שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
פרק ח · הלכה א
ר' אבין בשם ריב"ל קצרן של נכרים הי' שם פי' משו"ה בשוק העליון היה הרוק טמא] ועיין במשנת אליהו שתמה על רש"י פסחים י"ט ב' ד"ה של שוק העליון שפי' שם דשם הי' מתקבצים טמאים שלא יטמאו חבריהם. ואמאי עזב האי טעמא האמור בירושלמי דקצרן של נכרים הי' שם והניח בצ"ע ואני תמה הא מבואר במתני' כל הרוקין הנמצא בירושלים טהורין חוץ משוק העליון ופי' הרע"ב דמשו"ה כל הרוקין הנמצא בירושלים טהורין ול"א שמא של טמאים הם משום דאזלינן בתר רובא עיי"ש וא"כ לר"מ דחייש למעוטא לא מהני זה הטעם וא"כ יקשה כל הרוקין הנמצא בירושלים טהורין חוץ משוק העליון דברי ר"מ וא"כ יקשה הלא גם בירושלים היו לנו לטמא. ומשו"ה פי' רש"י דבשוק העליון הי' מתקבצים כל הטמאים פי' כיון דבשוק העליון הוא בלא"ה מקום טומאה משום הקצרן של נכרים שהי' שם וא"כ כל הטמאים אשר הי' בירושלים הי' מתקבצים שמה ולא הי' נמצאים בירושלים שום טמא ומשו"ה מטהר ר"מ:
שם טהור מלהכשיר עיין מ"ש לעיל פ"ג הל' ב'
אבא שאול היו קורין אותו צפורין. מ"ד צפורין שדומה לצפורין מ"ד מריצה שמריצה את האבן לבית הקברות. ופי' הת"ח דאבא שאול היה קורא למגריפה האמור במתני' בשם צפורין עיי"ש ותמוהין דבריו דפשטות הירושלמי קאי על מריצה ולא על מגריפה דתנא דמתני' היה קורא מריצה ואבא שאול היה קורא צפורין ומאי ענין מגריפה כזה [ואולי הא דקרי אבא שאול בשם צפורין הוא ע"ד מאמרם ז"ל ימינו כצל עובר לא כצילו של אילן וכותל אלא כצל עוף הפורח. ואבא שאול שהיה קובר מתים כמבואר בנדה היה קורא זה הכלי בשם צפורין היינו בשם צפור לעורר שימינו הוא כצל עוף הפורח]:
והנה מאד ק"ל על השמטת הרמב"ם בפי"ג מאה"ט הל"ח סיום דברי ר' יוסי האמור במתני' דר' יוסי מטהר כל הכלים הנמצאים בירושלים חוץ מן הסל והמגריפה והמריצה ולא כן כתב הרמב"ם דכל הכלים הנמצאים בירושלים טהורין שלא גזרו על כלים בירושלים והשמיט האי חוץ מן הסל והמגריפה והמריצה:
אבל בשום לב דהרמב"ם לשיטתו במכוון השמיט האי חוץ מן הסל והמגריפה והמריצה. דז"ל הרמב"ם בפ"ז מבית הבחירה הלי"ג עשר קדושות הי' בא"י זו למעלה מזו עיירות המוקפות חומה כו' ואין קוברין בתוכה מת עד שירצו ז' טובי העיר או כל אנשי העיר כו' רצו בני העיר להוציא הקבר מן המדינה מפנין אותו וכל הקברות מפנין חוץ מקבר המלך והנביא כו' ועי' בהשגת א"א לא שמעתי בכאן לא רצון העיר ולא רצון שבעה טוה"ע עיי"ש מה שפי' הא דאמר במתני' פ"ק דכלים ומסבבין לתוכה מת היינו לסבבו בעיר כדי להרבות בכי והספד אמנם הרמב"ם מפרש ומשכבין לתוכה מת היינו שנקברין שם בהסכם כל בני העיר וז' טוה"ע כמ"ש הכס"מ שם. אמנם מ"ש הכס"מ על השגת הראב"ד כי לא שמענו אינו ראי'. לא זכיתי להבין דבריו הקדושים דלכאורה השגת הראב"ד הוא כך דהא קיי"ל דבכל ערי א"י אין קוברין מתים בעיר כמבואר בב"ב ומרחיקין את הקברות מן העיר חמשים אמה ובודאי לא מהני בזה הסכם ורצון העיר וז' טוה"ע. וא"כ במכש"כ בעיירות המוקפות חומה וזהו כוונת הראב"ד בהשגתו. ומשו"ה מפרש פירושו במתני' דכלים היינו שמסבבין את המת להרבות בכי והספד. וכמדומני שמצאתי במפרשי המשניות החדשים הנדפס כעת שהתעוררו בזה ספ"ק דכלים על דינו של רבנו בהא דמהני הסכם בני העיר וז' טוה"ע בעיירות המוקפות חומה אשר זהו נגד המתני' דב"ב הנ"ל ומרחיקין ביה"ק מן העיר חמשים אמה. אבל באמת לא אדע קושיתם וגם השגת הראב"ד דמה ענין הא דמרחיקין ביה"ק מן העיר חמשים אמה לדינו של רבינו בהא דמוקפות חומה דמי הגיד לנו דהיקף החומה הוא בתוך החמשים אמה של העיר דהלא הדעת נוטה דההיקף חומה הוא יותר מחמשים אמה של העיר וא"כ מצד הדין דמרחיקין ביה"ק מן העיר חמשים אמה שפיר נוכל לעשות הביה"ק אף בתוך ההיקף היינו שיהא רחוק מן העיר חמשים אמה וא"כ ליכא בזה ריח רע ומותר מה"ד לעשות שמה ביה"ק רק דבעיירות המוקפות חומה מקודשת דאף ברחוק חמשים אמה מן העיר ג"כ אין רשאי לעשות שמה ביה"ק. וא"כ כיון דלאחר חמשים אמה ליכא היזק ריח רע משו"ה מהני בזה הסכם העיר וז' טוה"ע. בשלמא בתוך החמשים אמה שהוא מטעם ריח רע לא מהני הסכמתם דמאן מחיל היזק ריח רע. משא"כ לאחר חמשים דליכא עוד ריח רע ורק משום קדושת מוקפות חומה אין רשאין לקבור שמה משו"ה מהני הסכם העיר וז' טוה"ע כמו דמהני אף בקדושת ביהמ"ד דרשאין בני העיר בהסכם טוה"ע למכור אף להשתמש בה דבר חול כמבואר ברמב"ם בה' תפלה ובשו"ע סי' קל"ט וזה ברור:
והנה הרמב"ם שם בבית הבחירה הלי"ד כתב וז"ל ירושלים מקודשת משאר עיירות המוקפות חומה כו' ואלו דברים שנאמרו בירושלים אין מלינין בה המת ואין מעבירין בתוכה עצמות אדם ואין משכירין בתוכה בתים ואין מקיימין בה קברות חוץ מקברי דוד וחולדה הנביאה שהי' בה מימות נביאים הראשונים ע"כ והוא מהתוספתא פ"ו דנגעים עיי"ש. והנה זה פשוט בהא דכתב רבינו דאין מקיימין בה קברות חוץ מקברי דוד כוונתו מבואר בפשיטות דבשום אופן אין רשאין לקבור בירושלים אף בהסכם כל העיר וז' טוה"ע. וזהו נ"מ בין ירושלים לשאר עיירות המוקפות. דבשאר עיירות המוקפות מהני בזה הסכם בני העיר וז' טוה"ע. משא"כ ירושלים עדיף בזה וחמור משאר עיירות המוקפות דלא מהני בזה אף הסכם בני העיר דאל"כ למאי אצטריך רבינו לאשמעינן דאין מקיימין בה קברות דהלא גם ירושלים היא מוקפת חומה וא"כ דינה שוה לשאר עיירות המוקפות. א"ו דרבינו אתי לאשמעינן דבירושלים עדיף משאר עיירות המוקפות דלא מהני בזה אף הסכם העיר וז' טובה"ע:
ולפ"ז א"ש מה דהשמיט הרמב"ם האי דחוץ מן הסל והמגריפה והמריצה. משום דהרמב"ם בפי' המשנה כאן גורס בדברי הירושלמי מריצה שהיא מריצה את העצם" ולא כגירסא דידן מפני שמריצה האבן לבית הקברות. ופי' הרמב"ם בפירושו וז"ל מגריפה כלי שמקבצים בו עצמות המת. מריצה הוא כלי שהי' מכתתין ומרצצין בו עצמות כדי שיכנס לסל להוליך אותו ממקום למקום וזה השם מגזרת ותרץ את גולגלתו עכ"ל נראה מפירושו שגורס במתני'. מגריפה. מריצה. סל ולא כגי' דידן הסל והמגריפה והמריצה] וא"כ מפרש הוא דכל הכלים היו שייכות לעצמות המתים וא"כ כיון דבירושלים אין מעבירין בה עצמות וגם אין קוברין בתוכה מתים א"כ לא נמצא בירושלים כלים האלו ומשו"ה השמיט הרמב"ם אלו הכלים:
ואי תקשי מה יענה הרמב"ם להמתני' הלא ר' יוסי קאמר להדיא במתני' חוץ מן הסל והמגריפה א"כ סובר ר' יוסי דנמצאים אלו הכלים בירושלים. אבל באמת אין זו קושי' דלכאורה צריכין להתבונן הא דאמר התוספתא נגעים הנ"ל דאין מקיימן קברות בירושלים חוץ מקברי דוד וחולדה הנביאה והרמב"ם הלא פוסק האי דינא דתוספתא ובררנו דלא מהני בירושלים אף הסכם העיר וז' טוה"ע הלא טעמא בעי דמ"ש ירושלים משאר עיירות המוקפות דמהני שמה הסכם העיר וז' טוה"ע. דל"ל משום דירושלים חמיר קדושתה מקדושת עיירות המוקפות חומה. דז"א דמלשון הרמב"ם שם בהל' י"ב שהבאנו לעיל ירושלים מקודשת משאר עיירות המוקפות חומה דאוכלין שם ק"ק לפני מן החומה. ואלו דברים נאמר בירושלים אין מלינין בה המת ואין מעבירין בתוכה עצמות אדם ואין משכירין בתוכה בתים ואין מקיימין בה קברות כו' מלשונו זה נראה בעליל דהא דאין מקיימין בה קברות הוא לאו מפאת קדושתה כמו שחשב ואין משכירין בה בתים דהני בודאי לאו משום חומר קדושתה ורק בהא דאוכלין בה ק"ק לפנים חומתה זה לבד הוא מפאת קדושתה כמו שהתחיל בראש הלכה ירושלים מקודשת משאר עיירות המוקפות חומה שאוכלין בה ק"ק לפנים חומתה. ואח"כ מתחיל ואלו דברים נאמר בירושלים כו':
אמנם כבר כתבנו בטעמא של דבר דהא דעיירות המוקפות חומה
מהני הסכם העיר וז' טוה"ע לעשות קברות חוץ לחמשים אמה כמ"ש לעיל היינו משום דבני העיר יכולין אף למכור ביהכ"נ וביה"מ מקדושתה. אמנם הלא קיי"ל רק ביהכ"נ דכפרים. אבל דכרכים] כיון דמעלמא קאתי לא מהני הסכם בני העיר אף שבעה טוה"ע דמאן מחיל כמבואר ברמב"ם הל' תפלה ובטוש"ע או"ח סי' קל"ט. והנה אי ירושלים נתחלקה לשבטים אי לא הלא היא פלוגתא דתנאי והרמב"ם הלא פוסק דירושלים לא נתחלקה לשבטים דמשו"ה פוסק דאין משכירין בתים בירושלים והטעם הוא משום דלא נתחלקה לשבטים כמבואר יומא י"א וכן פוסק משו"ה דאינה מטמאה בנגעים ג"כ מטעם הנ"ל והוא שייך לכל ישראל א"כ ממילא לא מהני בירושלים אף הסכם כל בני העיר וכנ"ל ומשו"ה פוסק כהאי תוספתא דאין מקיימין בה קברות כלומר דלא מהני בזה אף הסכם כל בני הפיר. משא"כ ר' יוסי במתני' דשקלים הנ"ל סבר דא"י נתחלק לשבטים. וא"כ ממילא שוה ירושלים לשאר עיירות המוקפות דמהני בזה דהא ירושלים הוא ג"כ מוקף חומה ובהסכם העיר ח' טוה"ע רשאין לעשות שמה קברות היינו בחוץ לחמשים אמה והלא בעיירות המוקפות הלא כתב הרמב"ם דאם רצו כל בני הפיר להוציא הקבר מן המדינה מפנין וכן כתב דכל הקברות מפנין וא"כ לפ"ז כיון דבירושלים איכא קברות בהסכם כל בני הפיר וגם שייך פינוי הקברות משם אם רצו בני העיר א"כ נמצאים עצמות מתים בירושלים כשפינן מקבר לקבר א"כ שפיר נמצאים הסל והמגריפה והמריצה שהמה שייכים לעצמות המת כמו שפי' הרמב"ם. ומשו"ה אמר ר' יוסי במתני' חוץ מן הסל והמגריפה והמריצה. משא"כ הרמב"ם לשיטתו לא משכחת כלל שיהא נמצאים עצמות מתים בירושלים דהא לדידי' ליכא קברות כלל בירושלים אף בהסכם כל בני העיר וז' טובי העיר והדברים נחמדים בעז"ה.