תבואות השדה חלק א· רבי אליעזר חיים דייטש
שער עשה דוחה לא תעשה · שער ג
נבאר קצת כללים בענין מ"ע שהז"ג במס' קדושין כ"ט ע"א ול"ד ע"א: (א) בדף ל"ד ע"א בתוס' ד"ה מעקה כתבו בכל מקום דאיכא עשה ול"ת אע"ג דהעשה לא שייכא כגון בנשים הכא דהר העשה מ"ע שהז"ג ל"ד אפי' הל"ת לחוד דהלאו אלים וכבר כתבנו לעיל דסברת התוס' אלו חולקים על סברת הריב"א במה דס"ל דאע"פ שאין עשה דל"ת ועשה מ"מ הל"ת נדחית ואין לוקה דהכא חזינן דהלאו אלים. והנה עיקר הקושי' שהכרחו להתוס' לזה הסברא הי' משום דאלא"ה הי' קשה הא דאין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט משום דהו"ל עול"ת וכי אשה תוכל להדליק בש"ש דגבי דידה ליכא עשה דיו"ט דהו"ל מ"ע שהז"ג וע"כ כיון שיש עשה עם הלאו גם הלאו אלים ולא דחי אפילו ללאו לחודי'. והנה מה שהקשו משמך שריפה ראיתי בשעה"מ ס"י הלכות פסולי המוקדשין שתמה כיון דשריפות קדשים הי' רק ביום ולא בלילה א"כ הו"ל מ"ע שהז"ג ול"ש מ"ע דשריפות קדשים גבי אשה כלל וכן הקשה הפנ"י אמר המלבה"ד לא אמנע מלהציע לפניך פרפראות אחת מעט הכמות ורוב האיכות מחידושי אא"ז הגאון בעל שובע שמחות זצללה"ה על מס' קידושין שמתרץ קושי' הפנ"י בטוב טעם ותורף דבריו דהא דאין שורפין קדשים בלילה נפקא לן בפסחים דף ג' ע"ב מביום ולא בלילה והוי לאו הבא מכלל ע' ע' וכיון דנשים פטורות ממ"ע שהזג"מ א"כ פטורות ממ"ע זו דביום ויכולה לשרוף קדשים אף בלילה וממילא מחויבים במצוה זו אף בלילה ושוב ל"ה מ"ע שהז"ג כיון דמחייבים לשרוף אף בלילה ודוק וע"ש עוד שהאריך בטוב]:
ולפענד"נ לומר דכל שהעשה הי' לתיקון איזה לאו ל"ש כלל לומר מ"ע שהז"ג דנשים יהי' פטורות וא"כ ה"ה במ"ע דתשביתו שעמד בזה הגאון בשאג"א סי' פ"ב אי נשים מצוות במ"ע דתשביתו נמי י"ל כיון שיש בו תיקון הלאו לא שייך הך כללא דמ"ע שהז"ג נשים פטורות כמו שאבאר בס"ד דהנה בדף כ"ט ע"א בתוס' ד"ה אותו ולא אותה הקשה ל"ל קרא דאין הנשים מצוות למול בניהם תיפק לי' דהו"ל מעשה"זג ואע"ג דמיום השמיני אין לו הפסק מ"מ כיון דאין מיל' אלא ביום הו"ל מ"ע שהז"ג ותירצו דאתי' כמ"ד מילה שלא בזמנו נוהג בין ביום ובין בלילה. והנה הקושי' מפורסמת עיין בשעה"מ הל' פסולי המוקדשין כיון דמילה שלא בזמנו אינו דוחה שבת א"כ הו"ל מ"ע שהז"ג וקושי' זו הובא ג"כ במהרי"ט למס' קידושין אמנם כולם עונים פה אחד דבמה דלא דחי שבת לא מקרי מ"ע שהז"ג דהא המצוה שייכא בשבת ג"כ רק דמחמת איסור שבת לא יוכל לקיים אותה משא"כ בתפילין הו"ל שפיר מעשהז"מג דהא אינו נוהג כלל בשבת ועיין בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' ל"ו בתוס' ביאר בסברא זו והי' סברה אמיתיות לכל מבין ומעתה נ"ל להוסיף עוד שריפות קדשים אע"ג דאינו נוהג רק ביום מ"מ ל"ה מ"ע שהז"ג דבשלמא ציצית ותפילין עיקר חלות המצוה גורם הזמן מה שאין כן בשריפות קדשים עיקר חלות המצוה לא ע"י הזמן בא לו רק ע"י שעבר על לאו דלא תותירו א"כ אין זה הזמן גרמא והגע עצמך למאן דס"ל לאו שאין בו מעשה לוקין יהא לוקה על לאו דל"ת רק משום דהו"ל ניתק לעשה אין לוקה והנה לפי"ז גבי נותר היכא דזרקו לים דבטל העשה בוודאי הי' לוקה ואטו מי נימא דאם בטל העשה בלילה כגון שזרקו לים בלילה דאינו חייב מלקות למאן דס"ל לאו שאב"מ לוקין זה בוודאי לא ניתן להאמר וע"כ דמ"ע דשריפות קדשים חלה עליו בכל פעם מיד שעבר על הלאו דל"ת רק שהתורה קבעה שזה התיקון לא יהי' רק ביום מ"מ לא הזמן גרם לזו המצוה רק הלאו דל"ת ואין זה בגדר מ"ע שהז"ג ויש לכווין סברתינו בלשון רש"י במתני' ד"ה שהז"ג וז"ל שהזמן גורם לה שתביא ע"כ ולכאורה מאי בעי רש"י בזה במש"כ שהזמן גורם שתביא או"ו הי' הדבר אשר דברנו דבשלמא לולב ושופר ציצית ותפילין עיקר התחלת חלות המצוה הי' ע"י הזמן דזמן ההוא גרם להם משא"כ שריפות קדשים אע"ג שאינו נשרף בלילה מ"מ עיקר חלות המצוה לא הזמן גרם להם רק במה שעבר על לאו דלא תותירו אין זה בגדר מ"ע שהז"ג כלל ודוק:
ב אמנם במ"ע דתשביתו י"ל דשפיר הוי בגדר הזמן גרמא דהא הזמן של ע"פ גורם לו להמ"ע וא"כ לא דמי לשריפות קדשים דשם אין שום זמן גורם לעיקר חלות המצוה והנה בשאג"א סי' פ"ב חקר אי נשים אינם מצוות במ"ע דתשביתו א"כ לא הוי ב"י נל"ע דהא הלאו כולל יותר מהעשה דעשה אינו נוהג בנשים ויודיע מש"כ הר"מ פ"א מה' תמורה דכיון דעשה והי' היא ותמורתו אינו נוהג בצבר ושותפים לכך לוקין על לאו דתמורה ולא הוי נל"ע ועיין פמ"ג או"ח בפתיחה כוללת לה' פסח ח"א באות ד' שכ' דל"ד דכאן הנשים יכולין לקיים עכ"פ המ"ע דתשביתו אע"פ שאינם מצוות משא"כ צבר ושותפין אין תמורה נוהג כלל ועיין בס' מקור חיים לה' פסח סי' תל"א שכתב ג"כ כה"ג ובזה מייתי שם גם כן משריפות קדשים דאע"ג שאין הנשים מצוות מ"מ ניתק הלאו במה ששורפין ועיין בתומים סי' צ"ז ס"ק זיין ובמק"א הארכנו בזה בס"ד הגם שיש לשדות נרגי' במש"כ המק"ח להשוות ע' דשריפות קדשים לעשה דתשביתו דחילוק רב בניהם דבשלמא בעשה דתשביתו דהעשה הי' תיקון הלאו ממש כשמשבית החמץ הרי אין כאן בל יראה שפיר י"ל דאפי' אי הו"א דנשים אינם מצוות בעשה דתשביתו מ"מ מעיקר הלאו דב"י משא"כ עשה דשריפות קדשים אטו ע"י העשה מיעקר ממש הלאו דב"ת הרי הי' עבר עכ"פ במה שהותיר הקדשים שהתורה גלתה שבמה ששורפה אח"כ אינו עובר על הלאו וא"כ שפיר י"ל דהיינו דווקא למי ששייך באותו המצוה ניתקן הלאו משא"כ אי נשים אינם שייכים במ"ע דשריפות קדשים לא ניתקן הלאו דבל תותירו דאטו עבירות הלאו דב"ת הי' שלא יראו הקדשים שהותיר דנימא דבשריפתה ניתקן הלאו ע"כ הלוא הלאו הי' שאין להותיר ולאכול כל הקדשים רק דהתורה גלתה דב"ע מיתקן הלאו וא"כ שפיר י"ל דמי שאינו מצוה במ"ע זו לא ניתקן הלאו ודוק היטב. מ"מ האמת הברור מה שכתבתי דכיון דעיקר המ"ע דשריפות קדשים עיקר חלותה אין הזמן גרם לא הוי מ"ע שהז"ג. אמנם בעשה דתשביתו שפיר י"ל כמש"כ הפ"מ ומק"ח דכיון דמ"מ מיתקן הלאו דב"י ממילא הוי נל"ע אפי' אי הו"א דתשביתו הו"ל מ"ע שהז"ג ונבאר עוד בס"ד. ועיין בס' גינת וורדים כלל כ"ג ד"ה התנאי השני שכ' שם וז"ל מ"מ אין נראה שיהי' להם תקנה באם הותירו שיקיימו אח"כ העשה כיון דאין מצווה על מ"ע דבאש תשרף ל"ה לגבי' עכ"ל ע"ש והיינו כמש"כ דע' דבאש תשרופו אינו תיקן הלאו ממש והיינו שלא כדברי הגאון מק"ח דמדמה עשה דש"ק לעשה דתשביתו ה"ו הנכון כמש"כ דשריפות קדשים ל"ה בגדר מ"ע שהז"ג כיון שהעיקר חלות המצוה לא הזמן גרם לה ודוק:
ג אמנם נ"ל דבעשה דתשביתו אע"ג שהזמן גרם מ"מ ל"ד לשאר מ"ע שהז"ג ע"פ מה שראיתי בהירושלמי מס' פסחים פ"ח ה"א גבי הא דאמרינן דנשים מחוייבת במ"ע דמצה מהקושי' דסמוכין ל"ת עליו חמץ כל שישנו בבל תאכל כו' ישנו בקום אכול מצה וז"ל והא תנני' כל מ"ע שהזמן גרמ' נשים פטורות א"ר מנא חומר הי' מ"ע שהי' בא מכח ל"ת עכ"ל פי' הואיל וסמכה התורה הל"ת דל"ת חמץ לכך גם העשה של המצה נוהג בנשים ג"כ וא"כ י"ל כש"כ ע' שיש עמה ל"ת והעשה יש לה שייכות עם הל"ת דודאי נוהג בנשים ג"כ דמה מצות אכילת מצה שאין לה שייכות כלל עם הל"ת דחמץ. רק שהתורה הסמיכה לה ואפ"ה אמרינן שהעשה ג"כ נוהג בנשים מכש"כ בכל עשה שיש לה שייכות עם הלאו כמו עשה דתשביתו שייך עם הלאו דב"י בודאי נוהג בנשים ג"כ וע' עוד שם בהירושלמי מס' קדושין פ"א ה"ז י"ז ע"ב ועוד י"ל דזה הכלל דמ"ע שהז"ג הי' דווקא במצוה שהי' עכ"פ קצת חיובית דמצות ציצית אע"פ שאינו חייב ללבוש בגד ד' כנפות מ"מ איכא מצוה לחזור שיהי' לו בגד בת ד' כנפות ולקיים המצוה מה שאין כן העשה דתשביתו דאין כאן שום מצוה שיחזור אחר זה שיהיה לו חמץ כדי לקיים המצוה ואם כן אין זה כלל בגדר מנות עשה רק שהתורה נתנה עצה באיזה אופן שלא יבוא לידי איסור ב"י או להנצל מב"י בזה ל"ש הכלל דמצוה עשה שהזמן גרמא ובמצוה כזו שהיא רק בתורת עצה ולא בתורת חיוב אין לחלק כלל בין אנשים לנשים. והנה ראיתי בספרי האחרונים שהאריכו בהך דשריפות קדשים אי שייך בנשים עיין בספר אור חדש והאריך גם כן והנלע"ד כתבתי:
ד ובעיקר החילוק בין מ"ע שהז"ג למ"ע שאזה"ג נ"ל דמצות עשה שאין הז"ג חמור יותר ממ"ע שהז"ג דמ"ע שאזה"ג הוי כתדיר לגבי מ"ע שהז"ג ומעלת התדיר ילפינן מקרא במסכת זבחים ריש פרק כל התדיר והנה בגמ' פריך ותו מ"ע שלהז"ג נשים חייבות מנ"ל. והנה לכאורה קשה אמאי לא ילפינן מהכא דנפקא ליה דחייבים בל"ת מקרא דאיש או אשה השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה וה"נ חייבה בעשה מהאי טעמא ועיין בספר פנ"י גם בס' ע"י שהרגיש קצת כפין"ה ונ"ל דאי ס"ל דכל ל"ת חמיר מעשה כמש"ל אם כן ל"מ למילף דנשים חייבות בעשה ממה שחייב בל"ת מקרא דאיש או אשה אמנם אי הו"א דעשה עדיפא אם כן פשיט דחי' בעשה מכש"כ ממה שחייב בל"ת ורק בע"ע שהז"ג די"ל דל"ת עדיפא מיניה לכ"ע בזה פטורי' והנה בגמ' פריך למ"ד ש"כ הבכ"א מלמדין אמאי לא נילף ממלה והקהל לחייב נשים ותו מ"ע שלהז"ג נשים חייבות מנ"ל ונראה דסמיכות הקושי' שייכי בהדדי דהנה לכאורה אי הו"א דעשה חמיר מל"ת וא"כ פשיטא לן דנשים חייבות בעשה רק בעשה שהז"ג שקולה במדרגתה כיון דאינה מדירה כ"כ אינ' חייבות והנה אי היה מקום לומר שהזמ"ג ל"ק קשה קושית הגמ' אמאי לא ילפינן ממצה והקהל לחייבו במ"ע אשסז"ג דהא כיון דמתפילין וראיה מוכח לפטור וממצה והקהל לחיובי' מסתבר לן לאוקמא אסברא החיצונה דפטורה ממ"ע שהז"ג וא"ל דלקולא ולחומרא לחומרא מקשינן דהרי התוס' בד"ה ונילוף מת"ת כ' להדיא דכיון דאיכא סברא למילף מת"ת ל"א לחומרא מקשינן ואפילו מהקישא אתי' סברא להפקיעו כמ"ש גברי בעי חיי וא"כ ה"נ אי הו"א דמצות עשה עדיף מל"ת מש"ה נשים חייבות וממילא מ"ע שהז"ג דלא עדיפא כמש"כ בודאי מסתבר לפטור דל"ל דמצות עשה שהז"ג גם כן עדיפא מל"ת דאם כן לא אצטריך שום קרא לחיי' נשים דמכש"כ מל"ת הומ"ל דחייבות וע"כ צ"ל דמ"ע שהז"ג קולא וממילא פטורה ואם כן לא הוי קשה נמי קושית הגמרא מנ"ל דמ"ע שלהז"ג נשים חייבות דבמ"ע שלהז"ג ידעינן מק"ו דל"ת וע"כ צ"ל דקושית הגמרא וניליף ממצה והקהל ס"ל דע"כ מל"ת ל"מ למילף כלל שהנשים יהא חייבות אפילו בעשה שלהז"ג דל"ת חמירא וע"כ אי לאו דגלי לן קרא בשום מקום שנשים חייבות בעשה ל"ה חייבות בשום עשה ואם כן כיון דמסברא חיצונה אין לחייבם בשום עשה תו ליכא שום טעם וסברא לחלק בין מצות עשה שהז"ג ללא הז"ג דבשלמא אי אמרינן דעשה עדיפא שפיר י"ל דרק במ"ע שלהז"ג עדיפא משא"כ במ"ע שהז"ג לא עדיפא משא"כ א"א דכל ל"ת חמירא ממ"ע אין טעם לחלק בין הז"ג לאין הז"ג ופריך שפיר נילף ממצה והקהל לחייבי' למ"ד ב"כ הבאים כא' מלמדין ול"ל דאדרבא ילפינן מתפילין וראיה לפטור דהא לחומרא מקשינן כיון דעכשיו אין לנו סברא לחלק בין מ"ע שהז"ג ללא הז"ג וממילא פריך נמי להך סברא דקיימינן עכשיו דל"ת חמירא ממ"ע ותו מ"ע שלהז"ג מנ"ל דחייבי' דלזו הסברא ליכא למימר דילפינן ממה שחייב' בל"ת מקרא דאיש או אשה דהא ל"ת חמורה ממ"ע ואם כן הני תרי קושי' שייכי בהדדי ודוק. אמנם אי הו"א דעשה עדיפא מל"ת הו"מ שפיר לומר דנשים חייבות בעשה מכש"כ ממה שחייבה בל"ת אמנם הא ודאי ס"ל לכ"ע דמצות עשה שהז"ג קילא ממצות עשה שלהז"ג והכי משמע ברש"י ד"ה ומדמ"ע שהז"ג ובתוס' בד"ה מכלל וה"ט כמש"כ דמצות עשה שלהז"ג הוי תדיר נגד מצות עשה שהז"ג ודוק:
ה ובתוס' ד"ה ואנא אמינא למ"ל ק"ו דטפלי' חייבות נשים לכ"ש תיפוק ליה דה"מ למילף הקהל ממצה ותרצו דאי לאו ק"ו ל"ה ילפינן ממצה דאדרבא הוי ילפינן גז"ש דראיה ראיה לפטור עיין בריטב"א והנה לכאורה י"ל כיון דקי"ל גז"ש וק"ו גז"ש עדיף אם כן ממילא ל"ה הקהל מיותר כלל דהא אי לא כתב קרא בהדיא לחיובא הוי ילפינן בגזירה שוה דראיה לפטור ונ"ל דיש להוכיח מכאן דע"כ ל"א גזירה שוה וק"ו גזירה שוה עדיף רק מק"ו לחודא אבל היכא דיש לנו בנין אב וק"ו בחד צד למילף וגז"ש למילף בגוונא אחרינא ודאי הק"ו עדיף ואם כן א"ש הכא דכיון דממצה הו"ל למילף בבנין אב דחייבי' בגזירה שוה דראיה דפטורים והק"ו דטפילא חייבי' מורה גם כן לחייב. אם כן ממילא על ידי הק"ו הי' למידין שנשים חייבות ולא הוי ילפינן בגזירה שוה דראיה לפטור כיון דיש לנו בנין אב ממצה וק"ו דטפלי' לחייב וע"כ דאתי' לב"כ הב"כא ואפשר שהריטב"א נתכוון גם כן לזה:
ו בחידושי פנ"י ראיתי שיצא לדון בדבר חדש דהא דאמרינן נשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא היינו דוקא בדבר שא"א לקיים על ידי שליח מה שאין כן במצוה שאפשר שתעשה על ידי שליח ל"א דפטורות ובזה רוצה ליישב קושית התוס' כ"ט ע"א למה לי קרא דאותו ולא אותה ת"ל דמילה הוי מ"ע שהזמן גרמא ולפי הנ"ל מיושב כיון דאפשר למולו על ידי שליח לא אמרינן דנשים פטורות. ולכאורה אפשר יש לקיים סברתו עפ"י מה שכתב בספר הכלבו סימן פ"ג הטעם דנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא משום שצריכה להתעסק בצרכי בעלה לא רמי' התורה עליה חיוביה במצוה שצריכה זמן מיוחדת ואם כן ממילא במה שאפשר לקיים על ידי שליח ל"ש הך סברא הגם שהתוספות ל"ס הך סברא שהרי כתבו בד"ה מעקה דנשים פטורות ממצות עשה דיו"ט אף על גב דהל"ת נוהג בהם ולסברו הנ"ל אין מקום שיפטרו ממצות עשה דיום טוב כיון דבלאו הכי מצוי' שלא לעשות מלאכה מחמת הלא תעשה וראיתי בפנ"י למס' ביצה ל' ע"א ד"ה בגמ' שם גבי תוספ' יוה"כ שרוצה לומר דבמצות עשה שהיא בשוא"ת לא אמרינן נשים פטורות ורק במצות עשה שהיא בקום ועשה ולא ידעתי איך לא הרגיש בדברי תוס' אלו בד"ה מעקה דס"ל להדיא דנשים פטורות מעשה דיום טוב ועיין בשו"ת כתב סופר לאו"ח סימן ע"ה שהרגיש בזה ובסוג' יש יש קצת מקום לזו הסברא דהנה בסיף הסוגיא מסקינן דלר"י הוי מצה שמחה והקהל ג"כ הבכ"א ולדה"כ א"מ והקשה בתוספת ד"ה משום דלאביי דאמר אשה בעלה משמחה ליכא ג"כ ותירצו דקידוש היום דנשים חייבות ממילא איכא ג"כ. והנה יש לתמוה מ"ט בגמ' בכל השקליא וטריא לא הביאו כלל מהך דקידוש היום ולסברא הנ"ל אתי שפיר דבאמת הא דקידוש היום מן התורה אין המצוה דוקא ביין עיין ריש מסבת נזיר ועיקר המצוה היא בדבר שיקבל עליו קדושת שבת עיין בספר החינוך מצוה ל"א אם כן י"ל דבמצות התלויות בדיבור לא אמרינן מצות עשה שהז"ג נשים פטורות כיון דבזה אינה נמנעת מלהתעסק בצרכי בעלה ואף על גב דבמסכת ברכות כ"א ע"ב אמרינן גבי ברהמ"ז מהו דתימא כמצות עשה שהזמ"ג דמי אף על גב דהיא גם כן בדיבור היינו רק לס"ד אבל לפי האמת י"ל דמצוה התלויה בדיבור לא אמרינן מצות עשה שהז"ג נ"פ ולכך לא הביא הגמרא כאן כלל מצות קידוש היום ויש לה מקום עפ"י סברות הכלבו אעפ"י שהתוספת לא סבר כן. ועפי"ז י"ל גם כן מאי טעמא לא איירינן בסוגיא ממצות קרבן פסח דגם כן נשים חייבות עיין פ' האשה מסכת פסחים בגמ' ובירושלמי וכאן במס' קידושין בירושלמי. ולהנ"ל אתי שפיר אי סבירא להו אכילת פסחים לא מעכבת ואם כן עיקר המצוה ההקרבה וזה אפשר על ידי שליח ואין זה בכלל מצות עשה שהז"ג ולכך לא הביא כאן בגמ' מצות עשה דפסח וע' בספר מנחת חינוך סימן ט' לענין עשה דתשביתו כתב גם כן שהמצוה היא שלא יהיה לו חמץ דהוא עיקר המצוה והוי כמו מצוה דשוא"ת שהנשים גם כן חייבות אף על גב דהוי מצות עשה שהז"ג אזיל גם כן בסברת הפנ"י שהבאתי ובאמת לסברת הרמב"ן שכתב כאן לתרץ מה שהקשו התוספת דבמעקה ואבידה ושליח הקן איכא נמי לא תעשה וכתב דהני לא תעשה הוי רק כעשה דהמצוה היא לעשות מעקה או להשיב האבידה מוכח דמה שהיא בקום ועשה לא מקרי לא תעשה אף על גב דאיכא גבי לאו אם כן ה"נ י"ל דעשה דהיא בשוא"ת כמו שביתת יום טוב או תשביתו לסברת המנחת חינוך דעיקר המצוה היא שלא יהיה לו חמץ וכמו שכ' לעיל דגבי תשביתו דא"צ לחזור שיהיה לו חמץ כדי שיוכל לקיים המצוה דתשביתו רק במה שאין לו חמץ בזה מקיים המצוה אם כן אינ' נחשבת למ"ע לענין הכלל דמצות עשה שהז"ג רק כמו ל"ת כמש"כ הרמב"ן דמה שהיא בקים ועשה לא נחשבת ללא תעשה אף על גב דאיכא לאו:
ז עוד ראיתי כלל א' בדברי הראשונים דמצות עשה שהז"ג ל"ש רק במידי שעל גופ' לעשות מה שאין כן מילה ל"ה בכלל מצות עשה שהזמן גרמא כיון שאין זה על גופה רק למול בנה ולכך איצטריך קרא אותו ולא אותה ועיין בתוס' רי"ד שכתב דההכנה למצוה להתעסק בה יכול להיות בלילה נמי ולכך ל"ה מ"ע שהז"ג והריטב"א כ' דס"ד כיון דהב"ד נמי מצווה למולו הו"א דלא גרע אמו מהב"ד ע"ש ובתוס' מס' מגילה כ' ע"א ד"ה דכתב כ' דבמילה שהיא מ"ע שיש בה כרת ל"א מצות עשה שהז"ג נשים פטורות והיינו דהו"א הכא אי לאו קרא דאותו ולפ"ז היא א"ש מ"ט לא הביא הכא מצות עשה דפסח דהנשים חייבות דפסח כיון שהיא מצות עשה שיש בו כרת ל"ד לשאר מצות עשה ועיין ספר מנחת חינוך סימן ב' או' ג' ד"ה ואין הנשים שהביא גם כן דברי תוספת אלו. והנה הרמב"ן הביא מצית ביכורים בהדי מצות עשה שאין הז"ג ונפלאתי כיון דקיי"ל מהחג ועד חנוכה מביא ואינו
קוראומחנוכה ועד עצרת אינו מביא כלל אם כן הו"ל מצות עשה שהזמן גרמא. וראיתי בתוס' פסחים ל"ח ע"ב ד"ה נאכלי' שכ' דביכורים ל"ה בכלל חובות הקבוע להם זמן כיון שיש להם זמן גדול כ"כ דהיינו מעצרת עד החג לא מקרי קבוע להם זמן מ"מ מכח הך שברא אין למעוטינהו מכלל מצות עשה שהזמן גרמא דהא תפילין אפילו למ"ד דס"ל לילה זמן תפילין כיון שאינו נוהג בשבת הו"ל מצות עשה שהזמן גרמא אע"ג שנוהג כל ימי החול אחר כך האיר ד' עיני ומצאתי להגאון בטורי אבן מס' מגילה כ' ע"ב ד"ה ולודו מעשר שהרגיש בזה וכתב דכיון דמה שאינו נוהג מהחג ועד חנוכה אין הזמן גורם לזה רק שהפירות גורמים שאינו עוד זמן קצירה ואינו זמן שמחה אבל לא שהימים מצד עצמם יגרמו למניעו' הקריאה וכן מחנוכה ואילך דאינו זמן הבאה היא גם כן מצד שאין הפירות מצוים בשדה אבל לא שהימים יגרמו שאינו חייב לכך לא מקרי מצות עשה שהז"ג ע"ש בנועם לשונו והיא סברא נכונה ואתי שפיר נמי וסייעת' קצת לסברתו מ"ש לעיל באו' א' כלל זה גבי שריפת קדשים דל"ה מ"ע שהז"ג אפילו למ"ד אין שורפין קדשים בלילה משום דעיקר חלות המצוה לא על ידי הזמן שגרם לה רק ענין אחר דהיינו על ידי שהותיר מן הקדשים ואם כן הכא נמי גבי בכורים דעיקר חלות המצות בכורים אין הזמן גורם רק הפירות גורמים שאינם זמן קצירה אחר כך ל"ה בכלל מצות עשה שהז"ג ובזה נמי יש לכוון לשון רש"י שהבאתי לעיל במה שכ' שהזמן גרם לה שתבא כלומר לאפוקי מצות בכורים אין זה בכלל מצות עשה שהז"ג שאין עיקר חלות המצוה גורמת הזמן רק מהות הפירות ואיכותה אין זה בכלל זמ"ג כמ"ש הט"א ודברינו קרובים לדבריו בס"ד ודו"ק. ולדברי התוספות מס' מגילה שהבאתי לעיל דבמצות עשה שיש בו כרת הו"א דנוהג בנשים אף על גב דהוי מצות עשה שהז"ג א"ש לפמש"כ לעיל דהא דמ"ע שהז"ג פטור היא משום דל"ת חמירא ולא מצינו למילף ממה שהנשים חייבות בלא תעשה א"ש דמצות עשה שיש בו כרת דודאי עדיפא מלא תעשה שפיר ילפינן דנשים חייבות ממה שחייבי' בל"ת מקרא דאיש או אשה ועיין עוד פמ"ג או"ח פתיחה כוללת ח"ש באות י"ד מדין מצות עשה שהז"ג ודוק. ועיין בס' שעה"מ פי"ב מה' עכו"ם ה"ג שכ' דא"ל אפילו אי אמרינן דמילה לא הוי עשה שיש בו כרת כיון שאין עונש כרת על האב מ"מ בעשה שיש בו כרת ממש אפשר דלכ"ע אמרינן דנוהג בנשים אפילו מצות עשה שהזמן גרמא וע"ש שהביא מהא דמס' פסחים מה שהאשה חייבת בקרבן פסח ועיין ברמב"ם פ"ב מה' עכו"ם הלכה ג' ובספר דברי ירמי' שם ודוק: