לא מהני התנאי ודו"ק:

לג כתב הר"מ פ"ח מה"ג הלכה ט' התנה עלי' היום אין את אשתי ולמחר את אשתי אינ' מגורשת. והנה הראשונים תמהו הא כאן מסקינ' באיבעי' דרבא מר"נ דמסתבר' כיון דפסק' פסק' ובש"ע א"ע סוף סי' קל"ז פסק באמת דהי' ספק מגורש' ותימ' על הר"מ מה ראה לחלוק על פשטא דגמר' דמסקינן כיון דפסק' פסק' ועיי' מ"ש לעיל באות י"א ועי' שם בכ"מ ובלח"מ ונ"ל דהנה לכאורה קשה איך מהני הגט כיון שלא גרשה רק על יום אחד לא עדיף יותר ממקנה לזמן או הפקיר לזמן דמקרי' אכתי אגוד' בי' וכן כ' הר"נ מס' נדרים מ"ד ע"א ד"ה רישא וז"ל דכיון שלא רצה להפקירו הפקר עולם ואכתי אגיד גבי' אפי' באותו זמן שהפקירו לא ניחא לי' דליפוק מרשותי' עד דזכי בי' אידך עכ"ל מ"מ חזינא עכ"פ דכל שלא הקנה לעולם מקרי' אגוד' בי' וא"כ גבי גט לא להני כלל. אמנם י"ל דרבא לשיטתי' שפיר קמיבעי' לי' דהנה הר"נ במס' נדרים כ"ט ע"א ד"ה אמ"ל אביי כתב דכל קנין שאינו עולמי' קנין פירות בלחוד מקרי והנה לענין קנין יורשות ל"ש קדושת דמי' כלל רק קדושת הגוף עי"ש היטב. והנה לרבא ס"ל לפשיטות דאי לאו משום שיור היה מהני הגט ליום אחד עכ"פ דהא לא איבעי' לי' רק אי אמרינן דלמאן דקא שרי קא שרי לעולם והיינו אי לא הוי שיור בכה"ג אפי' לר"א או דנימא אפי' לרבנן כיון דפסקא פסקא. ולכאורה קשה היאך שייך כלל לומר כיון דפסקא הא מכיון שאין בדעתו לגרש רק לזמן א"כ לא נקנית להאשה בקנין עצמה רק קנין פירו' וא"כ לא פסק' כלל. אמנם יתכן עפ"י מ"ש התוס' מס' גיטין מ"ח ע"א ד"ה אי לאו דרבא ס"ל כר"י ק"פ כקה"ג דמי א"כ א"ש דהרי עכ"פ נפסק ממנו היורשות ליום אחד ולא אגוד' בי' כלל כיון דק"פ כקה"ג דמי וממילא אמרינן כיון דפסק' פסק' ובזה מדוייק הלשון בגמר' בתר דאיבעי' הדר פשטא מסתבר' כיון דפסק' פסק' ויל"ד מהו קאמר בתר דאיבעיא פשיט' דבתר דאיבעי' פשט לי' אמנם לפימ"ש א"ש דבאמת ר"נ ס"ל דל"ש כלל לאיבעי' אי אמרינן כיון דפסק' פסק' כיון דלא גרש רק לזמן לא הוי רק כמו קנין פירות מה שמקנה לה גופה וקנין פירות ל"ש כלל באשה דבאישות בעינן קדושת הגוף דווקא וא"כ לא נפסק כלל האישות אפי' לרגע דאכתי אגוד' בי' מקרי' א"כ ל"ש לומר כיון דפסק' רק לרבנן דהתחיל והסתפק אי אמרינן כיון דפסק' משמע דהא וודאי פשיט' דעכ"פ לשניה נפסק האישות והיינו כמ"ש כיון דס"ל ק"פ כקה"ג דמי אמ"ל שפיר בתר דאיבעי' כלומר לפי מאי דסביר' לך באיבעי' סלק דעכ"פ תוכל לפסוק האישות לשעה מסתברא דאמרינן כיון דפסק' וא"כ א"ש דעת הרמב"ם כיון דאנן ס"ל ק"פ לאו כקה"ג דמי עי' פ"ד מהלכו' בכורים א"כ כל שאינו רוצה לגרש רק לזמן הרי לא הקנה לה קנין בגופה רק לזמן ולא הוי יותר מק"פ ולא נפסק האישות אפי' רגע אחת ושפיר פסק דאינ' מגורשת ודו"ק היטב. ועי' בא"ע סי' מ' לענין מקדש על זמן ידוע ועי' ברא"ש מס' נדרים כ"ט ע"א בפירוש הרא"ש שם ד"ה מי נפקא מ"מ הא וודאי י"ל דלענין גירושין אם אינו מגרשת רק לזמן הרי לא קנתה גופה כלל דלא הוי רק כמו ק"פ ולא נפסק האישו' כלל ול"ש כיון דפסק' פסקא דהא לא פסק' כלל כנ"ל ברור בדעת הר"מ ודו"ק:

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה