שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
פרק ז · הלכה א
ויש חטאת קריבה עולה ארשב"ל תנאי ב"ד על המותרות שיקרבו עולה. עי' מ"ש לעיל בפ"ד הל"ב שהארכנו על דברת המל"מ דל"א לב ב"ד מתנה רק בק"צ ולא בק"י והבאנו ראיות נגד דברי המל"מ וגם מכאן מוכח דבכל גווני אמרי' לב ב"ד מתנה דהא הקינין המה קרבן יחיד ובכ"ז אמרי' תנאי ב"ד על המותרות שיהא עולה:
(שם) האשה הזאת במה היא מתכפרת א"ר יצחק תנאי ב"ד המספק הקינין הוא מספק הפסולות "ואת האבדות". כן הגי' הגר"א. והרמב"ם בפיה"מ בפ"ז לא הביא ואת האבדות רק ואת הפסולות לבד. והנה לכאורה צריכין להתבונן דהא ודאי הא דאמר ר' יצחק דתנאי ב"ד המספק הקנין הוא מספק הפסולות. היינו כר' יוסי האמור להלן במתני' המספק את הקינים הוא מספק את הפסולות. וא"כ מאי אתי ר' יצחק לאשמעינן דלא הוי להביא רק דברי ר' יוסי לבד ומאי אתי לאשמעינן בהא דתנאי ב"ד:
ולדעתי כונת הירושלמי הוא כך דהרע"ב במתני' כאן מביא בשם הירושלמי וז"ל האשה הזאת במה מתכפרת ומשני ב"ד הממונין על הקינים לוקחין משל צבור כפי אותן מעות שנמצא ומקנין אותן לבעל המעות שנמצא ומקריבין מספק והחטאת לא תהא נאכלת עכ"ל הרע"ב. הנה נראה דהרע"ב לא היה בגרסתו בירושלמי כמו שהוא אצלינו דתנאי ב"ד הוא המספק הקנין הוא מספק את הפסולות אלא דגרסתו דקריבה משל צבור. והיינו דלהרע"ב לשיטתו א"א לגרוס כמו שכתוב אצלינו דהמספק הקנין הוא מספק הפסולות. והוא עפ"י מ"ש הרע"ב לעיל ס' פ"ד על המתני' ואם התליעה התליעה לו ואם החמיץ החמיץ לו ואינו מקבל מעותיו עד שיהא המזבח מרצה. כתב שם הרע"ב וז"ל ואינו מקבל את מעותיו כלומר אינם נחשבים מעותיו של החנוני ולא זכה בהם ואע"פ שקבלן מן הגזבר עד שיהיה המזבח מרצה שיעלה לרצון על המזבח הלכך אם החמיץ היין או התליעה הסולת אחריותם על החנוני עכ"ל הרע"ב. והנה מפשטות לשון הרע"ב שכתב ולא זכה בהם ואע"פ שקבלן מן הגזבר משמע דמעות שקבל החנוני מיד הגזבר המה אצלו רק בפקדון עד שהמזבח מרצה ולא שקבל אותם בתורת קני'. ורק שהמזבח מרצה אז נעשה המעות שלו בעד המכירה אבל עד עת ריצוי המזבח המה אצלו רק בתורת פקדון. ולפ"ז הא דאמר ר' יוסי המספק את הקינין הוא מספק את הפסולות. וכן אם התליעה הסולת והחמיץ היין אף משבאו לרשות הגזבר בכ"ז הלא עדנה ברשות החנוני מצד שורת הדין דהא הקדש לא קנה במשיכה והכסף אשר ביד החנוני הוא בתורת פקדון. וא"כ שורת הדין הוא שאם היה היזק הלא ההיזק הוא על החנוני ולא על הקדש דהא לעולם המה ברשות החנוני עד שירצה המזבח ולא מצד התנאי ב"ד וזה פשוט. וא"כ הא תינח בקינין הפסולות או האובדות או הסולת שהתליעה והיין שהחמיץ דנעשה הכל ברשות החנוני משא"כ בהאי דינא דמתני' דמעות הנמצא בין קנין לגוזלי עולה דמחצה על מחצה אמרי' דיקרבו עולות וא"כ האשה במה מתכפרת דל"ל דהמספק את הקינין יתן בעדה דמאי ענין המספק את הקינין לזה דהא לא נתן הקינין ונסתפק לן אם נאבדו אי לא ומשו"ה הוכרח הרע"ב לגרוס כאן דב"ד הממונין על הקינין לוקחין מעות משל צבור דבזה אפי' ר' יוסי מודה דהמספק את הקינין א"צ ליתן דהא לא בא לעולם לידו מעות ונתן תמורתם קינים וז"ב:
והנה מה שהכריח להרע"ב לומר דהמעות לא זכה בהם החנוני כלל והמה רק בפקדון אצלו עד שהמזבח ירצה. יפה אמר לי כבוד ידידי הגאון מוהר"י שליטא אב"ד דפה. משום דלכאורה קשה מתני' משלש ועמדו מד' יספיק מד' שיד הקדש על העליונה ונותן ד' משום דלא גרע מהדיוט דלא קני אלא במשיכה כמ"ש הרע"ב ואמאי הא בהדיוט לאו במי שפרע קאי כמבואר בקדושין דאם קנה מן הקדש במנה ולא הספיק למושכו עד שעמד במאתיים אינו נותן אלא מנה ול"א בזה יהא כח הדיוט כו' דאטו הדיוט לאו במי שפרע קאי וכבר התעורר בזה בתוס' רע"א כאן אמנם אם נימא דהמעות שהוא ביד החנוני אינו בתורת מכירה אלא בתורת פקדון ולא זכה החנוני כלל כ"ז שלא רצה המזבח ומשו"ה לא שייך בזה מי שפרע ואינו ענין להא דקדושין כ"ט ודפח"ח. אמנם אנחנו במערכה ב' הארכנו בזה וכתבנו שמה דלשיטת הרמב"ם בלא"ה ל"ק מה שהקשו מקדושין דאפי' אם נאמר דהחנוני קנה וזכה הכסף בכ"ז ל"ש כאן הסברא דאטו הדיוט לאו במי שפרע קאי והיינו דהגזבר הוא רק שליח מהקדש ובשליח אף בהדיוט ליכא מי שפרע משא"כ בקדושין איירי בבעלים עצמן עיי"ש שהארכנו בזה:
ולפ"ז באמת קנה תיכף קנין גמור בקבלת הכסף והא דמספק את הקנין או הסולת מספק את הפסולות או מה שהתליעה והחמיץ היינו לא מפאת שורת הדין אלא דכך היה תנאי ב"ד עם בעל המנחות או עם בעל הקינין אשר מחויב לעולם ליתן להקדש עד שיהא המזבח מרצה וכך הותנה ביניהם לעולם. וא"כ אף כל ספק שיהיה בהקדש אם צריך להקריב או לא מחויב ג"כ בעל הקינין ליתן דמה לי אם קבל הכסף ונתן הקינין ומה בין כסף הנמצא בין גוזלי עולה לקינין באופן דמספיק צריך להקריב דהא אף כשקבל הכסף והקנין באו ליד הקדש ונעשה פסול אח"כ בהקינין הלא שורת הדין שא"צ להספיק עוד דהא כבר זכה הקדש בכ"ז היה תנאי ב"ד שהוא צריך לספק הפסולות א"כ ה"ה גם בכסף הנמצא בין הקינין לגוזלי עולה והמעות יפלו לגוזלי עולה והאשה צריכה להתכפר הוא ג"כ מספיק בעל הקינין וכמ"ש:
וא"כ זהו כונת הירושלמי במה שר' יצחק אתי לאשמעינן דתנאי ב"ד הוא המספיק את הקינין הוא מספיק את הפסולות היינו כנ"ל דלא נימא דדינא דר' יוסי דאמר המספיק את הקנים הוא מספיק את הפסולות לא שייך בהא דהמעות שנמצא בין הקנים לגוזלי עולה וכמ"ש לעיל. דבשלמא אם קבל המעות ונתן הקינין דאם נאמר דהכסף הוא רק בפקדון בידו א"כ שורת הדין דאחריות הקרבן הוא על בעל הקנים או על בעל הסולת. משא"כ במעות הנמצא ל"ש זה וכמ"ש לעיל. וע"ז אתי ר' יצחק לאשמעינן דלא כן הוא דאף אם קבל המעות ונתן ליד הקדש הקנים או המנחות הלא שורת הדין דאם יהיה היזק ההיזק הוא על הקדש דהא כבר קנה הוא המעות וההקדש קנה הקנים והמנחות ובכ"ז אמרי' דתנאי ב"ד הוא המספק את הקנים הוא מספק את הפסולות א"כ ה"ה גם בכסף הנמצא הוא ג"כ חל על המספק את הקנים כי גם ע"ז היה התנאי ב"ד דמאי שנא וכמ"ש לעיל:
ובזה לא זכיתי להבין דברי מרן הכס"מ בפ"ג משקלים הלי"ד שהביא דברי הרע"ב שהבאנו לעיל שהביא דברי הירושלמי דב"ד מקנין מכסף הצבור בעד האשה וסיים שם הכס"מ ואיני יודע למה השמיטו רבינו. ואני לא אדע דהא לפי מה שרבינו בפיה"מ כאן מביא להדיא דברי הירושלמי דתנאי ב"ד הוא המספק את הקנין הוא מספק את הפסולות. א"כ גרסתו הוא כגרסא שלנו ולא כגרסת הרע"ב ודין זה הלא מביא בפ"ז מכלי המקדש הל"ט וכן קן שנמצא פסול או שנפסל קודם שיקריב נותן אחר תחתיו" א"כ ממילא א"צ להביא זה הדין האמור בירושלמי כאן האשה הזאת במה היא מתכפרת משום דתנאי ב"ד המספק את הקנים דהא היינו הך וכמ"ש לעיל דהא לשיטת הרמב"ם הלא המספק את הקנים קנה וזכה הכסף ועפ"י שורת הדין א"צ להספיק אם נמצא איזה פסול אח"כ ובכ"ז הוא מספיק א"כ ה"ה גם בכסף הנמצא ג"כ הדין כן:
אלא שדברי הרע"ב צל"ע שדבריו סותרין את דבריו דכאן מביא דברי הירושלמי דב"ד מקנין המעות של צבור להאשה ובסוף זה הפרק מביא דברי הירושלמי כמו שכתוב אצלינו דתנאי ב"ד הוא המספק את הקנים הוא מספק את הפסולות והאובדות עיי"ש. ואם נאמר דגרסתו בירושלמי הנ"ל הי' בין לת"ק דלית לי' דברי ר' יוסי ומשו"ה מקנין הב"ד משל צבור בעד האשה ובין לר' יוסי דסובר דהמספק את הקנים כו' דאה נאמר כן איך הוכיח שמה דהלכה כר' יוסי מהאי ירושלמי כיון דהירושלמי מביא גם לפי דברי הת"ק וצע"ג לכוין דברי הרע"ב. ועי' במערכה ב' אות כ"ג מ"ש ישוב לזה:
שוב מצאתי במראה הפנים כאן שתמה ג"כ על הכס"מ שהבאנו לעיל וכתב ג"כ שדין זה נכלל בדברי רבינו בפ"ז מכלי המקדש עי"ש. אמנם מצאתי שמה במראה הפנים שהתפלא על הרע"ב שכתב דהחטאת שמקריבין בעד האשה אינה נאכלת ותמה עליו ואמר שנאכלת עיי"ש שהאריך ואני אתפלא עליו הפלא ופלא הלא בודאי צדקו דברי הרע"ב דבודאי חטאת זו אינה נאכלת דהא מספיקא מקריבין דכיון דנמצא המעות בין הקינים לגוזלי עולה מחצה למחצה ולא נודע אם הכסף הוא שייך להקינים או לגוזלי עולה ואנו אומרים דמעות הנמצא יפול לגוזלי עולה. ואי שמא שייך הכסף הזה לקינים וא"כ האשה זו במה מתכפרת ואמרי' דהמספק הוא נותן או ב"ד מקנין עבורה אבל בבירור אנחנו לא נדע אם צריכין להקריב אי לא דילמא באמת הכסף הנמצא הוא שייך לגוזלי העולה ומעולם לא נאבדו מהקינים וא"כ איך נוכל לאכול מספק: